התקווה האחרונה שלך היא את

היי,אולי אתה התקווה האחרונה שלי....אני בת 26 ועד לפני זמן קצר מאוד היה לי חבר בן 31 ..יצאנו כמעט שנה וחציהכל טוב ויפה ..עד שפתאום הוא התהפך ואמר שהוא נחנק ורוצה הפסקה ......בחודש האחרון הרגשתי שהוא הולך לאיבוד ומסתובב סביב הזנב של עצמו..בתחילת החודש שנינו עברנו יחד במקביל עבודה חדשה..והוא עבר לעבוד לירושלים(עדיין נשאר לגור באיזור המרכז ). תכננו לפני המעבר הפתאומי של שנינו לעבור דירה והעניין התעכב .בכל אופן, בחודש הזה התרחקנו ונוצר פער תהומי בינינו , פתאום ירד מינון הפגישות והטלפונים ומקשר אינטנסיבי מאוד ..ממש התרחקנו..ניסיתי לדבר עימו מס' פעמים והוא טען שלא קרה שום דבר/הוא עסוק בעבודה החדשה עד מעל הראש וכו'..בכל אופן לקחנו שבועיים הפסקה..והבחור ממש מבולבל ..נפגשנו לאחר שבועייםוהוא עדיין לא יודע מה הוא רוצה..מצד אחד הבחור הפגיין רגשות מפה עד להודעה חדשה:"אני אוהב אותך/ התגעגעתי / את האחת והיחידה......אני לא אוותר/ מבחינתי זה לא נגמר..." .אבל יחד עם זאת אני מרגיש קצת הקלה ושחרור שאני לא צריך לתת דין ודברים ואני צריך את הזמן הזה לעצמי....אני אמרתי לו שאני ממשיכה הלאה(סוג של טקטיקה..) למרות שמבפנים נקרעתי כי אני לא יכולה לשבת לחכות לו לנצח..אתמול דיברנו שוב המון והוא טוען שלמרות שקשה לי לתפוס ולהבין הוא עדיין מאוד מאוד אוהב...ורוצה להגיע להחלטה שיהיה שלם עימה וצריך זמן...באיזשהו שלב כבר התחלתי לחשוב שאולי מישהי אחרת בתמונה..אבל אני יודעת בוודאות שלא..הוא מעבודה לבית ולהיפך....מצד אחד אני לא רוצה לפתח ציפיות ותקוות ומצד שני זה מפתח .........כמו כן הוא רוצה שעל אף ההפסקה/פרידה הזו נשמור על קשר וניפגש ונדבר..מה אתה ממליץ???????????עזור לי בבקשה..אני ממשל לא יודעת מה לעשות!

