דוגמא אישית: איך להכיר בן זוג

אני בת 28 והכרתי בחור בן 29 לא מזמן. אנחנו יוצאים כבר חודשיים ויש כימיה , תקשורת טובה והכל רק מה - משום מה משהו שם מרגיש לי תקוע. הוא שוכר דירה במרכז ולא גר עם משפחתו ואני גרה עם אימי. אנחנו יוצאים כמעט חודשיים והקשר אינטנסיבי ומאוד אינטימי אך עד עתה הוא לא דיבר על משפחתו - מה הם עושים או דברים כאלה ולא ראיתי אותם בכלל, הוא בקושי מדבר על חבריו, אם יש איזשהי מסיבה (למשל בפורים) שהוא הולך אלייה עם אנשים מהעבודה או חברים הוא לא מזמין אותי, הוא לא סיפר עליי בכלל להורים שלו (הוא אומר שלחברים כן) ובכלל, אם יש משהו שאני רוצה להתלוות אליו (למשל מרתון ת"א) הוא לא מביע רצון בכך ואף אם אני מבקשת ממנו לבוא איתי ליומולדת של חברה הוא אומר שיישקול זאת ולא נותן תשובה חיובית מיד. כשדיברתי איתו על כך הוא התעצבן ואמר שזה ייקח זמן כי הוא לא מדבר עם המשפחה שלו על דברים כאלה (יש לציין שהבחור גרוזיני ואולי משפחתו באמת פרמיטיבית כמו שאומרים, ואולי בגלל זה הוא פוחד להראות אותי להם).בכל מקרה אני מרגישה תקועה : אומנם לא זמן רב אך הוא כבר ראה את אמא שלי (שאיתה אני גרה) ואני כן רוצה להראות אותו לחברים ומשפחה אך בגלל התגובות שלו אני נזהרת.עוד אציין כי בעבר הייתי בקשר ממושך של שנתיים וחצי עם בחור שגרתי איתו ביחד ובסוף נפרדנו)אני לא ילדה ומצד שני, נראה לי שאני אוהבת את הבחור הזה יותר מהרבה אחרים שהייתי איתם לפניו.בקיצור, מה דעתך בנושא? לתת לזה צ'אנס? לוותר?אני קצת אבודה בנושא.תודה מראש

אני רוצה גם להצטרף להתייעצות זאת, רק שלנו היתה שיחה על זה ודברל א השתנה, ובסופו של דבר גרם לפרידה (אמר שאין לו רגשות אליי) למחרת אמר כמה שהוא מתחרט ושבכה והיה צריך את המכה הזאת כדי להבין שאני חשובה לו, דיברנו על זה פנים מול פנים, ואמר שבשישי הוא רוצה להיות עם חבריו ואין לו בעיה שמידי פעם אנחנו נצא, כי זה היום היחיד שיכול להשתחרר עם חברים שלו, אני מפחדת שאני מוותרת על הרצונות שלי, כי אני מבינה את זה אבל זה לא מקובל ככה, במיוחד שכל חברות שלי עם החברים שלהם בשישי ואני צריכה "לסבול" בשקט, הוא חשוב לי ודיברנו על זה שוב ואמר שהוא ישתפר ומידיי פעם אנחנו נצא.עכשיו אני מרגישה מוזר איתו, אחרי הפרידה, אולי זה עיניין של זמן אבל אולי פשוט אנחנו לא מתאימים וזהו.לא יודעת מה לעשות

איילת השחר יקרה,
חודשיים אינם זמן מספיק כדי להכיר אותו ואת הצרכים ואת האילוצים שלו. אם הוא מוצא חן בעינייך, תני לו זמן. ואולי כדאי, במקום ללחוץ אותו ולהסביר לו מה צריך, פשוט לתת לו דוגמא אישית ואחת להרבה זמן גם רמז קטן לציפיות שלך מבלי להביע אכזבה כאשר זה לא קורה. ובעיקר – נסי להבין אותו ואת יחסיו ורגשותיו עם המשפחה ועם חברים.

טליה יקרה,
קצת קשה לי להתייחס לזה כאשר אני לא יודע אם נפרדתם עכשיו לאחר יחסים של חודש או של שלוש שנים, וגם לא בני כמה אתם. גם לא כל כך הבנתי מה בדיוק הבעיה, האם רק ימי שישי? האם הוא בצבא (כתבת "להשתחרר עם החברים שלו")? האם יש לו זמנים אחרים לראות חברים? ואותך? בכל מקרה, עושה רושם שהחלטת לפי מה שאת מרגישה שלוחץ לך יותר. אולי בשלב הזה של חייכם זה נכון יותר.

אנו יוצאים חודשיים, בגלל זה הזדהתי עם מה שאיילת רשמה, נפרדנו השבוע וחזרנו למחרת כמו שסיפרתיל ך בהודעה הקודמת, הוא עובד ולומד ואני לומדת, אנחנו נפגשים באמצש ומוצש, שישי חשוב לו מבחינת מסיבות עם חברים שלו, שהוא רוצה להשתחרר מכל העומס של מהלך השבוע, אמר שאם אני אהיה איתו זה לא אותו דבר, אני מבינה, אך בכל זאת יש שם משהו שמפריע לי, גם כאשר אני יוצאת עם חברה אני יודעת שאם אני אזמין אותו (כמו כל זוג נורמלי) הוא לא ירצה לבוא, יעדיף להפגש יום אחר. לא יודעת אם זה אמור להיות כך.יש לציין שאחרי שנפרדנו הוא הרבה יותר אכפתי

בנוסף, שכחתי לציין אנחנו בני 24 26