התמודדות עם קונפליקט וחששות בזוגיות

ד"ר חסון, שלום רב!אני (בת 26, נשואה מזה שנה וחצי) ובעלי ניסינו להביא ילד לעולם במשך כחצי שנה ללא הצלחה ופנינו לרופא ע"מ לבדוק אם הכל תקין. בבדיקות נמצא שלי, על פניו, אין סיבה שעלולה למנוע ממני להרות. יחד עם זאת, בדיקת הזרע של בעלי הניבה תוצאות לא חיוביות והוא אובחן כמי שסובל מ OTA סינדרום, דהיינו - מדדדים נמוכים בכל הקשור לאיכות הזרע שלו.הרופא העלה אפשרות שמדובר בדליות באשך, וייתכן שיהיה צורך בהליך כירורגי ע"מ להגיע לתוצאות טובות יותר. יחד עם זאת, הרופא ציין שאוכל להביא ילדים מבעלי רק באמצעות הפרייה חוץ גופית ולהערכתו הניתוח לא יאפשר לנו להימנע מהפרייה חוץ גופית.אני חוששת מהפרייה חוץ גופית ומעוניינת לנסות קודם לבדוק את האופציה של ניתוח באשכים, אבל בעלי חושש מכך והוא הבהיר לי שיעשה זאת רק כמוצא אחרון.כפועל יוצא מהשתלשלות העניינים, אני מאד מתוסכלת ואפילו חלפה בראשי המחשבה פשוט לוותר על הזוגיות שלנו, כייון שהבעיה הזאת היא חלק ממכלול של בעיות שצצו בנישואין שלנו לאחרונה - בעיות כלכליות (בעלי שקוע בחובות כתוצאה מהתנהלות עסקית כושלת, ואני נאלצת לשלם את הוצאות המחייה ואת ההוצאות השוטפות שלנו כדי שהוא יוכל להחזיר את החוב).אני יודעת שזה מאד בעייתי, אבל אני מרגישה שאני נאלצת להתמודד עם המון בעיות בגללו, למרות שהוא אינו אשם במה שקרה - הן בחובות שאליהן נקלע והן בעובדה שיש לו בעיית פוריות.מה אני עושה עם התסכול?איך אני גורמת לו להרגיש שהא לא אשם בכך, אבל שעליו לחת אחריות ולעשות כל שיידרש כדי למנוע ממני את הסבל הכרוך בטיפולי הפרייה?אשמח לקבל את עצתך,בהערכהמיטל

מיטל יקרה,
נקלעת למצב שלא ציפית לו, הן בצד הכלכלי, והן בצד הפיזיולוגי-רפואי. המצב הפיזיולוגי שלו אינו עניין של החלטה כזו או אחרת, זה מה שהוא, ושניכם לא הייתם יכולים לדעת קודם. הצד העסקי הוא החלטה שלו, אם כי ייתכן שלקיחת סיכונים כלכליים היא חלק מהצד העסקי הזה, וגם אם עושים החלטות נכונות בעקרון (כלומר, שבדרך כלל הן מניבות תוצאות טובות), אפשר להפסיד. אז אולי כאן את כן מאשימה אותו במשהו, אבל אני מבין שהיית מוכנה לקבל את זה.קשה לך לקבל את העובדה שהוא לא רוצה לעבור את הניתוח, אבל את ישרה מספיק כדי לכתוב שהרופא אמר שגם לאחר הניתוח שלו תוכלי להביא ילדים, להערכתו, רק באמצעות הפרייה חוץ גופית. ואני מבין שזו קביעה שקשה לך לקבל.אני מציע לשניכם שתחרשו טוב יותר את הספרות המקצועית, אם אתם יכולים, ואפשר לעשות זאת באינטרנט, או לבדוק עם עוד מספר רופאים. כדאי שתבדקו קודם מה הפרוגנוזה לניתוח כזה במצבו של בן זוגך. אם ההסתברות לכך שבעקבות הניתוח לא תזדקקי לטיפולי פוריות היא סבירה, אני מניח שזה הדבר הנכון לעשות. אם היא נמוכה מאד, כפי שאמר לך הרופא, אז אולי אין בזה תועלת רבה ממילא, וחבל על הזמן (לא זמן הניתוח,אלא זמן ההמתנה לאחר מכן, לראות אם בכל זאת אתם מצליחים להכנס להריון).ועוד, בררו שניכם בדיוק מה כל אחת מהפרוצדורות אומרת מבחינת הסבל הכרוך בהן ומשך הזמן. ברור לי שלשניכם יש פחדים וחששות מהתהליך, ולכן נוח לכם יותר להעביר את זה לצד השני. אם תדברו על זה יותר, תבינו את החששות של הצד השני ולא תילחמו נגדם, תגיעו יותר בקלות להסכמה על הצעדים היותר נכונים.

הי,אותו סיפור כמו אצלנו-בעיות זרע. תראי מיטל, קודם את צריכה להחליט אם את אוהבת אותו במידה כזו שתלכי איתו באש ובמים. כי התהליך קשה אין אפס!! אבל מרגע שיש לך החלטה נחושה שזה הגבר שלך וזו האהבה שלך ואת לא תוותרי עליו גם אם יהיו בדרך מכשולים (ותמיד יש מכשולים, כל אחד והפעקאלע-החבילה שלו....) מרגע זה אין לך את מי להאשים בבעיה הזו אלא את האלוקים.... אבל הגבר שלך בטוח לא אשם רק אל תעשי את הטעות שעשיתי אני להאשים את הבעל בתת מודע בכל המצב הקשה הזה.... כי גברים לא אוהבים להיות אשמים והם לא משתפים פעולה כשהם מרגישים שהמשקולת של האשמה רובצת על כתפיהם.... תראי, זה יכול להצליח לכם בטיפול הראשון ויכול להיות שרק בטיפול ה..... אף-אחד לא יודע.... המלצות: לכו אל הרופאים הכי טובים-שיש לכם המלצות עליהם, תלמדו טוב את התהליך לקראת מה אתם הולכים (דרך האינטרנט-מצוין), תשתפו פעולה לעודד אחד את השני ולדבר על זה-מאווווווווווווווד חשוב ועוזר, קבוצת תמיכה-בשבילך. מאחלת לך הצלחה ובחירות נכונות