התמודדות עם פרידה: תובנות וצעדים קדימה

שלום
וברכה. אני בת 28.ושאלתי הגדולה היא: איך מתמודדים עם פרידה טרייה?הקשר היה ארוך מאוד, של 4 שנים פלוס מינוס. הוא החליט לוותר עליי ולהיפרד, טען שהוא לא רוצה את זה יותר,ושלא נסתדר בעתיד.עבר חודש בדיוק.. האמת שבהתחלה שנפרדנו, היה לי מאוד רע, קיוותי לתת לו זמן שאולי הוא יבין את הטעות שלו. בנתים עובר זמן אין כלום ממנו. אני מבינה שאני צריכה להשלים עם זה,לא ממש מצליחה הקושי לפעמים גדול מאוד.אני לא יוצרת קשר וגם הוא לא..איך עוברים את זה? המחשבות, אפילו לחלומות הוא התחיל להיכנס לי..יש ימים שאני רגועה נפשית.. ויש ימים שלא ממש.חברות שלי אומרות לי מה זה איך לא שכחת אותו.? עבר חודש..משהו אצלי לא בסדר? מפני שאין בנינו כבר קשר חודש. האם יש לי בעיה? רוב תודות

דורין יקרה,
זה קשה. ללא ספק זה קשה. עצם העובדה שאת עכשיו מרגישה את הצורך להתחיל שוב מההתחלה, כאשר היה לך משהו טוב שרצית ביד, היא קשה, והיא אפילו משפילה במידת מה. התחושה כלומר, לא האדם. כאילו שנסוגת כמה שנים מאחור, למרות שהשעון הביולוגי ממשיך לתקתק. זה קשה. זה מפריע לך להתחיל מחדש, כי לכאורה הרבה יותר פשוט שתחזרו להיות ביחד. העניין הוא שבשביל זה צריך שניים, והוא יצא מהמשחק, ולא מדבר איתך.את בסדר גמור, דורין. נורמלי וצפוי להרגיש כפי שאת מרגישה. וכל אחד לוקח זאת אחרת - יש מי שייקח זאת קשה יותר, ויש מי שייקח זאת קל יותר. יש לך בעיה במובן הזה שקשה לך. ולא פלא, עבר רק חודש, ויותר מכך - בחודש הזה לא איבדת תקווה, ולכן גם עוד לא עיבדת את העובדה שאת כבר לבדך. זה באמת קשה, ואת צריכה לתת לזה זמן לשקוע, ולהתחיל לחשוב על ההמשך. החשיבה הזו על ההמשך חיונית מאין כמוה. תני לעצמך עוד קצת זמן. אם תרגישי אותו הדבר גם בעוד חודש, ללא שינוי, אולי כדאי שתתחילי לחשוב על האפשרות של טיפול פרטני, אבל בלי לחץ. אם גם עוד חודש לאחר מכן תישארי באותו המקום, כדאי באמת שתעשי משהו. ועד אז - כדאי להתחיל לחשוב על בחורים. שזה אומר למצוא דברים אחרים לעשות, אבל גם לצאת מדי פעם לדייטים גם אם אינך מרגישה פנויה לזה. לצאת ללא מחוייבות, ולא לעשות מעשים מנותקים מרגש. היי קשובה לעצמך, ואל תעשי מה שאת לא מתחברת אליו מעבר לדייט או בילוי או התחלה של מגע. את לא רוצה להיות מנותקת מעצמך רגשית, אלא להיפך, להיות קשובה לצרכים ולרצונות. ולתת לרצונות להשתנות בהדרגה, בקצב שלהם.

שלום
דר אורן,קודם כל תודה רבה על התשובה שלך, עודדת אותי ... בהחלט חשבתי שמשהו אולי לא בסדר איתי שאני צריכה כבר לצאת מזה גם לאור התגובות מהחברות שלי "מה עוד לא יצאת ממנו עבר חודש" אני מודה שזה קצת עיצבן אותי התגובות שלהן, שהן לא מבינות אותי.אבל גם אני חושבת שחודש זה ממש טרי ושאני כנראה צריכה עוד זמן. כמו שאמרתי וגם אתה..זה באמת קשה מאוד. לעיתים אני מרגישה שאני "למעלה" ולא אכפת לי ממנו אבל כעבור כמה ימים זה משתנה ואני חשה געגועים עזים ומחשבות. ואז אני פשוט מנסה לצאת מזה בכוחות עצמי בכך שאני אומרת לעצמי- הוא זה שויתר, הוא זה שהפסיד, הוא זה שלא רצה, שזה לא תלוי בי.. ושהוא לא שווה אותי והוא לא הזיווג שלי ומה שצריך לקרות קורה וכנראה שאני והוא לא נועדנו להיות ביחד- מה שהכי רציתי מכל. זה כמו גלגל שכזה, שפעם אני למעלה ופעם אני למטה.הפחד שלי שזה ימשך הרבה הרבה זמן.. שאין תקווה..ושלא אצא מזה, בגלל שהוא היה המון שנים ואפשר לומר האדם היחידי שאיכשהו הוציא אותי מהבית, היה לי כמעט רק אותו כל השנים.. אולי בגלל זה אני לוקחת את זה ככ קשה? כי אני לא מוקפת בעוד אנשים סביבי? כמעט ואין לי. בכל החודש הזה שאנו פרודים אני כמעט ולא יוצאת מהבית חוץ מעבודה וחוזרת הביתה ולא יוצאת. רק בית ועבודה. הוא היה שם תמיד ועכשיו אני מרגישה הכי לבד בעולם. אז פה ושם אני בקשר עם חברה 2 מדברת איתה בפייסבוק ולא מעבר. מן חוסר חשק לשום דבר.אני באמת נוטה להאמין ש"הזמן הוא התרופה".. למרות שאני לא רואה זאת כעת. הלוואי ועוד חודש אדבר אחרת! זה רק הזמן יגיד..

דורין יקרה,
יתכן מאד, אגב, שגם לחברות שלך קשה כשקשה לך, אולי כי את מדברת על זה הרבה או אולי כי את מתרחקת מהן, ולכן הן מנסות, בדרכן, להוציא אותך מזה דרך אמירות כמו "די, את צריכה לצאת מזה כבר". כנראה שגם להן יהיה קל יותר כאשר תצאי מזה...תני לזמן לעשות את שלו, צאי מהבית כדי להיות פחות לבדך, ודברי על דברים אחרים ולא על הפרידה שלך. הלבד, כרגע, עוזר לך להישאר שם, כי זה זמן מחשבות על מה שהיה ועל מה שהיה יכול להיות, ואולי גם על התקווה שזה ישתנה. זה טבעי, כאמור, וזה חלק מזמן העיבוד של התהליך, אבל כחלק מהריפוי תצטרכי לעסוק יותר בדברים אחרים כדי שתעסקי בזה פחות. וקראי שוב גם את תשובתי הקודמת.