התנתקות מהורים ויצירת זוגיות

היי אני בת 26 ובן זוגי בן 30, לפני ככחצי שנה עברנו לגור ביחד.באותו הזמן פניתי אלייך והתייעצתי איתך לגבי המעבר אליו משום שהיה לי קשהלעזוב את בית הוריי. הדירה שלו בתל אביב ושל הוריי בראשון והמרחק הקשה קצת על המעבר.ייעצת לי להתחיל בהדרגה, לבוא לבקר ולישון פעם אחת, ופעם אחרת רק לבקר ולא לישון על מנת שבן זוגי לא ירגיש בודד.מה שקרה הוא שברוב הפעמים כשהגעתי נשארתי לישון, גם פעם אחת באמצע השבוע וגם בשישי בערב כך שהייתי שם שישי שבת.בן זוגי לא רצה להשאר איתי כל שישי אצל הוריי והיו על כך כמה ויכוחים עד שהחלטתי להניח לזה והוא נשאר מתי שהסתדר לו.יש לומר שלחצתי עליו קצת ולכן הוא פחות רצה לבוא ולהיות אצל הורייכל המצב הזה יצר אצלי תחושה לא טובה שכשאני הולכת להורים שלי ואני נשארת לישון הוא לא רוצה להשאר איתי..והוא טוען שאנחנו עברנו לגור ביחד ואנחנו לא אמורים לישון אצל ההורים בכלל.. אך מידי פעם הוא היה מגיע, וכעת אחרי הויכוחים נראה שיש לו סלידה גם מזה..במהלך הויכוח הבנתי ממנו שהוא לא רואה אותנו מתחתנים כרגע בגלל שהוא מרגיש שאני רוצה עוד לגור בבית הוריי ושאני מתנהגת ככה. ושהוא מעדיף שאני ארצה לגור איתו ולחיות איתו ומתוך כך להתחתן ולא ההפך. צרם לי מאוד לשמוע זאת והחלטתי לשנות גישה.. מאחר וכבר חצי שנה אני חצי גרה איתו וחצי בבית. החלטתי לא להשאר לישון בבית אלא רק לבוא לבקר ביחד איתו. ומידי פעם בשבתות נניח פעם בחודש אבחר כן להשאר בשבת אצל הוריי.אני לא רוצה שיווצר מצב שאני רואה פחות את ההורים של בשביל לרצות אותו וכדי שירגיש שאנחנו חיים ביחד בשביל להתחתן.ההורים שלי שמעו על הסיטואציה והם מודאגים וחושבים שהוא איפשהו שם לי סוג של אולטימטום שאם לא אתרחק יותר מהבית אנחנו לא נתחתן למרות שזה לא בדיוק מה שהוא אמר..והם קצת לוחצים על חתונהאני כבר מבולבלת ואין לי כח למצב הזה, אני רוצה למצוא את האיזון הנכון, שיהיה נכון גם לי, ולא לחיות לפי חוקים.בגדול הקשר שלנו מאוד טוב והמצב הזה הוא כמו ענן שחור שמעיק עלינואשמח לשמוע בעצתך, תודה

