התנהגות שאינה אמפתית בזוגיות

היי אני ובן זוגי (27,29) בזוגיות מאוד אוהבת, קצת פחות משנה
אני מאוד סומכת עליו ובוטחת בו
מאז כל מקרי האלימות והרצח כלפי נשים של מיכל סלה, שירה אסקוב, מאיה ויישנק ועוד... מאוד מאוד קשה לי לשמוע על אלימות
המון פעמים הוא מתבדח על זה שיכאיב לי, עושה פרצופים מפחידים או אומר אמרות כמו "אנחנו גרים מתחת למרתף אף אחד לא ישמע אותך ולא תוכלי לברוח..." וצוחק כמובן
מבחינתו אני צריכה להיות יותר קלילה. אני מהצד שלי פשוט שומעת דברים כאלה וממש ממש קשה לי איתם.
אני 100% יודעת שצוחק אבל בלב שלי בגלל שכל המקרי אלימות האלו כנראה התחילו מאהבה שבה הגבר היה טוב לאישה... ואז קרה מה שקרה. לפעמים הגלל שאני שומעת על מקרי רצח שבהן לא בהגרח היו סימנים מקדימים, גורם לי להיות חשדנית וזה מבאס אותי, כי אני הכי סומכת על הגבר שלי, אבל עדיין הוא כל הזמן עושה לי קונצ'ים כאלו בצחוק שקשורים לאלימות. בקיצור קצת קשה לי עם זה. הערת לו מספר פעמים אך לא מפסיק ורק ממשיך עם מנטרה שלטענתו אני מאוד עדינה וסופר רגישה וצריכה להיות קלילה יותר, ושעצם זה שצוחקים על זה מראה כמה זה פשוט בגדר צחוק. אגב בעיני זה לא נושא לצחוק עליו בשום צורה.

דליה יקרה,
את צודקת לגמרי בטענות שלך כלפיו. כלומר, העובדה שהוא מזהה חולשה שלך ומפעיל אותה לא מראה על אמפתיה רבה, לפחות לא בעניין הזה. זה לא אומר שהוא לא אמפתי במקומות אחרים. אבל זה כן אומר שאו שהוא מלגלג עליך כדי להרגיש חזק יותר ביחסים ביניכם, או שהוא באמת דואג לך, או לפחות לא אוהב את החולשה הזו, ומנסה לחזק אותך דרך "חשיפה". שתתרגלי.העניין הוא שבני הזוג שלנו הם לא, איך לומר? – מטפלים מקצועיים, וגם כאשר הכוונות שלהם טובות, הם לא תמיד יודעים לעשות את זה נכון. בדיוק כמו שהורים טועים לא פעם באופן החינוך שלהם את הילד המיוחד שלהם, כפי שאנחנו מכירים את זה מהאופן שבו גידלו אותנו. "מיוחד" אני מתכוון לכך שכל אחד מאיתנו שונה במשהו מאחרים, ולכן עם רגישויות וחוזקות שונות, שלא תמיד ההורים יודעים לקבל, להבין או לנהל כדי לחזק. כך שהגיוני מאד שזה מה שקורה לו.יש לך חרדות, ואחד הקשיים בחרדות הספציפיים שלך הוא שהחרדות שלך הן חרדות מפני בן זוג. גם אם את בוטחת בו, החרדה הזו עדיין מקרינה גם עליו, כי הוא מבין שהחרדה היא גם ספציפית מולו. יתכן שזה קצת משעשע אותו, בשל האבסורד שהוא רואה בעצם המחשבה הזו עליו, ויתכן גם שזה נותן לו הרגשה לא טובה שמישהו, ובעיקר בת זוגו, מסוגלים לחשוב עליו שהוא מסוגל לדברים שכאלה. יתכן לכן שגם הוא נמצא תחת חרדה מסויימת, לפחות מהאפשרות שהוא לא יוכל להיות האביר הבטוח שלך, כפי שהיה רוצה שתרגישי כלפיו. העניין הוא שמכל אלה ביחד יוצא שהוא מתקשה פשוט להניח לזה, ולהאמין שככל שיחלוף הזמן תלמדי יותר לבטוח בו, דווקא דרך העשייה השקטה והביטחון שלו בך, ולכן הוא מנסה לזרז את התהליך הזה. אלא שזה יוצא באופן שאינו מחזק אותך אלא מערער אותך.אולי הדרך הנכונה עבורך להוריד אותו מהשימוש שלו בחרדה הזו שלך היא לעשות את המאמץ להרגיע אותו, ולתת ביטוי ברור יותר לעובדה שעליו את כן סומכת. לגמרי. לדבר איתו על הנושא הזה פחות משאת נוטה לבר עליו, ולמצוא חברות או בני משפחה שתוכלי להעלות את הזעזוע שלך ממקרים שכאלה, אבל גם שבצד זה כן תביעי את האמון המלא שלך בבן הזוג שלך מולם, אם וכאשר הנושא הזה יעלה. זה קצת מסובך, וזה לא פשוט, ואת צריכה להאמין בזה לפחות במידה שבה אני רואה את זה במכתב שלך. הקושי העיקרי שלך מולו זה לא החשש שיעשה לך משהו, כמו השימוש בחרדה הזו כדי להפחיד אותך עוד יותר. לכן, זו נראית לי המטרה העיקרית שאת צריכה להשקיע בה. אולי באופן שבו תארתי את זה למעלה.ואם את באמת כן חוששת מהאפשרות שבכל זאת הוא יפגע בך, אולי ללכת לזמן מה לטיפול. ראשית, כדי לקבל פרופורציות. שיהיה עוד מישהו שיקשיב לך, יעזור לך לקבל את מה שצריך לקבל, להיזהר ממה שצריך להיזהר, ויעזור לך להתגבר על חרדות שמעצימות פחדים שמפריעים לך לחיות חיים סבירים ונורמליים. אחרי הכל, את כן רוצה לשיהיה לך בן זוג לחיים ולחיות עם מישהו. כך שיתכן שבכל מקרה תצטרכי להתגבר על חרדות שכאלה אם אין להן בסיס. אחרי הכל, כך כולם חיים, ובשלום, פרט למקרים הבודדים והמאד מאד נדירים שמכניסים אותך ללחץ. סטטיסטית, הרי, להשוואה, יש הרבה יותר זוכים בפרסים מאד גדולים בלוטו בכל שנה, מאשר מקרים כאלה. השאלה היא אם תוכלי לעשות את זה לבד (או עם בן זוגך), או בסיוע מקצועי.פרשתי בפנייך את האפשרויות. חשבי על זה.

