התרחקות מבן זוג: מה עושים?

בכל פעם שישלי שאלה או תהיה , אני נכנסת לפורום הנפלא שאתה מנהל ולומדת , ראשית נרגעת , מתפעלת מהאנשים ובעיקר מהתגובות המסייעות בלשון המעטה.לפני שנה בדיוק בעלי יזם רעיון פרידה , בעקבות רצון שלו בהתחדשות בצעירה ממני, הדברים נאמרו גלוי - למרות שאמרשאוהב- הרגיש שחסר לו משהו ויצא לחפשו, נתתי ללכת - בכאב , אבל לא עצרתי - הוא ציפה שאחכה שישלים את הבירור ויחליט אם איתי נשאר או בוחר להיפרד.מה ששנינו לא צפינו זה שאני אהיה זו שאלך מהר יותר ורחוק יותר - התאהבתי ונגעתי באחר והפלא ופלא - גיליתי שהוא לא הגבר היחידי שאני מסוגלת לאהוב ובגדול.בחודשים האחרונים בעלי , התנצל ואמרשזו טעות גדולה, הגדולה בחייו- הסכמתי לנסות לשקם - אבל איני מצליחה להתחבר אליו כאישה מחדש, מעריכה כאדם כאבי ילדיי, אבל לא כאישה - אין לי כלפיו מה שהיה לפני כן, הניסיון נמשך כבר מעחל חודש, אני מנסה , הוא די בשוק ממידת המרחק שהתפתחה בי.הרגשתי היא שעלי להתרחק - לפחות שנה כדי אולי להתקרב שוב, נראה שהוא מבין כבר שלא היה נכון לחזור בשלב זה, מבקשת לדעת מניסיונך ומהידע במקצועי שלך:אין שנאה, אין כעסים, האם לוותר על נוכחות אהבה אליו כגבר לטובת , השנים? הנוחות? המשפחתיות ?האם נכון להתרחק כדי אולי להתקרב?יכול להיות שאני חולמת? ילדותית? שיכורה ממה שקרה לי? מהתגלית על עצמי וערכי כאישה וכחברה?תודה מראש

אדוה יקרה,
הוא משלם את המחיר על כך שהוא לא הבין שהוא מרחיק אותך, ואולי אפילו יותר על כך שלא האמין שיש לו תחליף אצלך, כלומר, שאת מסוגלת בכלל למצוא מישהו שתתאהבי בו, ושהוא ירצה אותך.הרגש שלך כלפיו כבר אינו אותו רגש. הוא הרחיק את עצמו ממך, איבדת בו את האמון הטבעי שהיה לך קודם בו, כפי שאמור להיות בבן זוג קבוע שחיית איתו ביחד כל כך הרבה זמן, ולכן לימדת את עצמך "לשכוח" אותו רגשית. אין כאן אפילו אשמה שלך, כך שאת לא צריכה לקחת את זה לשם. עשי את מה שטוב לך, אדוה. ואם את כבר לא מאוהבת בו, ואם הרגש שלך כלפיו קהה, זה קורה. אני לא בטוח שההתרחקות ממנו תועיל לצורך העניין הזה, בדרך כלל היא מרחיקה עוד יותר. אבל נדמה לי שאת מנסה לומר זאת לעצמך, ואולי גם לא, כדי להיות "בסדר". כלומר, שיותר נוח לך עם השארת תקווה, גם אם לא תתממש, מאשר לומר כבר עכשיו "די". קשה לך לפגוע בו, ואולי בגלל זה את רוצה "להתרחק כדי להתקרב". נדמה לי שאת פשוט רוצה להתרחק. מותר לך. לכי עם מה שאת מרגישה, כי האינטואיציה הרגשית היא תוצאה של כל מה שהיה ביניכם, לטוב ולרע, ושל מה שגילית בחודשים האחרונים, לטוב ולרע, והיא אולי מנבאה לא רע גם את מה שיקרה אם תחזרו להיות ביחד.

ד"ר חסון,אין לי מילים לתאר כמה קלעת, קראתי יותר מפעם ופעמיים - זיהית נכון שאני לא רוצה לפגוע - למרות שמאודדדדדדדדדד פגע בי וכשהוא רצה ללכת , לא חשבעלי כלל.נכון שמרגישה מתה מבפנים כלפיו כאישה ,חייתי 5 חודשים רחוק ממנו- ולא התגעגעתי.אני תוהה לפעמים , אולי אני ילדותית ? חולמת? לא ראציונאלית - אין טוב יותר מלהישאר בנישואים (21 שנה) , כל זוגיות בסוף תגיע למה שקרה לו כלפיי - אני אהבתי מאודדדדדדדדדדד, עד ש....האם היכוי לזוגיות בוגרת יותר טובה לי יותר הוא ממשי לאורך זמן?תודה וסופשבוע נעים,

אדוה יקרה,
אם הזוגיות הבאה שלך תחזיק כמו זו, גם כן 21 שנים, זה יהיה לא רע בכלל. אולי זה יחזיק יותר, ואולי פחות, אלא שאת חוששת מכך שהאהבה של בן זוגך תסתיים שוב – וכפי שאנחנו יודעים מתוך טורי הרכילות – זה יכול לקרות גם לטובים שבינינו. זה מפחיד, אבל זה מפחיד בכל קשר, רק שהפעם גילית שזה הפך להיות ממשי, ולכן זה מפחיד עוד יותר. אבל נדמה לי שמה שמפחיד אותך אולי אפילו עוד יותר הוא העובדה שגילית שהאהבה שלך יכולה לחלוף. משהו שלא האמנת קודם שהוא אפשרי. אני לא יכול לנבא כמה זמן תימשך הזוגיות הבאה שלך, אבל אם הבאת בגרות לראשונה, סביר שתביאי בגרות גם לזו שתבוא. אבל לא הכל תלוי רק בך, כפי שאת מבינה עכשיו. ואולי מה שאת מבינה עוד הוא שיש לך את הכוח להתגבר על אכזבות קשות, ולהמשיך הלאה.

תודה, ד"ר חסון,הלוואי ואחליט נכון.