הכרת גבר חדש: מה באמת חשוב?

אז התחלתי לצאת עם מישהו בן 25 (בגילי) והוא נחמד ומתחשב וחביב ... הוא קצין בקבע כך שלא חווה עולם אחר בעצם חוץ מהצבא ואני מאז שסיימתי תיכון כל שנה הייתי במקום אחר, צברתי חוויות, טיילתי לבד בחו"ל, הכרתי אנשים במסגרות שונות, הייתי במערכות יחסים שונות וארוכות.. חלקן שרטו אותי וחלקן העניקו לי הרבה למידה על עצמי... והעניין הוא שאני חוששת שאנחנו לא תואמים ברמת נסיון החיים שלנו.. אמנם נחמד לי איתו ויש חיבןר נעים אבל אני מסתכלת לו בעיניים ורואה שפחות חווה כאב, שהחיים שלו כאילו היו רק ברובד מסוים... וזה מפריע לי.. אני לא יודעת אם זה פער שאפשר להתגבר עליו בזוגיות, האם זה משהו שצריך להפריע לי.? עוד דבר זה שהוא בעניין יותר ממני.. הוא מרגיש מאוהב, מסנוור, מרבה לקרוא לי בכינוי המפוקפק 'מושלמת' מה שמרגיש לי מעט פנטזיונרי, הוא רואה בי איזושהי שלמות שהוא לא רוצה להרוס.. ואני מרגישה הרבה יותר מלאת צדדים ושריטות שאולי.. הוא לא רוצה לפגוש? כן אמרתי לו שחוויתי חוויות קשות אבל לא נראה שהיה לו חשוב שאפרט.. הוא המשיך להגיד שממה שהוא מכיר אותי עד כה אני מושלמת. זה מרגיש לי לא אמיתי.. אני רוצה לחוות חיבור רגשי עמןק, היכרות אמיתית על כל צדדיי. האם ההתעקשות שלי שיכיר את עברי מוצדקת ? או שמעתה והלאה מה שאנחנו יוצרים יחד זה מה שמשנה? אני מניחה שגם אם אספר לו מה עברתי זה עדיין לא יותיר עליו רושם כי יתעקש להשאיר אותי כך בתבנית המושלמת.. ונגיד ויתגלו קשיים אז יברח? כי התנפצה לו הדמות שבנה..? אולי יתרחק כי ירגיש שפתאום אני לא מה שחשב? אני מנסה לחדור מעבר לזה.. אולי אני ממהרת מדי? אולי עליי פשוט לתת לזמן לעשות את שלו..? קצת אובדת עצות, מרגישה שאני לא נראית כפי שאני ועם זאת נהנית מהיחס הנעים המכבד והמעניק ממנו

תמה יקרה,
את כותבת על הנסיון הרב שצברת בחיים, בארץ, בחו"ל ובמסגרותש שונות, של יחסים אישיים וחברתיים אחרים. הוא היה בצבא.ואני תוהה, מה זה "היה בצבא"? אם הוא היה פקיד עירוני בצבא, או איש מחשבים, אז אולי יש משהו במה שאת אומרת. אם כי זה לא שייך לכך שהוא בצבא, כי הוא יכול להיות אזרח איש מחשבים. אבל אם הוא שרת 7 שנים כלוחם, אני בספק אם הוא פחות חווה כאב ממך. אולי אפילו הרבה יותר, ואולי חוויות הרבה יותר קשות ממך. לכן, אני תוהה מה את יודעת עליו, כי הרי רק התחלת להכיר אותו.אבל כן. אם הוא מוצא חן בעינייך, בהחלט כדאי לשתף אותו מתישהו. אולי הוא אדם מורכב יותר מכפי שאת חושבת, ואם לא תשתפי אותו יתכן שתפספסי את זה. אולי דווקא בכך שהוא רואה אותך 'מושלמת', הוא חושב שאת שטחית. אני לא יודע. רק הכרתם. דברו. אולי תכירי גבר שיש לו רבדים, עומקים ואמפתיה יותר מכפי שאת משערת כרגע. ותני לזה זמן.אני רק חושש שבאיזה שהוא מקום את חוששת שהוא יראה בך את מה שאת רואה בעצמך, אולי כי את מעריכה את עצמך פחות, ורואה יותר את החסרונות שלך ומזה את חוששת. מה שמביא אותי למחשבה הזו הוא שהעובדה שחווית חוויות קשות אינה חיסרון כשלעצמו. אני חושב שאת מכוונת אולי לפגיעות שנפגעת, ושאולי את חושבת שהיתה לך אשמה בזה, או שמישהו אחר עלול לחשוב שאת לא בסדר. כך או כך, אולי את לא לגמרי שלמה עם עצמך, וזה בהחלט משהו להתמודד איתו. גם הוא יצטרך אולי להתמודד עם זה, אבל כנראה שגם את.אני לא יודע אם זה יהיה רלוונטי, אבל אני שולח אותך לקרוא מאמר שכתבתי פעם בYnet, שהכותרת שלו היא "מתי לגלות לה שאני לא רוצה ילדים?"(המאמר הראשון ברשימה). "לא רוצה ילדים" זה רק דוגמא, לשאלה מתי לגלות משהו שאולי הצד השני לא יאהב.

