התמודדות עם רומן ומשבר זוגי

שלום רב
בת 45, נשואה ועם 3 ילדים צעירים.לאחר רומן שנמשך 10 חודשים עם גבר נשוי ומבוגר ממני ב-20 שנה, שהסתיים בצורה חדה וכואבת. לא אכנס לכל הסיפור אך אומר רק, שלי היה הרבה יותר קשה להפריד בין חיי האמיתיים לסיפור הזה שנשאבתי אליו יותר ויותר לעומת אותו הגבר, שהוא בוגד סדרתי.הקשר עימו מאד הרחיק אותי רגשית מבעלי (שיודע על הרומן). ורק בעקבותיו הבנתי שהתחתנתי לא מתוך אהבה גדולה או משיכה, אלא כי הייתי כבר בגיל שרציתי משפחה וילדים.מאז שהסתיים הקשר אני מרגישה מאד מדוכדכת, חסרת שימחת חיים, לא מצליחה להנות מדבר. הזמן לא ממש מרפא. מרגישה ריקנות שאני לא מצליחה למלא למרות שהכנסתי לחיי לא מעט שינויים ועניין על מנת לנסות להתגבר, אך ללא הועיל.הבעיה שלי כרגע היא בעיקר מול בעלי שכאמור יודע על הרומן אך החליט לא לפרק ושהוא נלחם על אהבתנו. הוא מאד מחפש קרבה ואינטימיות בעוד אני, לא מסוגלת לתת לו לגעת בי. איני נמשכת אליו ואיני חושקת בו. (למרות שיש בי הרבה חשק אבל לא אליו).שנינו מאד מתוסכלים.אני לא מסוגלת לחשוב על לפרק כרגע, כי הילדים עוד קטנים והמשמעות תהיה לשנות את כל שגרת חייהם וגם כי פירוק יביא עלינו מכה כלכלית רצינית (אנחנו גם כך עם המון הוצאות. לא חיים כמסכנים אבל גם לא חיי מותרות).אני גם מאד חוששת שאשאר לבד. בעלי מאד אד אוהב אותי ויוצא מגדרו כדי לעשות אותי שמחה ומאושרת. מי יאהב אותי כך? ומי יאהב את ילדי כמו אביהם?קראתי שאומרים במצבים כאלו, לנסות להיזכר למה כל כך אהבנו זה את זה, לנסות לשחזר, אבל מה עושים אם זה לא היה שם מעולם? ואדגיש שעד לרומן זה, מעולם לא ניהלתי רומן או התעניינתי בגבר כלשהו וגם מעולם לא חשתי שהתפשרתי. פשוט עמדו לנגד עיני דברים אחרים.ממש אודה לעצה

אפריל יקרה,
לא קל להרגיש שהחיים שלך לא הביאו לך את האושר שציפית לו. מאד משמעותי גם לדעת איך להתמודד עם רומן שללא ספק היו בו הרבה רגעים מרגשים וממלאים, אבל נסתים בשבירה קשה של הציפיות שלך. אולי כי לפתע היה פרוז'קטור שהאיר בך ואותך באור גדול, ולאחר מכן קשה להתרגל לדמדומים מחדש. פעמים רבות קשה יותר להתמודד עם זה, מאשר לחיות עם מה שהיה קודם, בשיגרה, ללא זה. ואת שואלת את השאלות הנכונות, ומחפשת את התשובות הנכונות בעזרת חיפוש עניין ועיסוקים מרגשים.לא אמרת לי כמה זמן חלף מאז, ואני יכול להבין את הקושי שלך מול בעלך ושלו מולך. וכרגע, אני עם שאלה: היות שלקח לך זמן, ובינתיים אין פתרון – האם חשבת על טיפול פרטני? – את צריכה לדבר על זה עם מישהו שיוכל גם להבין וגם לעזור לך למצוא את עצמך מחדש, ואני בטוח שיש רבדים רבים שדורשים מגע, דיון ובחינה.

