דינמיקה מינית: קירבה ואינטימיות

ד"ר שלום,אני נשואה עם בעלי כ3 שנים במערכת יחסים טובה (עם עליות ומורדות כמו אצל כולם). אבל הבעיה שלי היא כזו: התשוקה ותדירות הסקס עם בעלי הלכה ופתחה עם התקדמות הקשר. בהתחלה כמובן שהיה הרבה ועם הזמן והשגרה הלך ופחת. מ3 פעמים בשבוע לפעמיים, לפעם אחת ועכשיו פעם בשבועיים בקושי.אני רואה סקס כמשהו חשוב מאד בזוגיות, מקרב, יוצר אינטימיות מעבר לתענוג הפיזי. בעלי טוען שהוא אדם "חרמן"מאד ושכל הזמן בא לו, אבל שאצלנו זה משעמם והוא נטול מוטיבציה לעשות. במקום זה הוא רואה פורנו (מה שאין לי בעיה אם זה לא היה בא על חשבוני...).בעלי טוען שמונוגמיה זה דבר מנוגד לאופי התשוקה האנושי ושחסר לו הריגוש והחידוש ולכן זה ככה. הוא לא מציע פתרונות (ברור לו שלא אסכים למערכת יחסים פתוחה וגם הוא לא מחפש קשר רגשי עם אחרת). אני לעומתו חושבת שסקס משעמם עדיף מכלום ושאפשר לגוון ולהשקיע אבל הוא רוצה שזה יבוא "טבעי" הגם שברור לו שזה תפיסת עולם ילדותית אומר שזה מי שהוא.כשאני יוזמת או מציעה מלא פעמים הוא מסרב. זה מעליב ולא בא לי ליזום ככה. אם אני ממש משקיעה נענה אבל גם מבאס אותי שזה חד צדדי. ניסיתי להפסיק ליזום אבל זה רק מחמיר את המצב ואני מפחדת שהגיע למצב שלא שוכבים חודשים.כשאני מציעה לגוון תנוחות, לבוש, סרטים וכו זה לא ממש מעניין אותו (ואם זורם עם זה ביוזמת, זה חד פעמי ולא משנה את התמונה הכללית).אני אציין שלפני היתה לו מערכת יחסים ארוכה של 5 שנים און אנד אוף עם מישהי שגם איתה היה מעט סקס. הוא טען שזה בגלל שהיא לא היתה מינית ולא רצתה. אבל הנה אני רוצה ועדין אין...עוד אציין שאין לו בעיות מיניות או לגמור וזה לא נובע מזה...תמיד היו לו את האמונות הללו על מונוגמיה אבל מצד שני לא בגד מעולם שונים והוא כבר שנים בזוגיות, לפני היה רווק חצי שנה ולפני זה קשר של שנים...כמובן שהיום הוא זוכר רק את הקטעים הטובים ברווקות ולא את התסכולאני מתוסכלת מאד. פעם לא האמנתי שנגיע למצב של פעם בשבועיים והנה אנחנו כאן. אציין שהקטע הזה של התסכול מלווה אותנו הרבה זמן (למעשה מאחרי החצי שנה הראשונה כשכבר ההתרגשות פחתה ועברנו לגור יחד). כל פעם הייתי מתעצבנת/נעלבת. היינו מדברים. זה היה משתפר טיפה וחוזר חלילה...ובגדול כמו שראית המצב מחמיר.כמובן שיש תקופות טובות יותר, כשאנחנו בחופשות, כשיש תקופה ממש טובה גם יש לו יותר חשק אבל בשגרה זה המצב.אני לא רואה נישואים כקשר שבו חיים יחד כשותפים מוגדלים ילדים. אני מחפשת משהו עמוק יותר ומצפה ממנו להשקיע גם אם זה לא הכי מגניב או מרגש כל הזמן...אני יודעת שאתה לא יועץ מיני אבל לא בטוחה אם זו בעיה זוגית או מינית...ברור לי שאם היה מרגיש נהדר כל הזמן כנראה גם היה יותר סקס אבל מה לעשות שהחיים מורכבים מהשגרה בעיקר (אנחנו כן יוצאים הרבה לחופשות וכדומה). לא מאמינה שהוא יסכים לייעוץ זוגי או מיני. הוא מאד מופנם ולא ירצה להיחשף.דבר אחרון - אני כרגע בהריון מתקדם (ילד ראשון) ברור לי שגם לזה יש השפעה על המצב, אבל שאלתי היא כללית כי כאמור זה התחיל הרבה לפני ההריון...מפחדת גם שאחרי ההריון והלידה יהיה יותר עמוס והמצב יחמיר עוד יוותר ואשכרה נהפך לזוג שותפים בגידול ילד. גם ככה התחביבים שלנו הם שונים ככה שכל אחד מקבל הרבה ספייס לעשות דברים שמעניינים אותו עם חבריו (זה טוב ועובד לנו ושנינו זקוקים לזה, אבל בטח שלא יוצר קרבה).ואני רוצה זוגיות ואינטימיות גדולה גם ביננו לרבות בקטע המיני.

