התנהגות של בן זוג: מה לעשות?

ד"ר חסון שלום
!אני בת 28.עד לא מזמן יצאתי במשך כשנה וחצי עם בחור בן 22.היה לנו קשר סוער מאוד.גם בגלל פערי הגילאים בינינו וגם בגלל העובדה שהוא בחור רגשי ורגשני במיוחד ואני לעומתו בחורה פרקטית עם 2 רגליים על הקרקע.מלכתחילה התנגדתי לקשר הזה בגלל הגילאים.ידעתי שזאת מיטה חולה אך הוא נלחם ואהב בצורה חזקה מאוד וכך נכנסנו למערכת יחסים שכאמור נמשכה כשנה וחצי עם עליות ומורדות.לפני כמה חודשים היתה לנו פרידה אחת מני רבות-שבמהלכה גיליתי כי אני בהיריון ממנו.סיפרתי לו והוא הגיב יותר טוב ממני.הייתי במצב נפשי לא כ"כ טוב למרות שבחרתי לא לעשות הפלה.חזרנו לשבועיים ואז שוב נוצר קרע לאחר שדיברתי אליו בצורה קשה ולא יפה,הוא עוד ניסה קצת לתקן עד שהתייאש ואז התקרר ונפרדנו.ואז ניסיתי אני לתקן את המצב כי נבהלתי קצת אבל ברגע שהוא נכנס לקטע קר כבר קשה להחזיר אותו אחורה...לאחר כמה ימים הוא שלח ב SMS (דבר שחזר על עצמו רוב הקשר-את כל מה שהוא רצה "להשליך" לעברי הוא עשה באמצעים כאלה.לעומתי שאני מעדיפה בפנים)-שהוא לא בקטע הזה של ההיריון משום בחינה ועוד כמה דברים מגעילים שהוא כבר לא אוהב וזאת הבחירה שלי להמשיך בהיריון והוא ממשיך בחייו.זה די שבר אותי כי ממילא לא הייתי במצב נפשי ופיזי כ"כ טוב אבל לא הגבתי ואף שיניתי את מס' הטלפון שלי והתחלתי לאסוף את השברים שלי בתמיכתם הגדולה של אחי ואחותי.כעבור כמה חודשים הבחור ניסה שוב ליצור קשר-שלח לאחי הודעות בפלאפון וכד',שהוא עדיין אוהב וכנראה תמיד יאהב ושהוא לא יכול בלעדיי.עדיין לא הגבתי.הוא גם שלח לי מכתב בדואר ופרחים לעבודה ואז הוא אזר אומץ ויצר איתי קשר טלפוני.יש לציין כי באותם ימים הסתיים לי חוזה של דירה וחיפשתי דירה אחרת והעיתוי שלו ליצירת קשר היה מבחינתי מושלם,כך יכולתי "להתנות" לו את המשך הקשר שלנו במעבר לדירה משותפת,מה שרציתי כבר בשלב מוקדם יותר של הקשר אך מוקדם מדי בשבילו(הוא רק השתחרר מהצבא וכו').וגם מבחינה כספית זה התאים לי...הוא הסכים וכך כעבור שבועיים עברנו לדירה ביחד. הוא סיפר שבתקופת הפרידה הוא היה בדיכאון עמוק ושהוא הבין שהוא לא מסוגל לחיות בלעדיי. אני יודעת את זה על סמך כל הקשר גם.הוא היה די תלותי בקשר שלנו ותמיד היה צריך אישור לאהבתי אליו.הקטע של הדירה החזיק בדיוק חודש וחצי.היה לנו שוב משבר אחרי תקופה של "ירח דבש".שמתי לב שהשיחות בינינו כבר לא מה שהיו,ושהוא לא ממש הפנים את הקטע של חיים משותפים עם ילדה בדרך.בקושי העביר את חפציו והכל כאילו היה סתם כזה.גם כשניסיתי מס' פעמים להניח את ידו על הבטן להרגיש את העוברית הוא נרתע.ואז העליתי את עיניין מיסוד הקשר בגלל הילדה.אני יודעת שזה הלחיץ אותו.מה גם שעשיתי זאת בצורה לא יפה(אני חדת לשון וישירה).השיחה גררה תגובה שלו שכל מה שאני חושבת עליו זה כסף.אני דמעתי(נדיר-כנראה הורמוני היריון) והוא בתגובה בכה.אבל בימים שלאחר מכן כל הקשר התקרר.הוא הראה עוד יותר סימנים של חוסר שותפות בעיניין הדירה.כמה ערבים העדיף להישאר אצל הוריו..וזהו.ניסיתי במשך שבוע וחצי לתקן.הוא לא רצה.פתאום דיבר בהתנשאות ואמר שכנראה אנחנו לא מתאימים.ושהלב שלו "נשרף" כבר יותר מדי במהלך הקשר הזה.עכשיו אני בחודש השביעי.בשמירת היריון עקב כמה בעיות.אני ממשיכה לגור בדירה.הוא מנסה בכל מיני דרכים "לפטור" את עצמו מתשלום החלק שלו.זה כלל אפילו שיחה טלפונית של עו"ד מטעמו ושיחה טלפונית מאמא שלו.הוא כמובן לא מעז לפנות בעצמו..(הוא גם הודה בעינין הזה.הוא תמיד פחד להתעמת איתי פרונטלית.)אני לא מתכוונת לוותר.גם מעצבן אותי החוסר יציבות הזאת שלו.כשהוא היה צריך הוא ידע להתחנן יופי כדי שנחזור להיות יחד וכש"נגמר" לו הוא חושב שהוא יכול לפטור את עצמו ממחוייבויות.כרגע אין בינינו שום קשר.למרות שבמהלך הכסאח הוא שלח כמה הודעות עם הצהרות אהבה.מה שעוד יותר לא מובן...מצטערת על אורך המכתב אבל הייתי שמחה אם תאיר את עיני לגבי ההתנהגות שלו שבטח אפשר להסביר חלק ממנה בגלל הגיל שלו.

א יקרה,
אני לא יודע למה את חושבת שאם אגיד לך שההתנהגות שלו נובעת מהגיל שלו, זה ינחם אותך. האם בגלל שאת חושבת שאם כך, אז אולי הוא יתבגר בעוד שנה, שנתיים, ארבע, ויחזור הביתה לתפקד כאבא לילדה? אני לא יודע. ואולי כן ואולי לא. יכול להיות גם שההורים שלו בוחשים מאחורי הקלעים, כדי לחלץ את הבן שלהם מיחסים מחייבים ומהורות מחייבת כבר בגיל 22.לפי מצב העניינים הנוכחי, הבחור הלך, ותצטרכי להשלים עם זה. אלא שאם הוא יתחרט שוב, וירצה שתשובו להיות ביחד, ואם זה מה שגם את תרצי, את צריכה להתנות את זה בהליכה ליעוץ זוגי.

תודה רבה לך ד"ר חסון!החיים מסתבר זה מה שקורה בזמן שמתכננים דברים אחרים :)

א יקרה,
רק בבקשה, שתמשיכי להיות חזקה... תצטרכי את זה. ואת האנרגיות חסכי מכעסים ותהיות, ושמרי אותן לעצמך ולצאצא שיבוא.