א יקרה,
קודם כל, מוטב שתזכרי ותפנימי לחיים, שהתקווה האחרונה שלך היא תמיד את, ושתמיד אפשר לסמוך עלייך.ועכשיו, לעניין עצמו: תארי לעצמך שיש לך חפיסת שוקולד, שהתחלת לכרסם בהנאה, ושאת יודעת שהיא שלך ושתספיקי להנות ממנה עוד הרבה הרבה זמן. ואז פתאום את מתחילה לחשוב שאולי יש בה מרירות, ואולי דווקא מתיקות מסויימת, שאינה לגמרי לטעמך, מה עוד שאת רואה פתאום לצידך מרחפות עוד כמה חפיסות שוקולד אחרות, שאת חושבת שאולי הן טובות יותר, ואולי לא. לו היית יכולה לטעום ולנסות ולשמור באותה עת את החפיסה הראשונה, מה טוב. אבל אם את יודעת שמדובר ב"נגעת הלכת" (כמו בדמקה או בשש-בש), זו כבר החלטה לחיים. תתחילי להתלבט. אולי תתחילי לנהל משא ומתן עם חפיסת השוקולד שלך, שאולי היא תחזור אלייך, נגיד בעוד חודש או חודשיים, אחרי שתבדקי איך את מסתדרת בלעדיה, אפילו שאת כבר די רגילה אליה. מכאן ה"בלבול" הרב שלו. הוא לא באמת מבולבל, אלא הוא פשוט אינו החלטי.כרגע את חפיסת השוקולד שלו. ובעצם, גם הוא חפיסת השוקולד שלך, אלא שחפיסות השוקולד הללו יכולות לנהל משא ומתן, ולחפש להן פרטנר אחר. ההתרחקות לחודש משכיחה את הטעם, מאפשרת לראות חפיסות אחרות, ומקשות על הקשר, אם אינו חזק מספיק. החבר שלך מוסר לך מסרים כפולים, כי הוא מתלבט, רוצה לבדוק אפשרויות אחרות מצד אחד, ולשמור עלייך מצד שני. כמובן שזה לא עוזר לך להרגיש בטחון בקשר שלו ובאהבה שלו אלייך. לו הוא היה בטוח, הרי לא היה מתלבט. ברור גם שאת לא יודעת את כל מה שמתרחש בראשו, כי הוא טורח לספק לך מידע חלקי – כי הקלפים הקרובים לחזה מאפשרים לשמור, עד כמה שניתן, את האמון שלך בו ובאהבתו, והוא זקוק לזה כי הוא עדיין לא לגמרי ויתר.את צריכה, כמובן, להחליט אם את מוכנה שהוא יתנסה בטעימות של חפיסות שוקולד אחרות, ובה בעת, יטפח בך תקוות שהנה, הנה הוא חוזר. אם את מוכנה לחיות בחוסר ודאות כזה, למען הסיכוי, זו חלופה אחת.חלופה אחרת היא לתת אולטימטום, ולראות עד חשובה לו ההפסקה, וגם עד כמה את חשובה לו. כאן ישנו סיכון, כמובן, שהוא ידחה את האולטימטום, וייקח את החופש, ותצטרכי לעמוד בו. ואם את מגישה אולטימטום, הרי מוטב שתעמדי בו, כי אחרת לא תהיה ביניכם מערכת יחסים שוויונית מספיק.וחלופה שלישית, היא לשחק את המשחק באופן סימטרי, ולדאוג לספר לו על גברים שאת יוצאת איתם (אם חופש, אז חופש, לא?), וכמה שהם גבריים ומקסימים, וכמה כיף היה לך איתם, אפילו שבינתיים (!) את שומרת לו אמונים (או להיות עמומה בעניין הזה; את הרי רוצה שאם יחליט לחזור אלייך, שלא יזכור לך "בגידות").יחסים בתנאים של חוסר ודאות, א' יקרה, הם הימור. לכן אני לא יכול להמליץ לך, אלא להציע לך מספר אפשרויות. ואת כל זה אני אומר בהנחה ששיחות ביניכן אינן מצליחות להיות שיחות כנות ופתוחות, ושאין סיכוי שתגיעו לייעוץ מקצועי (שתי החלופות הטובות יותר, שכן הן פתוחות וישרות יותר, תבהרנה את הפרטים והרגשות, ותפגענה פחות באמון ההדדי).

שלום רב
!!ראשית אני מודה לך שהגבת לי במהירות ורצינות...אין לי מושג עד כמה הצלחת להרגיע אותי על אף שלא קיבלתי את המתכון /ההוראות מה לעשות..פרשת בעיניי את התמונה...העניין הוא שאתמול שוב שוחחנו בטלפון ארוכות שיחה כנה ופתוחה (בלי טקטיקות ומשחקים).כאשר הוא ביקש אז הפסקה -אני הגבלתי אותו מראש לשבועיים שכן אני גם ככה לא מאמינה בהפסקות אז הסכמתי ל"שבועיים ימי חסד". אך התניתי ואמרתי שאם בתום שבועיים לא יגיע להחלטה -אני ממשיכה הלאה(למרות שבפנים בתוך תוכי אני תקועה בו)שזה בעצם מה שהצעת לי כבר -האולטימטום!!העניין הוא שאחרי שבועיים הוא נשאר באותו מצב לא ברור וזה מה שהוביל אותי עשות קאט (על אף שלא רציתי...לא הייתה לי ברירה)כלומר שיטת האולטימטום לא עובדת.השיחה שאתמול ניהלנו הייתה גלוייה ופתוחה לחלוטין או לפחות מבחינתי -הוא טוען שהוא צריך זמן כדי לחשוב ורוצה להיות שלם עם ההחלטה שהוא יקבל בלב שלם...העניין הוא -האם זה לא מטיל ספק באהבתנו שאחרי שנה וחצי הוא צריך להרהר אם אני האחת והיחידה?????שאלה נוספת- הוא שאל אותי אם אפשר שנשמור על קשר טלפוני או שמידי פעם ניפגש? אני לא יודעת אם זה כ"כ טוב ..אני מתלבטת כי מצד אחד ככה אני שומרת על קשר איתו ומאידך זה מחזיר אותי 10 צעדים אחורה ותוקע במקום......מה דעתך???

א'יקרה,
אולטימטום הוא לא רק הקצבת זמן, אלא התנאי שמגיע בסיום הקצבת הזמן הזה. ואם את נותנת אולטימטום, תני כזה שתוכלי לעמוד בו אחר-כך. לכן, מכיוון שרק חיכית שבועיים, מבלי לבצע את המתבקש בסיום (אם בכלל היה כזה דבר), הרי לא באמת נתת אולטימטום.לגבי יתר השאלות שלך, הרי עניתי עליהן במכתב הקודם. אנא, קראי אותו שוב, ואם צריך, קראי אותו שוב ושוב ושוב, עד אשר תראי שם את התשובות.