התקרבות לאחרים: מה נכון עבורך?

בכאב גדול. אני אומרת זאת אבל אני נשואה למיפלצת מיפלצת שראיתי כבר לפני כשבע שניםובחרתי לעצום עיניים והיום כשיש לי שני ילדים קטנים. ואחות אחת שכבר גרושה אנינישארתי אבל לא מהסיבות הנכונות אלא ממצב של פחד מוחלט, פחד פיננסי,פחד מהעובדה שהילדים קשורים אליו ופחד ילשבור את ליבם של הורי שחוו כבר את גירושיה הקשים של אחותי, וכך אני חיה עםבכי אינסויפי ולא אני לא מוכה אלא חיה תחת שליטה של רודן שמצליח בלשונו לשבור אותי ברמה היומיומית ולהביא אותי לשיברון לב וזה בהערות הקטנות המטופשות שמפריעים לו צעצועים וממש דברים טיפשיים אבל אני לרא יכולהעוד לסבול אותו ואת התוקפנות שבאה משום מקום ,, אנו חיים חיים דתים כי הוא חוזר בתשובה ויתרתי על כול חיי החילטניים והילדם בגנים דתיים ובשביל מה הבנאדם פשוט נבלה כולם במשפחתי רואים את זה ויטגעים מניסיונה של אחותי כמה זה קשה .. ועכשיו אנחנו לפני מעבר לבית חדש ואני חסרת אונים האם לפרוש בשיא כי אני פשוט לא מסוגלת יותר מה שמעניין זה ההתפחות בשבועיים עמותרים פתאום הבנאדם סוכרעיה . האם לברוח כל עוד נפשי בי ולשבור את לב ילדי

סליחה על טעויות הכתיב דרך הנייד קשה לרשום

מיואשת יקרה,
נראה לי שאת שם, ונשארת איתו, כי את מוכנה לתת הכל למען אחרים, על חשבון עצמך: למען בן זוגך, למען הורייך ולמען הילדים. אני לא בטוח שהילדים ירוויחו בטווח הארוך מזוגיות שבה יש רודן ויש נרדה.האם את רוצה שהם ילמדו ממנו לרדות או האם את רוצה שהם ילמדו ממך להיות כנועה ונרדית?אם זה כל כך רע, הגיע הזמן שתעשי את מה שנכון ואת מה שטוב לך. בכך גם תלמדי את הילדים שלך איך לנהוג בחייהם כשיגדלו, וללמוד לשמור על עצמם, כי תהיי להם מודל נכון. אם זה רע - אל תהיי שם.ברור לי שגם האלטרנטיבות, של פרידה, אינן פשוטות. אבל מצאי את מה שטוב לך, כי את לא רוצה להיות מודל ממורמר, של היפה שחיה עם המפלצת ורע לה. אפילו בסרט של וולט דיסני, הבחירה של היפה במפלצת (החיה) היתה כי הוא היה טוב לב. או שתלכו ליעוץ זוגי, אם הוא יסכים בכלל, או שתאספי כוח, ותדברי גם עם הורייך כשצריך, למרות הקושי, ותאספי כוח ותמיכה לעזיבה, או שתלכי לטיפול כדי להיות מסוגלת לעשות זאת, או שתחפשי תמיכה אחרת (ראי אתדף העזרה הראשונה באינטרנט שבאתר שלי, עמודה שמאלית), או שתבקשי שיחה חד פעמית איתי ליעוץ טלפוני (ראיפרטים אצלי באתר).

ראשית תודה על התמיכה . שנית חשוב לי לציין שכאבא בזמן המועט שהוא נוכח הילדים אוהבים אותו וכאשר הוא לא נימצא הם מזכירים אותו רבות ולכן זה כל כך קשה. נכון ציירתי בצורה קיצונית מיפלצת , אבל כל כך קשה עם הטונים וההערות כשאני בעצם גם עובדת במישרה מלאה וגם עם הילדים ובסוף מקבלת מישפטים כמו אני המפרנס העיקרי או לחילןפין את עובדת רק עד ארבע. כאילו שזה לא מספיק נכון שלפעמים גם יש מילה טובה. אבל אחכ בא כזה גועל שהורס הכל.. אני מאוד מיתלבטת כי אבא אחר לא יהיה תחליף ומבחינה כלכלית אקרוס . בעבר היינו ביעוץ אצל רב וכל מה שנאמר לו יושם כלל ופעמים רבות כן הוזכר הענין של יעוץ אך אני חוששת לבזבז זמן .. פירוק חבילה הוא מאוד קל ומה אז! אני פוחדת מרגע האמת!