אני חושבת שמה שמפריע לי בעיקר
זה שהוא ממשיך להציק לי בנושא ואומר שאני רגישה מדי ורצינית מדי
לדוגמא אנחנו גרים במרתף והוא מלא פעמים עושה כזה קולות מפחידים( עם צחוק), אוחז בי ואומר אף אחד לא ישמע אותך למטה... וכמובן אנמ אומרת לו שיפסיק והוא צוחק ואומר שזה סתם ושאפסיק להיות כזו רצינית...
וזה חוזר על עצמו במלא וריאציות כאלו ואחרות
אני יודעת שזה אולי נשמע טיפשי אבל מבחינתי כל מה שקשור לאלימות או משוה שקשור לזה כלפי נשים זה פשוט משהן שאי אפשר ואסור לצחוק עליו.
אני לא מפחדת ממנו. אבל לעתים אני חושבת על כל הנשים המסכנות הללו. גם הן היו מאוהבות כלכך ואהבו וכנראה שבני זוגן גם אהבו אותן. אז איך גם כשששם הייתה אהבה, התפתחה אובססיה ואלימות? המעבר החד הזה מאהבה בריאה לאלימות ורצח מפחיד אותי כי אי אפשר לזהות את זה בא. אני יודעת שזה נשמע שאני חוששת או מפחדת ובחרדה אבל זה לא המצב. אני יודעת שלא יפגע בי לעולם אבל אני מניחה שגם אותן נשים אמרו את זה אז... אי אפשר לדעת? רק הייתי רוצה שלא יפחיד אותי בצחוק או ידבר דיבורים כאלו.
אפילו כשנפרדתי מהחבר האחרון שלי וגרנו יחד גם כן, אימי אמרה לי , תפרדי ממנו למטה ולא בבית, אין לדעת כבר כלום. והם אהבו אותו מאוד, והוא הבן אדם הכי עדין וטוב לב. אז לא קלטתי את זה וצחקתי על אמא שלי, אבל מאז עברה שנה ואני מבינה את אימי, ולמה היא חששה.

דליה יקרה,
לא חשבתי שאת באמת פוחדת ממנו, אבל יחד עם זאת, החרדות של אמא שלך קצת מחלחלות אליך.אבל לכן גם כתבתי לך על החרדות שלו, ולכן כתבתי לך על אולי העדר האמפתיה מצידו, ולכן כתבתי לך על האפשרות של מאבק כוחות של מקצבי התנהלות ביניכם. אנא, קראי שוב, כי לא התייחסת לאף אחד מאלה בתגובה שלך, כך שאולי את מעדיפה להדחיק אותם. בכל זאת, הם הם הדברים החשובים והממשיים שביניכם. יתכן שלא הבנת את מה שכתבתי לך, ולכן נסי שוב, כי הרי זה מה שקורה.