התמודדות עם קשר שהסתיים

שלום
ד"ר.הייתי בקשר של מס חודשים שנגמר לפני כשבוע ממש ממש לא טוב.הבחור לא ממש כיבד אותי במהלך הקשר, לקח אותי ברובו כמובן מאליו, ובאמצע הקשר כשרציתי לעזוב הוא התעקש שננסה לתקן את מה שקיים. ניסינו, וזה לא הלך.כעת כשזה נגמר, אני נורא רוצה לנסות לתקן את הכל (למרות שאני יודעת שאין מה לתקן וזה לא יגמר בטוב.) אבל הוא גם ככה לא רוצה. הוא אמר לי בפירוש שהוא לא רוצה, ושהוא רוצה שנישאר ידידים או שננתק קשר. מבחינתו, כל רגש שהיה עבר והוא באמת לא רוצה. לא משנה מאיזה כיוון הגעתי, הבחור לא רוצה.כואב לי שהוא לא רוצה אותי, ועוד יותר כואב לי שכל יום שעבר מאז אני רק חושבת מה יכלתי לעשות אחרת, ולמה לא הייתי יותר רגועה במהלך הקשר, ולמה לא נתתי לדברים לזרום, למה הייתי כזאת חסרת ביטחון,המון שאלות של למה המופנות כלפיי.אני רק רוצה לחזור אחורה בזמן ולחזור לנקודה שהוא רצה את הקשר הזה כל כך. לחזור לשם ולעשות הכל אחרת.אני לא פגעתי בו, אבל בגלל שהוא לא נתן לי בטחון ויציבות כל הזמן בחנתי אותו וכל הזמן הגענו לויכוחים בהם הוא לא ידע להרגיע אותי, רק לתקוף ולהתגונן.בתוכי אני יודעת שלא יהיה נכון לחזור אף פעם. אנחנו פשוט לא מתאימים ואפילו הקשר יכול להיות הרסני.אבל היו רגעים טובים, היו רגעים של צחוק והיו רגעים אפילו רומנטיים.אני כל הזמן חושבת שאני הרסתי את זה איפשהו. וחבל לי ועצוב לי שאין לי דרך לתקן את מה שהיה כבר.אני לא מצליחה לקום מהמיטה, לאכול, ללמוד, לעבוד. הכל נראה לי אפור ונוראי. כל מה שאני רוצה זה לחזור לרגע ההוא ולתקן הכל.אני יודעת שאי אפשר, ואין לי מושג איפה למצוא נקודות אור. אין לי כוחות למצוא זוגיות חדשה ולדעת שגם היא תיהרס.מה גם, שאני כבר מס' שנים רווקה, ועברתי פרידות לא קלות.אני מרגישה שרק בא לי להרים ידיים ולא להיות כאן יותר. להעלם. כאילו אני לא רוצה שום דבר. כאילו הוא היה ההזדמנות האחרונה שלי לתקווה, לאהבה, וכעת אני פשוט מושפלת, עייפה, ומותשת מכל הקשרים שחוויתי.

יערה יקרה,
התכתבתי בימים האחרונים עם נועה על נושא דומה (ראי כמה התכתבויות, 5 ו- 8 למטה). קראי בבקשה את מה שהיא מרגישה, ואת תשובותי. אני לא מפנה אותך לשם רק כדי שתראי ש"זו צרת רבים", כי אני יודע שזו לא נחמה, אלא כדי שתקראי את מה שכתבתי לה.ובאשר לקשר שהיה לך ונסתיים: משהו בקשר הזה לא עבד כמו שצריך. לא בשבילך. לכן נאבקת - כדי ליצור אותו טוב יותר, ושיתאים לך. הוא לא התאים לך, ולכן היית מוכנה לקחת סיכונים - ולהילחם עם משהו שכן יתאים לך. זה לא עבד, מן הסתם, כי הוא לא רצה להתאים את הצרכים שלו לצרכים שלך. אז למה ללכת אחורה למשהו שלא היית מוכנה לחיות איתו? ואם עכשיו את אומרת שבעצם כן, שהיית מוכנה לחיות איתו גם בתנאים ההם... אני לא בטוח שזה נכון. אני לא בטוח שעכשיו את לא פשוט פוחדת יותר מהלבד, ומזה שלא תמצאי מישהו מוצלח אחר, ולכן מוכנה להתפשר. ואולי, וגם זו אפשרות, שאת יותר מוכנה היום לעבוד על עצמך כדי להתמודד עם דברים שידעת שהיית צריכה להתמודד איתם בעבר, ולא עשית זאת. חשבי היטב על האפשרויות הללו. ויתכן שתצטרכי עזרה לא רק בהתגברות על האבל והייאוש, אלא גם בשינוי שאולי את רוצה לעשות בדרך שלך להתמודד עם עניינים מסויימים, עבור עצמך, ואולי גם עבור הקשר הבא שלך.