התמודדות עם ריחוק זוגי

שלום רב,
הכרתי את חבר שלי לפני כשנה וחצי, בשהות קצרה שלו בארץ, ממש לפני שהוא חזר לארה"ב. התאהבנו, כמעט ממבט ראשון וכאשר הוא חזר לארה"ב המשכנו להיות בקשר. הוא המערכת היחסים הרצינית הראשונה שלי והוא מאוד מאוד מקסים אליי, רגיש ומשקיע. לא יכולתי שלא לנסוע אליו, אחרי היכרות של שלוש שבועות (רובם דרך התכתבויות במיילים), כדי לבדוק אם זה- זה! אז נסעתי ובילינו שבוע וחצי ביחד והיה מדהים, נפלא וקסום. לאחר אותו ביקור, הוא הגיע ארבע פעמים לארץ לתקופות ארוכות, של מס' חודשים.מאוד קשה לי בתקופות שהו חוזר לארה"ב, אני מרגישה שבמובן מסויים הקשר שלנו נתקע, גם מבחינה פיזית (חוסר במגע) וגם כי יש דברים שקשה לדבר עליהם בסקייפ ורוצים להיות עם האדם באותו רגע, לחוש אותו, את האנרגיות שלו, את התגובה הפיזית שלו וכד'. בעיקר קשה לי לדבר איתו בתקופות האלה על בעייה ממקור אחר- המשפחה שלו.בתחילת הקשר בניינו הוא הסתיר אותי מהם, בטענה שהם לא יקבלו זאת בעין יפה. לעומת זאת, לי הוא סיפר הרבה עליהם. אמא שלו ואח שלו סבלו מאלימות פיזית מאבא שלהם. לאחר 20 שנות נישואים האמא החליטה להתגרש מהאבא והגירושים לקחו 10 שנים והיו כרוחים בהרבה מתח ולחץ נפשי. בזמן הזה, החבר שלי, הוא האח הצעיר, עזר לאמא שלו בכל ההליכים המשפטיים ועדיין עוזר לכל המשפחה בבעיותיהם. אח שלו מאוד שתלטן, אגרסיבי וקנאי לתשומת לב מצידו. הוא מתייחס אליו בצורה מאוד דורשנים, ממש לקח את תפקיד האב בקפדן (כמו שהוא הפנים את אביו, רק ללא האלימות הפיזית).אמו שלו עברה להתגורר לארץ ובביקור השני של חבר שלי בארץ, הוא היה חייב להסביר למשפחתו את הסיבה לביקורו התכוף וכך הוא סיפר להם על הקשר ביננו. אמא שלו הייתה מרוחקת מלכתחילה, אך אני במשך השנה האחרונה ניסיתי כל פעם לעזור לה בכל מיני דברים להם היא נזקקה, בזמן שהחבר שלי לא היה בארץ. והנה חלפה לה שנה ולאחר כל הניסיונות להתחבב עליה ועל ידי אח שלו, הם עדיין ממשיכים לחשוב שאני לא מספיק טובה בשבילו, שאני לא ראויה לו, אני לא חכמה מספיק, שאני צעירה מידי.יש לציין שאני בת 24 (גם החבר שלי באותו גיל), לומדת שנה שנייה בתואר ראשון, אחרי שנתיים של לימודים מקצועיים, עובדת במקצוע שלמדתי, מקצוע שמפתח אותי ואת הידע שלי כל הזמן (וגם פרנסה לא רעה).אני יודעת שהבעייתיות היא של המשפחה, שבעקבות האלימות שהם עברו הםמשפחה עם גבולות מאוד סגורים וקשה להם לקבל מישהו חדש. מצד שני, אני מרגישה שהם אלימים כלפי (לא פיזית, אבל בהתנגות שלהם הלא מקבלת והלא מכבדת, למרות כל המאמצים שלי). ברגע שאני מרגישה את התוקפנות הזאת כלפיי מתעורר בי הדחף לברוח ולא לדבר איתם, אפילו לא לדבר עם החבר שלי כשהוא עם אח שלו. אני יודעת שגם החבר שלי סובל, כי מופעלים עליו לחצים מצד משפחתו והוא זקוק לתמיכה שלי. אך אני לא מסוגלת להיות תחת המתח הזה. כמו כן, חבר שלי מרגיש שהוא נקלע באמצע בכל הסיפור הזה וזה מתסכל אותו, מצד שני אני לא מרגישה שהוא מגן עליי מפניהם או עומד לצידי בעניין הזה.מה עליי לעשות? כדי מצד אחד, לא לבטל את עצמי, אך מצד שני, שזה לא יפרק את הקשר ביננו?

יעל יקרה,
אני נאלץ מדי פעם לבקש – אנא קצרו בהצגת הבעיה, כדי שיהיה לי יותר פנאי להתעכב על כל תשובה. אז הנה, אני מבקש שוב.לשאלתך:אין ספק שקשה יותר להתמודד עם ריחוק פיזי. צריך הרבה יותר כוח. עושה רושם שאתם טובים זה לזו, ואני מאחל לכם המון טוב.המשפחה היא מכשול שאינו תלוי בחבר שלך. זו אינה אשמתו, כלומר. מצד שני, מקרים כאלה, שבהם הבנים משתפים פעולה עם האם כדי להגן עליה מפני האב לאורך זמן רב, הופכים אותם בהכרח למאד מתחשבים בצרכים שלה, וקשובים להם. וכאשר היא נפגעת בקלות, או חוששת להרפות, זה אכן יוצר בעיה לבת הזוג שלו. זה מצב שאין לך ברירה אלא להתמודד איתו באורך רוח, ולהתעמת איתו כמה שפחות.אנא קראי גם את התכתבות קודמת שלי בנושא די דומה:http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3086793