התמודדות עם עצב ואובדן: עצות והכוונה

שלום
ד"ר,אני חושב שהסיבה העיקרית לפנייתי לפורום זה דווקא הינה אתה ומקצועיותך המדהימה אבל יותר מכל יכולתך האמפטית הניכרת מכל תשובותייך (וכנראה שחום ואמפטיה זה מה שאני מחפש כרגע...).ואחרי המחמאות לעניין. אני כרגע מתמודד עם פרידה מבת זוגתי בשנה וחצי האחרונות. למרות שמדובר בפורום יחסים וזוגיות הרי שדווקא הפרידה עצמה אינה העניין המרכזי שאני רוצה להעלות כאן. נפרדנו מיוזמתי בגלל מה שאני ראיתי כבעיות אינהרנטיות בינינו אשר יהוו לנו מכשול בהמשך חיינו המשותפים. למרות בעייתיות זו האהבה שהייתה בינינו הייתה חזקה ביותר והעוצמתית ביותר שחוויתי אני (וגם היא) עד כה (אנו סמוך ל-30). הקשר בינינו היה אינטנסיבי ומלא בחוויות משותפות אך גם בקונפליקטים רבים ומרים. כאשר נפרדנו ידעתי לאן אני מכניס עצמי מבחינת הקושי הצפוי לי אך הרע שהיה בינינו עמד לי לעזר בהחלטה ונתן לי כוח לבצע את המהלך. הדברים היו ברורים לי מאוד וכך גם הרגשתי.היום, זמן מה אחרי הניתוק בינינו (אין קשר בינינו) אני מתהלך עם עצבות בסיסית העוטפת אותי. אינני מתנגד לעצב זה משום שאני מאמין שעליי להתאבל על אובדן האהבה הזו שחוויתי (ועדיין מהדהדת בי כמובן), גם אם היא לא המשיכה למחוזות מתקדמים יותר. במקביל לעצבות, אני מנסה כל הזמן להפעיל את ההגיון ולהזכיר לעצמי למה נפרדנו ולקבל חיזוק מכך. למרות זאת, אני מתפלא קצת על המנגנון המתעתע הזה של המוח והנפש- היכולת לשכוח את הרע ולהיזכר רק בטוב. משום שאינני בסיטואציה של פרידה פעם ראשונה בחיי , אני מכיר את התופעה ומסוגל להתמודד איתה טוב יותר מאשר בעבר, אך עדיין הדבר קשה. אני חש לעיתים שאינני בוכה ע-ל-י-ה כאינדיבידואל אלא מעין עצב ובכי אשר באים ממקום עמוק הרבה יותר בתוכי- כביכול על איזשהו "אובדן אהבה" ראשוני (לאו דווקא חוויה ספציפית שאני זוכר אלא משהו כללי יותר) כאילו אובדן של משהו שנגע בי במקומות הכי עמוקים (גם טובים וגם רעים).האם אתה מזהה משהו מוכר בתחושות אלו?האם אני צריך לתת לעצמי לגיטימציה להתאבל ולא לנסות "לצאת" מזה כמה שיותר מהר? כמה זמן זה סביר לזה והאם לא ייתכן שאני עושה איזשהי אידיאליזציה לקשר (שהיה בעייתי מאוד ואני זוכר זאת היטב) אשר לא משרתת אותי במטרתי לצאת מזה? מה יכולות להיות הסיבות לכך?ושאלה אחרונה- מנסיונך עם מטופלים- האם זה אכן תמיד קל יותר לזה שעוזב מאשר לזה שנעזב? האם יש הבדל הכאב שאחרי.אני מודה לך מראש תשובתך

אורי יקר,
אתה מראה הרבה בשלות ובגרות בנכונות לאמץ אל חיקך את העצב שלך. בסופו של דבר, היכולת להרגיש, גם אם מדובר בעצב, והתזכורת הקבועה שהעצב הזה מותיר בך, את העובדה שאהבת, הרגשות האלה אומרים לך גם שאתה חי, ושאתה יודע לחיות. וגם שאתה חזק מספיק כדי לכאוב, ומוכן להתמודד עם זה. ואמרת נכון שאינך בוכהעליה. אתה כנראה בוכה יותר על מה שהרגשת איתה, על אובדן הנגיעה הזו שהיא נגעה בך, בשיאים ובתהומות.מותר לך להתאבל, אבל אתה צריך גם ללמוד לא לשקוע בזה עמוק מדי. העצב יכול להיות לפעמים בוצי ודביק, ויש אנשים שיש להם נטיה לשקוע לתוכו. והדרך לצאת ממנו היא לא לשכוח שיש גם מחר טוב יותר. לתכנן היכן לשים את הרגל בפסיעה הבאה שלך, ולהתחיל לתכנן את הפסיעה שאחרי, והפסיעה שאחרי. התחל לתכנן לך מטרות: מתי להתחיל לצאת עם חברים, ללכת לקולנוע/הצגות לבד או עם חברים או עם אחים ואחיות, קבע לוח זמנים לדייט הראשון, גם אם תדע מראש שהוא לא מיועד להיות האהבה הבאה, ולהתחיל ללמוד לחזר מחדש, וקבע גם מועד, גם אם מאוחר יותר, שבו "תחליט" שתהיה בשל להתאהב. ואם לא תעמוד בלוח הזמנים שקבעת לך, אל תיקח ללב. מה שחשוב הוא שתהיה לך תוכנית, כי היא לבדה, בעזרת התכנון וההדמייה המנטליים, עוד לפני מימושה, יכולה להתחיל להוציא אותך מעצב עמוק ובוצי מדי.ולגבי שאלתך: בהחלט לא תמיד קל לעוזב מאשר לנעזב. לפעמים העוזב עוזב מתוך כאב ואכזבה קשים לא פחות ואולי יותר מאלו של הנעזב. לעיתים קרובות יש הרוצים לעזוב ולא מעזים לעשות זאת בעצמך, וממתינים עד שהצד השני "יעזוב ראשון", בגלל המחיר שיש בעזיבה (הקושי להחליט, התדמית של "הרע" שהורס זוגיות/משפחה, וכדומה).

תודה רבה ד"ר על תשובתך,קודם כל הכותרת שנתת לתשובתך היא מדהימה לדעתי, גם בדימוי המעולה שלה וגם סצפציפית עבורי...בכל מקרה, תודה על התשובה המעולה שלך (נגעה בי מאוד- אני כנראה קצת רגיש בזמן האחרון :-)).

ואיכשהו צץ בי החשד שאתה עוסק בכוורנות או במחקר בדבורים.... :-)

(הודעה ללא תוכן)

:-)גם ד"ר חסון לא פגע (לא נורא, זו לא הייתה חידה...) ואת ממש לא בכיוון, אבל ניסיון יפה. בכל מקרה העניין הזה ממש שולי בכל התמונה.

הי אורי, מאחר וגם אני נמצאת בפורום הזה וקורה לי את אותו דבר שקורה לך, ד"ר חסון שלח לי את הקישור הזה למקרה שלך כדי שאקרא אותו, ואולי אתחזק.דע אורי, כשקראתי את המכתב שלך עיניי התמלאו דמעות רבותהרגשתי שאני קוראת את שאני מרגישה.אני מקווה שתתחזק, אני באמת מרגישה שהכאב שלנו דומה.ומעולם לא חשתי כך.מאחלת לך מכל הלב שתהיה חזק .עדה.