אנונימית יקרה,
חשוב, חשוב, שתצרי לינק לתקשורת הקודמת, כדי שלא אצטרך לחזור על עצמי.אני זוכר פחות או יותר את התכתובת איתך, לא זוכר לגמרי מה אמרתי, רק חלקית. אבל כן, אנונימית, קשה לך לעשות את ההפרדה מההורים, וההורים שלך לא מקלים עליך לעשות זאת. להם חשוב להרגיש שאת לא יכולה בלעדיהם, ולכן קשה לך עוד יותר להתנתק מהם. זו לא התנתקות סופית, אלא ליצור מערכת זוגית ומשפחתית חדשה, ממש כפי שהם עשו שהתנתקו מהוריכם. זה מגיע גם לך, והם מתקשים לשחרר אותך, וכאשר הם מתקשים, הם בנו איתך מערכת של תקשורת שבנויה הן על קשר הדוק והן על תלות (הדדית) והן על רגשי אשם, שלא מאפשרת לך להשתחרר, כפי שאת אמורה לעשות בגילך. זה תהליך, שקשה לך לבצע אותו. נדמה לי שהצעתי לך ללכת לטיפול עם קשה לך להתמודד עם זה. חשבי על זה. מן הראוי שתהפכי להיות אדם עצמאי ולהיות מסוגלת להתמודד עם בן זוג, ולהתחבר אליו, וליצור קשר מכבד והדדי, עם קשר טוב וראוי עם הורייך, אבל ללא החשש שאת צריכה אותם כדי להסתדר איתו. אם לא תסתדרי איתו ללא קשר אליהם, תצטרכי ללמוד להתמודד עם זה, לבדך. כרגע, נראה שהם בעיקר מפריעים לך לקשר.

קישור לשיחה הקודמת-
http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3884869
אני באמת מרגישה שיש לחץ חזק בעיקר מצד אמא שלי, היא ממשיכה להגיד שאני עדיין גרה בבית
ושאני אבוא לישון אבל בסופו של דבר היא הפנימה לדעתי את המצב.
דיברתי עם בן זוגי לגבי ביקוריי בבית והוא מאוד מעודד אותם. מה שהפריע לו זה שאני
ישנה בבית הוריי מה שיוצר מצב מבלבל.
האם אני יכולה לצפות ממנו לבוא לישון מידי פעם בשבתות בבית הוריי?
והאם בכלל כדאי שאבוא לישון לפעמים? מה שעשיתי עד עכשיו...

אנונימית יקרה,
הצעתי לך בזמנו לבדוק עם הורייך איך הם הצליחו להיפרד מהוריהם, ולבנות תא משפחתי חדש. האם עשית זאת?לאמך קשה להיפרד ממך, וזה טבעי. אבל היא לא מצליחה להתגבר על זה למענך, וחבל. היא צריכה לעזור לך להיות עצמאית, והיא עסוקה בעיקר בצורך שלה בקשר איתך, ולא בצורך שלך. כמה שנים את מתכוונת להמשיך ולישון אצל הורייך?

כשדיברתי עם אמא שלי על הפרידה מהוריה, היא סיפרה שהיה לה מאוד חשוב להמשיך לגור לידם. וגם שאם הייתה לה אפשרות היא גם הייתה באה לישון אצלהם פשוט לא היה מקום נוח...השיחה איתה לא עזרה לי במיוחד.מה גם שלפני כמה ימים באתי לבקר ב2 בצהריים עד 10 בלילה ושבאתי ללכת נזרקו אמירות כמו, למה אני כבר הולכת, עוד מוקדם ושהיא עוד לא הולכת לישון ושאני תמיד נשארת עד מאוחר..כל זה נאמר אחרי שכבר דיברתי איתה על כך שאני מחליטה לא לישון בבית ושהיא עושה לי מצפון, לא נראה שהיא הבינה כל כך..אני מבינה שעדיף לא לישון בכלל, אחרת אני מרגילה גם אותה שאני ישנה בבית, ואז באות השאלות... למה את הולכת, למה את לא נשארת וכו..בנוסף, היא גם לוחצת שאגור באותו עיר לידם, אני באמת מעדיפה את זה אבל אני מרגישה שזה מגיע ממקום לחוץ שבו בן זוגי מרגיש את המצב ונכנס למגננה שזה לא מצב כל כך בריא. הוא מרגיש שהשיקול היחיד למגורים הוא איפה המשפחה שלי נמצאת ולא איפה העבודה שלו ואמא שלו..

אנונימית יקרה,
לפעמים להורים יותר קשה לגמול את הילד שלהם מהמוצץ, מאשר קשה לו להיגמל. ואז התהליך הופך לשניהם יותר קשה.