התמודדות עם פחד מבדידות לאחר גירושין

לד"ר חסון שלום,אני בת 43 גרושה עם 2 ילדים. מאז ומתמיד היה קשה לי להכיר ולצאת עם גברים. הייתי מאוד ביישנית ובררנית והשלב של ההיכרות והחיזור הלחיץ אותי מאוד. לאחר גירושי ועוד מערכת יחסים רצינית אחת הייתי לבד כ 7 שנים וגידלתי את הילדים לבדי . בפעמיים אלה אני זו שבחרתי לנתק את הקשרים. לפני כשנתיים וחצי היכרתי גבר בן 52 גם הוא גרוש . מאוד אהבתי אותו וחשבתי שאני בונה סוף סוף עתיד משותף איתו . לפני כחודשיים נפרדנו ( ביוזמתו) וחלומותיי התנפצו. ומאז - אין לי שמחת חיים. הכל נראה אפור . כלפי חוץ - אני ממשיכה לתפקד, הולכת לעבודה ,מתפקדת בבית. אפילו נרשמתי ללימודים ,התחלתי חוג חדש. יש לי חברות תומכות ומשפחה תומכת. אני נראית טוב מטופחת רזה ונאה. אבל -לאחר שחוויתי זוגיות מחדש אינני יכולה להשתחרר מההרגשה הכבדה ששוב פעם אני לבד , שתמיד אהיה לבד ,ללא בן זוג , ללא אדם קרוב אלי. אני קמה בבוקר וחשה שאין טעם לחיי ואין עבור מה . כבר הייתי לבד הרבה זמן ,כבר גידלתי את הילדים לבד כל השנים . אני עובדת בעבודה ציבורית -עזרה לקהל. עושה הכל. ומה נשאר עוד? אני חשה שללא זוגיות ואהבה אין טעם לחיי. אני יודעת בהגיון שזה לא נכון , אני יודעת הכל בהגיון. הבעיה היא ששום דבר מזה - אינו חודר לתחושה . שום דבר לא מעביר לי את התחושה הזאת. קשה לי מאוד עם זה במיוחד כשאני יודעת שילדיי מרגישים וחשים הכל ,רואים אותי בוכה ללא סיבה .כשאני חוזרת הביתה, התחושה הזאת שנדחקה כל היום חוזרת אלי ואז אני חשה ריקנות קשה וחוסר טעם. זה לא היה ככה אף פעם ,עברתי לא מעט משברים ( קשים ביותר ) בחיי ושרדתי אותם והמשכתי לחשוב חיובי ולהיות שמחה. בפעם הזאת ,לאחר אובדן הזוגיות הזאת אני מתקשה לצאת מזה ולחזור לחיים תקינים. מדוע זה קורה לי? האם זה יעבור?

גילה יקרה,
כרגע את חווה אבדן, והחוויה הזו השתלטה עליך. אם תחשבי על זה קצת לעומק, תראי שבעצם אין סיבה שתדאגי שתשארי לבד. כי הרי, העובדה היא שלאחר שהתגרשת מצאת גבר שיכולת להתאהב בו ויצאתם במשך שנתיים וחצי. זה רק אומר שיש לך היכולת הזו, והחשש הוא לא ממשי. אלא שאני חושש שאת פוחדת מהתחלות חדשות וממה שנדרש ממך כדי לעשות זאת (יוזמה, אומץ) יותר מאשר שתשארי לבד. ואם תישארי לבד, זה בגלל הפחד שלך לאזור אומץ וליצור קשרים חדשים, ולא בגלל שאת חושבת שאת לא ראויה ולא מתאימה.תרשי לי להנחות אותך בתרגיל קטן, שאולי יעזור לך: כשאת יוצרת מהבית, והולכת ברחוב או בקניון או בשפת הים, או היכן שאת הולכת, נסי להביט בעיניהם (או בפניהם) של אנשים שחולפים על פנייך, גברים ונשים. אם מחייכים אליך – חייכי אליהם בחזרה, ואל תמשיכי להאריך מבט אם לא נוח לך. ותאמיני לי, שיחייכו אלייך. אם את נוסעת במכונית ועומדת באור אדום, שלחי מבט אל הנוסעים או אל הנהגים במכוניות שלידך, ואל תסלקי אותו כשמביטים בך בחזרה, אלא חכי שניה או שתיים בטרם תעשי זאת. עשי את התרגילים האלה במשך השבועיים הקרובים, וחזרי בבקשה הנה, לספר לי איך הרגשת ומה קרה.

אכן -זה דבר שבאמת קשה לי - להאריך מבט בעיניהם של אנשים.אני מבטיחה לנסות את זה החל מהיום. ( קראתי את התשובה רק היום ).אבל - האם זה מה שיעזור להעביר את התחושות הקשות שפוקדות אותי כשאני לבד? ( בקימה בבוקר ולבד בלילה ) ?את המועקה הבלתי נסבלת הזאת?המועקות האלה הן אלה שאני לא מבינה. למה זה ממשיך??שמעתי שבן זוגי לשעבר כבר מצא לו מישהי אחרת והוא איתה והדבר הכניס אותי שוב לסחרור לא קטן.אני רוצה גם ללכת לייעוץ מקצועי.כיצד להעביר את הבעיה ? האם זה משהו פיזיולוגי ? האם לדעתך אני צריכה לקחת איזושהי תרופה לתקופה מסויימת שאולי תוציא אותי מהתחושות הגרועות האלה?פשוט - החזרה לשיגרה הקודמת לאחר שהייתה לי זוגיות קשה לי ואני מוצאת את עצמי מתרפקת על זכרונות העבר ולא ממשיכה הלאה בחיי.