התמודדות עם קושי באבא וחיפוש עצמי

שלום
ד"ר, אני מבולבלת מאוד בתוך עצמי ווזה משליך גם על הזוגיות שלי. לפני 5 שנים יצאתי בשאלה. אבי תמיד כפה עליי את הדת אך בזמן התיכון, כאשר התחיל תהליך המרד ופריקת העול היו מריבות אינסופיות בבית צעקות ושנאה.המצב הפך בלתי אפשרי ואני עברתי לגור בבית של סבתא וגם לא מעט נדדתי בין חברים. גם בית הספר היה בית ספר רק של בנות חונק ונוקשה ואני כמעט ולא הגעתי לשם ובקושי הוצאתי בגרות. אבי הוא אדם גאה וקשה ודמות מאוד חזקה בבית והמילה האחרונה היא שלו. אבא התחזק ועל כן הוא תמיד האשים את אמא שהיא פחות דתיה שבגללה אני ככה ואותי האשים שבגללי אחותי גם פוזלת לצדדים, בקיצור האשים את כולם חוץ מאת עצמו. כך קרה שמגיל מסויים כבר לא היתה תמיכה והפגנת אהבה בבית לא חיבוקים לא נשיקות ולא מילים ולמרות שאני יודעת שהורי אוהבים אותי ואת אחותי ועושים בשבילנו המון זה היה חסר לנו מאוד ואני בטוחה שגם להם- פשוט איכשהוא המצב הפך כזה וקשה לשנותו עד היום. בכלל אני נורא מתגעגעת לאבא שהערצית והיה לי לפני שחזר בתשובה. אני נמצאת עם חבר 4 שנים, הוא לא בא לביתי מעולם וזה מתסכל אותי שאין לי בית שאני אוכל להביא אותו אליו, בית נורמלי ומקבל כמו שאני רוצה... אבא שלי משלה את עצמו כנראה שאנחנו לא מקיימים יחסים ולכן לא רוצה לתת לנו לגור ביחד. ואני אובססיבית בצורך לקבל אהבה שמפצה על החסך שהיה לי בבית! אני רואה סרט אנשים ברחוב וכו' אני שמה לב שמה שמרגש אותי זה משפחה, אבא ואמא וילדים וכו'.. ואני רוצה להקים כבר מקום שאני ארגיש כמו בית .ולצערי לחבר שלי הרבה תכונות מקסימות אך רגישות והחום הם במידה סבירה אך לא במידה שאני צריכה הוא לא מבין אותי ואת כל מצבי הרוח והבעיות האלה שתיארתי פה...אני בוכה המון והוא לא מבין למה לי לבכות על משהו שהיה לפני 3 שנים... הוא לא מבין שהתוצאות של זה ארוכות טווח יותר ממה שהוא חושב...והכי גרוע...הוא הבן אדם היחיד שאני מסוגלת להפגין אליו אהבה את כל האבה שיש לי ועושה בשבילו הרבה ולכן אני קנאית אליו ומרגישה שהזוגיות שלנו "תציל" אותי כביכול ותתן לי כל מה שחסר לי בחיים, מרגישה תלות בו וריקנות שאני לבד וזה מפחיד אותי ומזעזע אותי...מה לעשות? תודה...

מבולבלת יקרה,
את מתארת מצב רגשי לא פשוט, ותהליכים שלדעתך הובילו אליו. את אביך כנראה שלא תשני. לפחות לא בקלות, ולא בלי הרבה סבלנות, ולא בלי הרבה אורך רוח, ולא בלי לסבול בדרך את הביקורת וההתפרצויות שלו, וגם אז לא בטוח.לכן, מה שנשאר לך הוא בעיקר לעזור לעצמך. בלעדי אבא שלך. את מטילה את כל יהבך הרגשי על החבר שלך, וכנראה שזה לא קל לו. המסקנה היא שעדיין את זקוקה לעצמך, יותר מאשר לכל אחד אחר. במקביל לקשר, לא במקומו. את מחפשת מוצא, ונדמה לי שבמצבך הנפשי והרגשי, אולי כדאי לחשוב ברצינות ללכת לטיפול, כדי להקל עליך, לפתור לעצמך כמה דברים עד שתסתדרי בעצמך עם עצמך, וכדי להקל עליך את הקשר עם החבר שלך.