שלום רב
ותודה על המענה המהיר.חלפו 3 וחצי חודשים. כמעט ארבעה. והלב שלי מסרב להרפות.גם בצעירותי קרה שלקחתי קשה פרידה (אני אדם מאד רגיש ורגשן) אך הייתי אז מאד צעירה, כל החיים היו לפני וידעתי שיבוא אחר. ואכן הגיע לאחר זמן מה.אך היום אני במצב אחר. נשואה, לא טוב לי עם בעלי, ואני לא מצליחה להתנחם.נתתי לגבר הזה להיכנס לי עמוק מדי ללב ואני כל כך מצטערת על כך.הקשר בינינו הסתיים בצורה מאד מכוערת והמילים שבחר היו כל כך קרות ופוצעות בקרירותן.קראתי כאן את המאמר על היחסים עם גבר נשוי וכפי שכתבת, אני יודעת שהוא מצדו לא מרגיש רע או שפגע בי. מבחינתו העניק לי מה שיכל במשך תקופה וכשזה לא התאים חתך. הוא הרי בוגד באשתו כבר שנים וחי עם זה טוב, אז למה שירגיש רע בהתנהגותו כלפי?כשבעלי גילה, לא נפלתי לרגליו ולא אמרתי לו שהוא אהבת חיי ושאני מצטערת. גם לא הלכנו לטיפול. די טיטאנו את הבעיה מתחת לשטיח. אבל היא כאן. בין שנינו. ואנחנו הולכים לישון כל יום אני, הוא והתסכול. ואני לא יודעת כמה זמן עוד נוכל למשוך כך.בעלי אדם טוב ועושה הכל כדי לשמח אותי וכשאני חושבת על לפרק את הזוגיות שלנו אני מרגישה שאני שמה את האושר האישי שלי , שבכלל לא בטוח שיגיע, ומולו כל כך הרבה להקריב. (נראה לי לא הוגן כלפי משפחתי לשלם את המחיר של גירושין רק בשביל האושר האישי שלי).מה עושים?איך מתגברים עליו?ואיך ממשיכים עם הזוגיות?

אפריל יקרה,
מבלי שאת צריכה לומר לי את זה, אני יכול לראות שיש בך הרבה טוב. אחרת, אישך לא היה מגיב כפי שמגיב, ורוצה לשמח אותך. אני גם רואה בכתיבתך את האיכפתיות, כלפיו וכלפי הילדים, למרות המצוקה שלך, העדר האושר.את צודקת בניתוח שלך. המצב הנוכחי הוא מצב של יציבות, אם תרצי ביציבות הזו, כי היא תלויה אך בך. היא רק לא מצב של אושר גדול, אלא די פרווה, לפחות בעניין הזוגיות שלך. האם זה רק בענייני הזוגיות? – שאלה טובה. לא יודע.אם תתגרשי, תהיינה תנודות. בחלקן תהיי במקום טוב, ועם רגעים שמחים, ובחלקם לבד מדי פעם, ובאחרים – רע, אם וכאשר תהיינה אכזבות. ואולי גם תגיעי בסופו של דבר, שקשה לדעת מתי זה יקרה, ליציבות שיש בה יותר שלמות ואושר. הבלתי ידוע הרבה יותר רב כאן. אבל לכן דיברתי איתך על רבדים הזקוקים למגע – שכן אני לא יודע מה מתוך העדר האושר הוא פנימי שלך, וכמה שמחת חיים יש בך, שיכולה להתקיים באופן יציב ולאורך זמן (במכוון אני מתאר זאת כך, כי גם לאנשים דכאוניים יש רגעי שמחה ואושר). את הרבדים הללו צריך ללבן, ויתכן שתרצי ללכת לטיפול. לבדך. גם את זה כתבתי, ולא התייחסת לזה.זה גם מחבר אותי למה ששאלת אי שם למטה, אם ה"בחירה הזו היא לא רק תלויית רצון, אלא גם דורשת לעבוד ולהשתנות, ומתוך ההשתנות הזו תגיע הסתגלות אחרת?" – כן. לגמרי, ולא תמיד קל לעשות זאת ללא עזרה. אלא שאני לא מכיר אותך מספיק כדי לדעת אם זה מה שאת צריכה.עכשיו, בעצם, עולה לי בי רעיון, כי את לא הראשונה במצב הזה שמבקשת סיוע. ראי באתר שלי את האפשרות לייעוץ טלפוני חד פעמי, שיחה של שעה שעיקרה הוא לקבל כיוון איך להתמודד, אם ואיך לבקש סיוע מקצועי ממושך יותר, ועזרה ראשונה הנוגעת ליחסים הזוגיים שלך. אפשר גם לדבר על הקשר שהיה לך, אבל כפי שנראה לי שעה לא תספיק לכך, וכדאי להקדיש את עיקרה למה שיש ולמה שיהיה יותר מאשר למה שהיה.

