התפשרות בזוגיות: מה לעשות?

אני יוצאת עם מישהו קרוב לשנה (בן 27) ואנחנו כבר בשלב מתקדם של הקשר.. אני במהותי בן אדם ששואף להתפתח רוחנית, אוהבת ללמוד ולקרוא על דברים בנושא, מתעניינת בעולם הנפש שלי, אוהבת ללכת לשיעורים, ובאופן כללי אני רואה את הקיום שלנו פה בעולם הזה כדרך להפוך להיות אנשים טובים ומפותחים ומודעים יותר... הוא לעומת זאת לפעמים מרגיש לי רחוק מזה... לפעמים כשאנחנו יחד אנחנו שורפים את הזמן על לראות טלוויזיה וסתם מעבירים את הזמן, קשה לו לשתף ברגשות שלו וזה משהו שהוא עושה לאט לאט בעידודי (זה קשר ראשון שלו). הוא אומר שלפעמים הנטיה שלי להשתפר ולהיות טובה יותר יכולה להוריד אותו והוא מרגיש שהוא רוצה ממני יותר חיזוקים חיוביים. אבל אני מרגישה שאם לא נדבר על מה צריך לשפר בעצמנו אז איך נהיה טובים יותר? אני רואה את מטר הזוגיות לפתח אחד את השניה.לדוגמא היה איזה יום אחד שדיברנו בטלפון והוא ענה לי ממש בחוסר סבלנות אז הארתי את תשומת ליבו על חוסר הסבלנות הזו והוא אמר לי "'קבלי אותי כמו שאני, כשאני בלחץ אז אני חסר סבלנות", אני לא אהבתי את התגובה הזו.. רציתי שישמח שאני מאירה לו על תכונה שהוא יכול לעבוד עליה.אני מרגישה שהוא מתחבר לענייני הרוח האלה כאיילו רק בשבילי, כשיש שיעור או משהו שמעניין אותי הוא אומר שבכיף ונראה אם אני רוצה אבל זה לא משהו שמגיע ממנו, זה מרגיש לי שהוא עושה את זה רק כדי שאני אהיה מרוצה ושהוא כאילו אומר לעצמו "אני צריך להיות סבלני יותר כדי שהיא תהיה שמחה" . כל העולם הזה של התפתחות רוחנית זר לו, הוא לא מכיר את זה ואני לא רוצה לכפות את זה עליו אבל חשוב לי שבן זוגי יהיה שותף לי בזה...בסוף אחרי השיחה ההיא על הסבלנות הוא כן אמר שהוא ישתדל להיות סבלני יותר אבל זה כאילו בשבילי ולא בשבילו. הוא לא מתחבר לזה ממקום פנימי של הרצון להיות אדם מפותח יותר ומודע יותר לתכונותיו..אני חוששת שבאיזשהו שלב של הקשר הוא ישעמם אותי, שאני ארצה לעשות עבודה פנימית וכו' וזה לא יעניין אותו, הוא יהיה בטטת כורסא שרובץ מול הטלוויזיה ונהיה רחוקים מנטאלית ואני אכיר מישהו רוחני ומתפתח באחת הסדנאות ואתאהב בו . זו סיבה מספיק טובה להיפרד?

לא ציינתי שיש כמובן דברים שאני מאוד אוהבת בו.. אחרת לא הייתי נשארת איתו, הוא נאמן ואכפתי ומסודר וחמוד ומצחיק אותי ורגיש ומאוד מרעיף אהבה ומשתדל כדי שיהיה לנו טוב

ספיר יקרה,
העלית דילמה לא פשוטה. יש לך בחור מצחיק, ורגיש, ומשתדל, וחמוד, אבל את מאוכזבת ממה שאין בו. סביר שאלו הם דברים שהוא לא ילמד, ולא יתעניין בהם רק כי תבקשי. יתכן שהם דברים שבאמת לעולם לא יעניינו אותו. והדילמה שלך היא: האם זה מספיק עבורך לקשר זוגי "לכל החיים"? והשאלות שתצרטכי להתמודד איתן בכנות, וביושר עם עצמך, קשורות לפחדים שלך: האם את משוכנעת שהוא יהפוך לבטטת כורסא? מה הסיכוי שזה יקרה על סמך ההכרות שלך איתו? האם הוא יהיה כזה גם כאשר יהיו לו שני ילדים קטנים ליד הכורסא? האם הפחד שלך, שהפער ביניכם יילך ויגדל, הוא פחד מוצדק?לי את תשובות עבורך. אני לא מכיר אותו. אני גם לא מכיר את הפחדים והחרדות שלך, ואם וכמה יש לך מהם. כל מה שאני יכול לומר הוא שהשאלה שלך, של איך להתמודד עם המצב שבו בן הזוג שלך חמוד ונפלא אבל לא מספיק טוב, היא שאלה די נפוצה בגירסה הזו או בגירסה אחרת.יתכן שהליכה משותפת לטיפול תוכל לעזור לך להאיר בעיניו דברים באופן משמעותי יותר, ואולי גם תבהיר ותעזור לך איך והיכן לחזק אותו, ואיך והיכן להניח לו כדי שיתחזק בעניינים אחרים.ראי בבקשה את המאמר שלי עלטיפול לזוגות צעירים.התשובה שלו "כשאני בלחץ אני חסר סבלנות" היא נכונה, אגב, למרבית האנשים. זה לא אומר שלא רצוי לשפר ולשלוט בזה, והעובדה שהוא אמר לך שישתדל, היא מאד חיובית. זה לא אומר שהוא תמיד יצליח. אם תלחצי עליו הרבה בעניין הזה, הגיוני שמתישהו יהדוף אותך. זה אומר שיש דרכים אחרות לטפל בזה, אם צריך, או אולי עדיף להניח אם זה נדיר, ולא נורא, וכשהוא מוכן לדבר על זה. זה שהוא רואה בזה צורך שלך יותר משלו, אומר בעיקר שהוא לא מרגיש שזה מנהל אותו, אלא קורה מדי פעם, לא נעים לו מדי פעם, אבל לא כזה שמצדיק החלטה לשנות "בעיה". ואם הוא מכיר בזה שלך זה מפריע, אז ההחלטה שלו להשתדל בשבילך היא החלטה בכיוון הנכון, ולכן גם אם היא לא בעוצמה שהיית רוצה, גם זה משהו.