התמודדות עם פגיעה בחלשים

היי שלום.. בת 25. שאלה לא פשוטה עומדת מבחינתי על הפרק, ממש כואב לי שזה משהו שאני צריכה לשאול אבל לצערי אם להיות כנה עם עצמי אני מגלה לאחרונה שבעקבות השפלה והקטנה שעברתי בבית על ידי אמא שלי ואחיי הגדולים יש בי רצון להשפיל קטנים וחלשים ממני, כדי להרגיש חזקה... אני מתביישת ברצון הזה, ומנסה להיות אדם חומל . אבל לפעמים אני רואה שזה ממש חזק ממני וכשאני יורדת על אחרים שהם פחות ממני זה גורם לי להרגשה טובה מפוקפקת עם עצמי. וגם שאני בוחרת בבני זוג שהם יותר חסרי ביטחון ממני כאילו על מנת "להציל" אותם. אני לא רוצה להיות כזאת ואני מפחדת להיות כזו כלפיי הילדים שלי ולשחזר את מעגל ההשפלה הזה...אני בשלב בחיים בו אני רוצה זוגיות מיטבית ולהקים משפחה .. אבל חוששת מפני ההרגלים האלה שמנחים אותי כאילו בעל כורחי.. יש לציין שאני אחרי טיפול פסיכולוגי וגם תכף מתחילה עוד טיפול.. איך לצאת מזה ?

ספיר יקרה,
את מגלה שאת אדם מורכב, ולא פשוט לך לגלות שבתוך המורכבות הזו שלך, את מגלה בעצמך שאת אוספת כוח דרך פגיעה בחלשים ממך. מצד שני, בין השורות אני קורא שזה לא כל הזמן. את לא רוצה להיות כזו – וזה לפיד אור מאד משמעותי. את לא אוהבת את זה בעצמך. זו נקודת אחיזה לשנות. והשינוי די דומה להתמודדות עם כעסים, ספיר. כי זו תגובה אוטומטית שיש לאנשים שמתפרצים כאשר קורים לידם דברים מסויימים, או מגיבים בציניות או בהתנגדות או בוכחנות כאשר משהו לא נראה להם – וההבדל בין זה לבין מה שאת עושה, אולי לא גדול. זה קורה לאנשים יותר כאשר יש עייפות פיזית, או כאבים פיזיים, או מצב רוח.את לא רוצה להיות כזו. מצד שני, אולי אפתיע אותך באמירה שזה סביר ונורמלי. בסופו של דבר, כולנו מאד מאד דומים, פרט לכך שהמינונים שונים.כשהייתי ילד, הבנתי שיש בי יותר חמלה לחלשים (אז קראתי לזה 'טוב לב') מאשר היתה לילדים אחרים סביבי, ומכאן שבמקרים הבודדים שבהם הרגשתי קצת 'רוע', הייתי יכול לומר לעצמי שאם אצלי זה קורה, סימן שזה נורמלי. התובנה הזו שהיתה לי אז, עזרה לי לקבל את עצמי כל החיים.רוצה לומר לך – זה לא חריג, אבל יש כנראה מקום לשיפור.