איני חושבת שאני אדם דכאוני. אבל מאד יתכן שהקשר הזה עם הבחור תפס אותי בתקופה קצת לא טובה, של שגרה שוחקת, של איזשהו משבר גיל וגם התחיל כמה חודשים לאחר המוות של סבתא שלי שהייתה אדם מאד יקר לי והראשון הקרוב לי שנפטר. אני לא יודעת אם יש קשר אך אני מציינת זאת.ואולי זה ישמע מוזר ,אבל אני חושבת שאותו גבר שהתאהבתי בו יכל להיות גם מישהו אחר.הייתי מאד צמאה למשהו שאני לא יודעת להגדיר אותו. אבל זה בהחלט לא היה רק חיפוש אחר ריגוש.וגם הקושי שלי לשחרר את אותו האחד לא קשור אליו אלא קשור אלי.אני חושבת שיותר מייעוץ לגבי המשך נישואיי אני צריכה לשוחח עם מישהו ולחפור קצת בנפש, שזה דבר שלא עשיתי מעולם. אבל לצערי, אין לנו כרגע המשאבים לכך. זה ברור לי שזה לא עניין של שיחה או שתיים. את זה אגב עשיתי. הייתי אצל 2 מטפלים שונים.האחת, אמרה לי "תשכחי ממנו. היה ונגמר, סתם זקן". והאשימה אותי שאני זו שלא הבנתי את הסימנים לכך שכבר אינו מעוניין. אצל האחרת שילמתי 500 ש"ח על פגישה בה סיפרתי על עצמי. זה היה זמן מאד קצר אחרי הפרידה והכל היה מאד מאד טרי וכואב.כפי שאמרתי אין לי/לנו יכולת לעמוד בזה כעת לצערי.אבל אני מודה לך על הפורום ועל המענה שמקל קצת ביכולת לפרוק ולקבל הקשבה וגם נקודות הסתכלות אחרות.

אפריל יקרה,
צר לי שההתנסות שלך בטיפול היתה לא מוצלחת. עם הראשונה – אם זה מה ששמעת, לא היית צריכה לשמוע את זה. אני יכול לראות את ההמלצה הראשונה שלך כניסיון מגושם לחזק אותך, אבל את האמירה השניה כביקורת לא ראויה בטיפול, בודאי לא כפי שתארת אותה. לגבי הטיפול השני – אם ציפית שזה יתפוגג בשיחה של שיתוף, אז זה לא המצב. שיחה טיפולית ראשונה מיועדת ליצור את ההכרות, ובניית תשתית להבנה של הצרכים, ועם אלה יש להמשיך הלאה. אם מראש תכננת פגישה בודדת, אז היא צריכה להיות בנויה אחרת, ולעזור לך לקבל כיוונים לחשיבה ולעבודה עצמית (במקום לטפל בעניין, כי זה אי אפשר בפגישה בודדת), וזה כנראה לא מה שהיה שם. נראה שהיית מוצפת, והיית זקוקה לשיתוף, ואולי לכתף, אבל זה לא היה כל מה שרצית.אני מאחל לך תקופה שקטה יותר, שבה תצליחי לבנות את עצמך, ולהגיע אל הרבדים השונים שלך במגע משקם. העובדה שיש לך בן זוג שמאפשר לך לקחת את הזמן יכולה לעזור – אלא אם רגשי האשם שלך לא מאפשרים לך להגיע אל עצמך עם השקט הנפשי שאת זקוקה לו.