מיואשת יקרה,
אני חושש שאת מנסה לאחוז את המקל בשני קצותיו... את גם מנסה לשמור על המסגרת, וגם טוענת בכל תוקף שאת לא צריכה לעשות זאת. האם בגלל הכעס שלך? - אני לא יודע. אולי כן, ואת זה אני אומר דווקא בגלל ההיסוס שלך להתגרש. אולי את יודע שכרגע הכעס מניע אותך, ולא שיקולים רציונליים.תצטרכי להחליט, וכדי להחליט, בין אם להישאר ביחד ובין אם להיפרד, כנראה שאת זקוקה לעזרה מקצועית. על כך כבר כתבתי לך בתשובתי הקודמת.

שלום
ד"ר חסון,אבקש ברשותך להתייחס להודעה אם יורשה לי.אני כל כך מזדהה עם האישה האומללה הזו.גם אני הייתי בקשר בדיוק כזה ועם אותם הפחדים ועשיתי מעשה וקמתי ועזבתי כי אושר חשוב יותר מכסף וכל דבר אחר.ונכון שאנחנו נמצאים כרגע באמצעיתו של הליך גירושין מכוער וקשה וביותר והמתח הנפשי הינו רב ועצום אבל אני לרגע לא מתחרטת שעזבתי.אני היום מאושרת ומעניקה לילדי דמות אמא חזקה ויציבה ולא מתקרבנת ונדרסת יותר.אני רוצה לחזק את ידיה של אותה אישה ולומר לה שצריך רק למצוא את הכוח לעשות פעם אחת מה שטוב לה, לחשוב על עצמה, על בריאותה הפיזית והנפשית כאחד וכמובן על בריאותם של ילדיה.לעולם לא אתן לאף אדם לרמוס אותי שוב, זה תהליך ארוך שאני די באמצעיתו אך יוצאת מחוזקת כל פעם מחדש ולמרות שיש רגעי משבר אני תמיד מסתכלת קדימה ויודעת שיום אחד זה יירגע וייגמר וחיי יהיו שלי.בהצלחה!

דנית יקרה,
אני שמח מאד שמצאת בך את הכוח לצאת מזה. קשה להיות שם, ואחד הקשיים הוא שההשפלה עלולה להפוך להרגל, כי הביטחון העצמי הולך לאיבוד. כלל לא פשוט לצאת ממערכת כזו, כשאת לכאורה החלשה כלכלית וחברתית, בשל הלחצים, בשל הפחדים, ובשל דברים שבדרך כלל משתנים, כמו רמת חיים. אבל את מצאת בזה את הכוח שלך עם עצמך, ואת השליטה שלך במה שקורה לך, וביחס למה שקרה לך קודם, זה מפצה ומעבר לכך על מה שהשתנה אולי לרעה. אני מבין לכן גם את הרצון שלך לשתף ולחזק מישהי שנראה כאילו היא במצבך של אז.העניין הוא שאני לא בטוח ש"מיואשת קשות" היא במקום שבו את היית. יתכן שכן ויתכן שלא, למרות שעל פניו העובדות שהיא כותבת נראות דומות. אני מנסה להגיב לא רק לחלק העובדתי, אלא גם לרוח הדברים כפי שהיא נכתבת, ולכן גם מאפשר בתשובתי ונותן מקום גם לאפשרויות אחרות. יש להניח שהעולם הרגשי שלה שונה מזה שהיה לך, והיא עם לחצים אחרים ואילוצים אחרים, ואיפשרתי לה מחשבה אחרת. וראי את ההבדל בין תשובתי הראשונה אליה, לזו השניה -בעקבות ההיסוסים שלה, ובעקבות העובדה שראיתי את עקבות הכעס שלה במכתב הראשון, שנרגעה ממנו במכתב השני.ואגב, הפעם אני מאפשר את השארת מכתבך, כי הוא חשוב לא רק לפונה, אלא גם לאחרות שיכולות להיות במצבך. בדרך כלל אני או המערכת נוהגים להסיר תגובות של גולשים (כמדיניות של "פורום מומחים"), כי אנשים נוטים לעשות את מה שאת עשית - לקחת את זה למקום האישי שלהם, ולבוא משם. אני מנסה להציג תמונה רחבה יותר, ולא רוצה לנהל דיאלוג אלא עם מי שפנה אלי עם הבעיה האישית שלו, כדי לתת את המקסימום שאני יכול בזמן המצומצם שיש לי.