ויתור על זוגיות: מה עכשיו?

היינו יחד 3 שנים..הכרתי אותו כשהייתי בת 14 והוא גדול ממני בחצי שנה.אהבנו זה את זה הרבה אבל הייתה לנו בעיה היינו כל הזמן רבים בלי סוף בהתחלה זה היה לכייף כי שנינו אהבנו את זה ואז היינו משלימים מהר ואז זה הפך לרציני ואני כבר הפסקתי לאהוב את זה לא מזמן נפרדתי ממנו ואני ממשיכה לאהוב אותו ...כל יום אני רואה אותו בבצפר וכל הזמן מחפשת אותו ...פעם הוא אמר לי שהוא הרגיש לא מאושר כשהוא היה איתי אז בגלל זה החלטתי להיפרד ממנו כדי לא לגרום לו סבל אבל אני ממשיכה לאהוב אותו...ואני מאחלת לו שיהיה לו רק טוב שיהיה רק מאושר .לאחרונה גיליתי שהוא יוצא עם מישהי ...אני לא יודעת מה לחשוב על זה.אני ואמא שלו היינו בקשר מצויין והוא גם כם עם ההורים שלי ...כשאני והוא היינו ביחד הוא היה מדבר איתי על חתונה ועל ילדים ושהוא לא יכול בלעדי..הייתי רוצה שתייעצו לי האם התנהגתי בסדר או לא?

סרטניה יקרה,
אין ספק שזה נעים, ואולי אפילו נותן תחושה של התרוממות נפש ושכרון, לדבר בגילאים 14-17 על חתונה וילדים, אלא שברוב המכריע של המקרים זה לא באמת קורה אחר-כך. בגילכם, אתם מסוגלים להרגיש אהבה ככל מבוגר אחר, אבל עם פחות נסיון ופחות מודעות לצרכים אחרים, כמו למשל קריירה ופרנסה.ויתרת מהר מדי על אהבה. לא חשבת מספיק על האפשרות שהוא אמר לך מה הוא מרגישבאותו רגע, גם אם הוא אמר לך את זה כאמירה כללית. היית נדיבה מדי בויתור עליו, וויתרת על הזוגיות הזו. אם את עקבית, ורוצה שיהיה מאושר, פרגני לו על החברה החדשה, כי אולי היא תעשה אותו מאושר יותר ממה שאת עשית. אם את אגואיסטית מספיק (ומותר לך), תצטערי על זה שויתרת עליו. ואולי את אפילו כועסת עליו על כך שהוא לא העריך את הויתור שלך, ונתן לך ללכת. כל מה שקורה לך, סרטניה, הוא שיעור ביחסים. קל לי להגיד לך, ממרום גילי, שזה שלב בחיים שתתחזקי ממנו, כי תלמדי ותקבלי ממנו נסיון. אבל החווייה הנוכחית שלך היא אחרת לחלוטין, והיא זו שחשובה לך.