זוגיות אחרי גירושין: קשיים ואתגרים

היי אני בת 38 גרושה פלוס שנים. גרושה כשנתיים.
יוצאת עם מישהו מקסים בן גילי גם גרוש ללא ילדים.
יש בנינו כימיה טובה
שיח טוב ובריא
הוא רגיש אליי , אינטלגנט.
משהו שלא ידעתי לפניי.
אני קצת מבולבלת
כשהתחלנו לצאת היו דברים שהפריעו לי כמו אין רישיון
האופי שלו גבר על זה .
דבר מאד חשוב, הוא עקר.
לאבטוחה שרוצה ילדים אך מרגיש לי משהו בנינו שלא שלם. הןא אוהב את ילדיי והם אותו והוא מדהים עם ילדים.
שואלת את עצמי האם רוצה גרוש עם ילדים וירגיש לי יותר משהו משותף ?
החור הזה שהוא רווק ללא ועוד לא יכול להביא עושה לי משהו בלב .משהו שקשה לי איתו.
מנסה להבין את עצמי ולשאול את השאלות הנכונות אך לא מצליחה

מבולבלת יקרה,
לא. משהו לא שלם. אבל מה זה אומר בעצם? האם יתכן משהו שלם?התשובה מורכבת. הוא מגיע בלי ילדים, לא בגלל שהוא לא רצה, אלא בגלל שהוא לא יכול, והוא אוהב את הילדים שלך וילדים בכלל. זה יתרון גדול.אחד הקשיים המרכזיים של פרק ב' הוא הקונפליקטים סביב הילדים, כי מאד קשה להורה שמגיע עם ילדים משלו, עם הרגלים ורעיונות הוריים אחרים לאפשר לבן או לבת הזוג, שלהם אישיות אחרת, מודל אישי אחר ודרך חינוכית אחרת, לקבל אותם. וכאשר יש ויכוחים או עימותים בין הילדים שלך ושלו – כמה קשה להיות נייטרלים, וכמה קשה להתמודד עם העובדה שבן הזוג אינו נייטרלי! ואיך מסתדרים עם קינאה או השפעות של האמא של הילדים שלו, או עם ההתנגדות שלהם לבת זוג אחרת של אבא שלהם. לא שאין מקרים שבהם זוגות מסתדרים היטב, אבל כמה שזה קשה. לפחות כל זה נחסך ממך.השאלה האחרת היא שאלת האכזבות שכן יש לך, והשאלה – מה המשמעות שלהן. הראשונה שכתבת (הפיסוק שלך לא ברור, אני מקווה שהבנתי נכון): שאין לו רשיון נהיגה. זה פחות 'גברי', כי אם וכאשר תסעו ממקום למקום, את תהיי הנהגת. איך יסתכלו עליך אנשים? איך את תתמודדי עם מבטים שאנשים יתנו בך, או שתחשבי שאנשים נותנים בך?השניה, שהוא עקר. לכאורה, עוד נקודה כנגד הגבריות שלו, אם כי אין לה שום קשר לרמת הטוסטסטרון והגבריות. זו בעיקר בעיה של תדמית, שבעצם, רק את יודעת. ואולי אלו שאת סיפרת להם עליה. שני הדברים האלה, הם אלמנטים רגשיים, אסוציאטיביים, שמשפיעים עליך דרך התדמית שלו כגבר, בעינייך. האם אין בו תכונות "גבריות" אחרות שאולי מפצות בעינייך על התכונות הללו שהן פחות "גבריות" בעינייך? – זה משהו שאת צריכה לבחון בינך לבינך.הדבר היחיד בין אלה שיש לו משמעות בחיים העתידיים שאינו קשור לענייני תדמית בלבד הוא השאלה – מה יקרה אם תרצי ילד שיהיה שלך ושל בן הזוג שלך גם יחד? התשובה היא – אם זה יהיה המצב, נראה שלא תהיה ברירה אלא לבחור תרומת זרע לצורך העניין. לפי התאור שלך – אם תרצי בזאת, בן הזוג שלך ישמח לאפשרות הזו, של לגדל ביחד ילד משלכם.אבל הן אלו שאלות חשובות שאת מעלה. לא פשוט להתמודד איתן, וכמו החלטות אחרות בחיים – הצורך להמר על בחירה כזו או אחרת, כאשר אין לך ודאות ביחס לעתיד לקרות, הוא צורך מפחיד. להחליט אם להישאר או להיפרד מבן זוג הוא אחת ההחלטות הקשות יותר, ואולי העובדה שזה כבר קרה לך פעם ושבדיעבד זה לא נמשך 'כל החיים' כפי שציפית, גורם לך אולי לפחד יותר מפני החלטה 'לא נכונה'. במקרה הנוכחי, לפחות, נראה שזה לא יקרה משום שהוא לא יהיה מה שציפית ממנו, אלא משום שאולי את תהיי זו שתתקשה לשמור על הקשר בגלל העניינים שעליהם סיפרת. כך שההחלטה בעניין הזה היא לגמרי שלך, ומתוך ההכרות שלך עם עצמך, או הביטחון שלך עם עצמך.לא יודע אם עזרתי לך לשאול את השאלות הנכונות, או להבין את עצמך כפי שציפית, אבל אולי עזרתי לך לעשות עוד צעד בהבנות הללו. ואולי רק אוסיף שאת לא לבד בשאלות האלו. לפעמים מגיעים אלי גברים ונשים לשיחות בדיוק על השאלות הללו, כדי לחשוב בקול רם ולאורך זמן עד שמקבלים החלטה שיהיו שלמים איתה יותר. אולי ההבנה הזו, שזה לא תמיד פשוט, תעזור לך גם היא.