קודם כל תודה על "שהכנסת לי" ודייקת את דבריי, אני מסכימה עם רוב התובנות שלך. נכון, הוא עשה דברים מגוונים בצבא ונכון , מה שאני מכוונת אליו הם הפגיעות שנפגעתי.עם זאת, אני גם רוצה לדייק את דבריי... גם אם צבר חוויות רבות בכל אופן אני רואה במסגרת הצבאית סגורה כשלעצמה שהחוויות שחווים בה הן מסוימות, עם גברים בעיקר ,תחת תפקיד ובהיררכיה. ואולי מה שמפריע לי זו הצרות (מלשון צר), אני אוהבת להסתכל על מערכות יחסים באופן נרחב וכשהוא מגדיר אותי כמושלמת אני מרגישה שהוא רואה אותי ואת מערכת היחסים ביננו באופן צר.הוא לא רואה בי שטחית כמו שהוא רואה אותי באופן שטוח, אני יודעת את זה כי כשדיברתי איתו הוא אמר שהיה לו צ'ק ליסט של התכונות שחשובות לו בבחורה ואני עונה על הכל ולכן הוא איתי . ובעיני זה לא מספיק. כי קשר זה לא להסתכל עליי ולהתפעל מתכונותיי. כשאני נכנסת לקשר יש לי צ'ק ליסט של מה שאני רוצה להרגיש לא של הגבר שמולי- אני רוצה להרגיש מוגנת, אהובה, בטוחה... בקשר אני צריכה מהגבר שלי שידע להיות תומך, להבין שיש בי גם מקומות נמוכים ופגועים מאוד. במשפחה שלי לא חוויתי חוויה של מוגנות ואפילו חוויתי חוויות שמהן יצאתי מאוד חשופה ופגועה ואני רוצה להרגיש שהגבר שאיתי ידע לתת לי את אותה חווית תמיכה ובטחון, יותר חשוב לי בהרבה לפני שיראה בי מושלמת. לכן אם אדייק את השאלה: איך אני יכולה לדעת אם יש בו את זה..? זה לא דבר אחד או שניים שאני צריכה לספר ולשים על השולחן , אלא בכלל.. הנפש שלי, שהיא רגישה מאוד, איך אני יכולה לחשוף את הצדדים הפגיעים האלה ?

תמה יקרה,
אתם רק בתחילת הקשר. את לומדת איך הוא מגיב לשיתוף שלך של דברים, גם אם בהתחלה את רחוקה מלשתף פגיעויות. את לומדת איך הוא מגיב לדברים שלהם הוא לא מסכים לך, ולאחרים. וקחי בחשבון שנכון שכרגע הוא רואה אותך באופן שטוח, ובעיקר במימדים שיושבים אצלו בצ'ק ליסט, והם פשוטים יחסית, יפה, חכמה, משכילה, עם חיוך שאי אפשר לעמוד בפניו, למשל, ואת חוששת מהאופן שבו הוא יראה את הפנים הפגוע שלך, ואולי החושש, והנפגע בקלות, והדורש הגנה. אולי זה שם.ואולי גם את רואה אותו באופן שטוח, עכשיו, אולי אפילו בפרמטרים דומים, שבגללם את שם, בתקווה שכל יתר הדברים – הקשבה, הכלה, הגנה, יהיו גם כן שם. כך מתחילים קשר, ומשתפים עם הזמן.וגם אני רואה את שניכם באופן שטוח, כרגע, ואני מודע לזה לגמרי, והתגובה שלך לתגובה שלי עוזרת לי לראות אותך יותר לעומק – עם הפגיעויות והחששות שלך. ואולי עם החשש מכך שאם הוא ייפול פעם אחת ולא יגיב נכון, תסיקי מסקנות נמהרות מדי. ועם כך שהגבתי לך גם באופן שטוח מדי על ענייני נסיון החיים, כי הוא לא רק צבא, ולא רק קשיים שמגיעים וישנם בצבא – וגם שם יש לא רק היררכיה ברורה, אלא גם מאבקי כוח על סטאטוס, אף אם הם יותר מוסדרים, אבל אולי גם את לא יודעת אם הוא גדל עם כפית של כסף בפה, או אולי הוא סוחב איתו מהבית, שם היה עד לצבא, קשיים גדולים בתוך המשפחה או בין חברים. גם את לא מכירה אותו לעומק, ואולי הוא חושש בדיוק מאותם דברים: איך לספר לה על הקשיים האישיים שלי, והצלקות שאני נושא איתי?

