התמודדות עם קבלת החלטות בזוגיות

אני בת 28, במערכת יחסים עם גבר כ3.5 שנים. אנחנו גרים ביחד כשנה ואוהבים זה את זה אך יש הרבה מריבות. לפעמים אני מרגישה, מה אני עושה איתו בעצם ולפעמים אני מרגישה שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים כי הוא אוהב אותי ודואג לי. הרבה פעמים אני לא מצליחה לתקשר איתו כי הוא מרוכז מאוד בעיניניו. אני מדברת איתו על זה והוא מתעצבן , הוא טוען שאני לא נותנת לו מספיק חופש. ואני מצידי מרגישה שאני צריכה יותר שיחה ותשומת לב, יש לנו הרבה עימותים ואנו מאוד שונים זה מזה. ולפעמים זה מגיע לשלב של תסכול מצידי ויאוש. על העקרונות יש לנו הסכמה אבל תחומי הענין שלנו מאוד שונים. אנחנו לפני חתונה ועוד לא החלטנו אם לסגור את זה. אני די מתלבטת מה לעשות. האם יש לך עצה.

אורית יקרה,
את מבינה שאני לא יכול לתת לך תשובות פשוטות כמו: "תעזבי אותו, זה לא בשבילך", וגם לא "יש בו גם הרבה דברים אחרים טובים, וגבר טוב לא מוצאים בקלות, אז תתמודדי, כי כדאי לך". כי הרי לא תסתפקי בזה, כל אחת מהן תערער בך אולי משהו בביטחון העצמי שלך בתהליכי קבלת ההחלטות שלך, וממילא תעשי את מה שאת מבינה וצריכה.התשובות המורכבות הן שאנחנו מקבלים החלטות בתנאים של אי ידיעה מוחלטת של העתיד, ולכן לא פשוט לקבל החלטות כאשר התוצאה אינה "מושלמת". יש ביניכם פערים מסויימים בצרכים, יש לכם תחומי עניין שונים, שזה אולי נושא פחות חשוב, אלא אם הוא מפחית את הביחד שלכם ואת יכולת השיתוף ותחושת השיתוף, ולכן פוגע בצרכים הבסיסיים. האם אפשר להתמודד עם זה? - יכול להיות. ובתנאי שמצליחים ליצור תאום מחדש של הציפיות, ולראות אם אתם מצליחים להתמודד עם זה.אנא ראי את הסדנאות שאני מציע לזוגות צעירים (ראי קישור כאן), ואת המאמר "טרנד חדש" (קישור בסוף הדף).