שלום
שוב,
תודה רבה על התגובה המעוררת מחשבה.
זה נכון שלצאת עם מישהו עם ילדים הופך את המצב ליותר מורכב.
נראה לי שמה שחסר לי זה " הפינה" שאין לו.
הבית שלו בית רווקי כזה ופחות מזמין לרצות להתארח בטח לא עם ילדיי.
מרגישה שכן חשוב לי ההרגשה הביתית ושיש לו עולם חמים משלו ואני מגיעה להתארח בעולמו מידיי פעם. לבנתיים רוב הזמן הוא אצלי וקשה לי חוסר האיזון הזה.
לגביי הגבריות שלו:
הוא מקבל זריקה אחת לחצי שנה , הורמונים.
בעיניי זה לא פגע באיך שאני מסתכלת עליו. הוא מאד גברי ויש לו הרבה תכונות גבריות שעושות לי את זה .
מה שכביכול פחות גברי בעיניי זה שאני נוהגת זה ממש מוריד לי, אך חייבת לציין שהוא מגיכ לאסוף אותי במונית בכל פעם שיוצאים. מוניותת הן מנת חלקנו ורואה שהוא עושה זאת שארגיש טוב . כשאנחנו נוסעים באוטו זה עם הילדים.
לקושי שלי עם האוטו מעבר לזה שזה מוריד לי הוא " האיש" שמוציא אותי מאיזור הקושי שלי שהוא נסיעה למרחקים ואת זה הוא לא יוכל לתת לי. אני מפחדת לנסוע בכבישים מהירים כך שטיולים ואני הנהגת לא יקרה .
מה שהחברה חושבת פחות מענייןאותי.
דבר נוסתודה :)

מבולבלת יקרה,
את צודקת שזה מרגיש הרבה פחות נוח להגיע לבית "רווקי", ובודאי שכך עם ילדים. העניין הוא שעד עכשיו לא היתה לו כל סיבה ליצור בית אחר. זה משהו שהוא צריך ללמוד, ואת היא זו שיכולה ללמד אותו. זה משהו שאת כן יכולה לעשות, אבל זה תהליך הדרגתי – כמו, למשל – להשאיר אצלו כמה דברים עבור הילדים, כמו משחקים, או לומר לו את מה שאת אומרת לי, שזה – אני רוצה שארגיש בנוח גם להגיע לכאן עם הילדים, שזה אומר שגם הם ירגישו כאן מידה מסויימת של בית. למשל – משחקים או פעילויות שהם יאהבו. הוא כבר מכיר אותם, כפי שאני מבין, כך שהבחירה יכולה להיות יוזמה שלו. אם את תבחרי עבורו, זה יוכל אולי להיות מדוייק יותר, אבל מצד שני, זה יהיה אולי שכפול של הבית שלך. אולי נכון שהאישיות שלו תתבטא גם בנתינה שלו להם.וכן, את צודקת, הוא לא מושלם. את צריכה לשאול את השאלה אם הלא מושלם הזה הוא מספיק טוב בכל זאת. יש בו הרבה דברים נדירים שלא תמצאי בקלות. יש הרבה פחות ניגודי אינטרסים מאשר תמצאי עם גבר גרוש עם ילדים. אבל הוא לא מושלם. עם זה את צריכה להתמודד. כלומר, ההתמודדות שלך היא עם תחושת האכזבה שלך במקומות האלה, שבהם הוא לא מושלם.ואולי אוסיף עוד דבר – במידה שאת חושבת שאולי הכי נכון לך הוא כן ללמוד להתמודד עם האכזבות הללו, בין אם כי רציונאלית הוא מספיק טוב, ובין כי את מכירה את עצמך ויודעת שיש לך קושי להתמודד עם אכזבות (ולא בהכרח רק בהקשר שלו) וחוששת שאולי את עלולה להחמיץ דברים שאולי לא נכון לך להחמיץ, אז אולי שווה לך ללכת לטיפול כדי לבדוק את השאלה הזו, ולחשוב ולבחון ביחד את העולם הרציונלי והרגשי גם יחד.