תודה לך על תגובתך... אני מסכימה שזה לוקח זמן... אני חושבת שבעקבות חוסר הבטחון שאני חווה מהפחד של איך שדבריי יתפסו אני נהיית גם חסרת סבלנות כלפי ההכלה שלו...אתמול ניפגשנו והרגשתי שיש פתח להזדמנות לשתף קצת מעברי, מהפגיעות שחוויתי בתוך המשפחה, הוא אמנם הקשיב.. שאל קצת שאלות ואני שיתפתי מעט.. אבל הרגשתי שהוא לא מספיק שאל שאלות, כאילו רצה לדעת אבל לא היה מוכן להכנס יותר לעומק של הכאב. אני תוהה אם אולי בגלל שזה פעם ראשונה שאני משתפת בדבר כזה אז זה המקסימום שהוא יכל להכיל, ואולי טיפין טיפין בסיטואציה אחרת כשנהיה יחד יבוא עוד שיתוף... אבל אני רוצה שזה יבוא ממנו, שהוא ישאל עוד... אני לא רוצה "להפיל עליו" את הסיפורים של החיים שלי מבלי שהוא רוצה לדעת מי אני ומה עברתי. זה היה טוב ששיתפתי אבל כן חרה לי שהוא לא מספיק שאל שאלות, לא עודד אותי על עצם זה ששיתפתי, לא ראה כמה זמן קשה לי (במשך הזמן שדיברתי כאבה לי הבטן מרוב לחץ... והקול שלי נהיה גבוה , ראו עליי שאני בקושי). אני צריכה להגיד לו שהיה לי קשה לשתף? אני חוששת שהוא רוצה להכיר אותי עד גבול מסוים.. שהוא לא יוכל לתת לי מספיק תמיכה... אני זקוקה למקום בטוח בעולם... שיותר נוח לו לראות את הצדדים הנעימים והפחות כואבים שבי.. אבל אולי זה שוב, עניין של זמן...?

תמה יקרה,
יתכן מאד שההתנהגות שלו כלפייך היא דווקא מהמקום הכי טוב שיכול להיות, והוא יציבות ונתינת מקום. כלומר, זה נכון שזה יכול להיות חוסר מעורבות ואיכפתיות. מצד שני, זה בהחלט יכול להיות ממקום שבו הוא נותן לך את המרחב שלך, ולא לוחץ עלייך לשתף במקומות כואבים שלך, עד שתרצי לשתף. אם זה כך, זה גבר שייתן לך מקום, כי הוא לא לחוץ לדעת הכל ולהשתלט על הכל, אלא דווקא קשוב לצרכים שלך ולפרטיות שלך, אם תרצי בה.יתכן מאד שאת לא רגילה לזה, וזה לא מרגיש לך נכון. יתכן מאד שדווקא אינטנסיביות ובדיקות, וחקירות של מי את ולמה את כך ירגישו לך כאילו יותר איכפת לו, אבל לא פעם דווקא אלה הם ביטוי של צורך בשליטה, שיכול בהמשך להתבטא באי יציבות. אי שם בין זה לזה, אולי יש המקום שהכי טוב לך – שגם ירגיש לך נכון וגם יהיה יציב ובטוח, ולא משתלט עליך אלא נותן לך מקום. אולי הוא יכול לתת לך את זה, אם רק תדעי לקחת, כלומר, לומר יותר את הצורך שלך מבלי לצפות שהוא יידע לבד מהם הגבולות שלך והצרכים שלך, ובתנאי שהוא באמת ירצה שיהיה לך טוב ולתת. את זה את עדיין לא יודעת, ואת צריכה ללמוד, וללמד גם את עצמך וגם אותו.

תודה רבה, החכמתי