יערה יקרה,
מנסיוני, אני יכול רק לנחש מה קורה בדינמיקה שלכם, ויתכן מאד שאני לא מדייק. מה שאת מתארת יכול לקרות כאשר הגבר מיני פחות מגברים אחרים, ואז כל דבר אחר מפריע, כולל השיגרה.אבל נדמה לי שאצלך הסיבה שונה - נדמה לי שבן הזוג שלך כן מיני, אבל קשה לו עם מגע, קירבה ואינטימיות. אם זה נכון, תוכלי לראות זאת ביום-יום, כאשר הוא נוגע פחות, שומר יותר מרחק מכפי שהיית רוצה כשאתם מול הטלויזיה, ויותר נותן לך ליזום קירבה וחיבוק מאשר עושה זאת בעצמו, ופחות נוטה למשחק המקדים המיני. אם זה נכון, "עודף" של מגע וקירבה הם מעמסה רגשית עליו, ולכן זה קל יותר כאשר ה"ריגוש" גדול יותר. זה קל יותר כשהוא עם עצמו (פורנו).כך או כך, נראה שטיפול זוגי ומיני יעזור לכם כדי להבין טוב יותר זה את צרכיו של זה, ובתנאי שתעשו זאת ממקום שאינו מאשים, אלא מנסה להבין את ההבדלים ביניכם ואת הצרכים שלכם. אולי תוכלי לעשות זאת לבד, אם תצליחי ליצור את הפתיחות ביניכם, ושיחות על הנושא הזה מתוך ניסיון להבין, לקבל, ולהתאים את עצמכם בתוך זה לשיווי המשקל שיוכל להתאים לכם.

זה בדיוק המצב!
יש לו קושי בחיבור הרגשי. כך היה מאז ומתמיד וזה דבר שידוע לי.
זה גם בא לידי ביטוי בכך שהוא לא אוהב משחק מקדים במיוחד, לא אוהב להתנשק, בטח שלא לדעת בפומבי.
הדבר היחידי שהוא די אוהב זה לשכב במיטה ולחבק.
גם בסקס עם כל דיבורי ה"שעמום" זה לא שהוא מגוון במיוחד, ואפילו בפורנו הוא אוהב אותו סוג (שגם הוא לא כולל נשיקות וחיבוקים).

השאלה היא - בהנחה שהוא לא יסכים ללכת לייעוץ זוגי או מיני, ואני מניחה שהוא לא יסכים, כי קשה לו מספיק להיפתח לפני, אני לא רואה אותו עושה את זה מול אדם זר, האם יש משהו שאני יכולה לעשות בעצמי או בהתנהגותי?
ואם כן מה?
לנסות לדבר על זה רק שנינו לא ממש הוביל לשום מקום.

ענת יקרה,
הדבר החשוב הראשון שאת צריכה לעשות, אם כך, הוא להבין מה את יכולה לצפות ממנו ומה לא. לא פשוט לקבל את העובדה שתהיי בחסר מסויים בתחום הרגשי, אבל אפשרי. אם תצליחי לראות בצד זה את היתרונות שיש בחיים המשותפים איתו. גם בטיפול מיני, חלק משמעותי ממנו יהיה ממילא גם היכולת שלך לקבל את זה שהשינוי שהוא יעבור יהיה מועט יחסית, ו/או קצר מועד. עם השיגרה, סביר שיחזור לאיטו, ובעיקר כשקשה, לחומר שממנו הוא בנוי. במישור האינטימי, את יכולה לנסות וללמוד אותו יותר, ולנסות ביחד גם לגוון באופן שהוא יסכים לו, וגם להראות לו באופן מעשי ולכוון אותו מה לעשות שעושה לך טוב. יתכן שאם תגווני (לאו דווקא בתנוחות שונות, אלא אולי יותר אפילו באופן נגיעה אחר), עצם הרעיון של הגיוון שיש לו, והרעיון שהוא לא תמיד יידע למה לצפות, ימצא חן בעיניו כך שהוא "ישכח" שיש כאן שיגרה. אולי זה גם יגרום לו לרצות מדי פעם להביע העדפות, שפרושן יוזמה למשהו משלו, וכל יוזמה כזו נותנת לך מידע שהוא רוצה - והרי במידה רבה מאד, זה מה שחשוב. באשר לקירבה הלא מינית, ייקל עליך ואולי גם עליו אם "תאבדי" קצת מהעכבות שלך, ותתקרבי אליו יותר את, כאילו זה דבר שהוא מובן מאליו, וכאילו שאת כבר לא בוחנת אותו. לא להגזים במידת הקירבה כדי שלא להעיק עליו מדי, אבל להיות חופשיה יותר ברשות שאת לוקחת לעצמך להתקרב אליו. אלה הם דברים שאת יכולה לעשות, ולשפר הן את האוירה ביניכם והן את המועקה שלך. אבל אני יודע שזה יכול להיות לא קל. אם הוא לא רוצה ללכת לטיפול משותף, כי זה יעיק עליו, ייתכן שתוכלי להקל על שניכם ולהתקרב הרבה יותר למה שאת צריכה, אם תלכי לבדך. כי שם תוכלי לפרוק את התסכולים, לדבר אותם, וללמוד להתמודד עם זה בסופו של דבר בעצמך, ולראות במאזן הכולל יותר את הדברים הטובים שישנם בקשר שלכם, כדי לחזק אותך, גם אם את תהיי זו שיוזמת יותר.