התמודדות עם נישואים פתוחים: עצות

שלום,
אנחנו נשואים בגילאי 30 + 3 ילדים קטנים. ביחסים טובים מאוד, תדירות סקס פעמיים בשבוע נניח (יחסית נורמלי..) בעלי טס המון לענייני עבודה. עוד לפני שהתחתנו בעלי מאוד חשש מנישואים ואמר לי שהוא לא מאמין בנישואים סגורים, והוא לא רוצה "לבגוד" ולפגוע בי, ושהוא היה מעדיף נישואים פתוחים באיזשהיא צורה (עוד כשהיינו חברים לא היה אכפת לו בכלל אם אשכב עם גברים אחרים. אבל זה לא קרה לשנינו כי הוא ידע שאני לא רוצה).אנחנו ביחד כבר 10 שנים. הוא אף פעם לא בגד בי, למעט פעם אחת שהוא התמזמז עם מישהי במטוס וישר סיפר לי. זה מאוד חשוב לנו הכנות והוא לא מסוגל לא לספר לי דברים. ממש לא לקחתי את זה קשה בזמנו.עוד לפני שהתחתנו היו לנו הרבה שיחות על זה, ואמרתי לו שאני לא רוצה את זה כדרך חיים - אני לא רוצה להתחיל לצאת עם גברים בעצמי אבל שזה לא ביג דיל בעיניי ושלא יפחד להתחתן ולהקים משפחה רק בגלל זה, זה לא שווה את זה.אני בעיקרון הייתי מעדיפה נישואים רגילים אבל אני גם לא חושבת שזה כזה ביג דיל לשכב עם אחרים. כל עוד זה רק סטוצים. והוא אומר לי כל פעם שמדברים על זה שהוא הכי אוהב אותי בעולם והוא בחיים לא רוצה לצאת עם מישהי לטווח ארוך אלא רק לפעם-פעמיים-שלוש, לעשות סקס ולסיים עם זה, שוהוא מכיר את עצמו ויכול להתנתק רגשית והוא בחיים אל ייקשר למישהי אחרת, ושזה מאוד קשה לו לחיות ככה. שהוא מרגיש שממש יש לו "יצר כיבוש" ושחצי מהחברים שלו בוגדים ולא מספרים לנשים שלהן והוא לא רוצה לבגוד ולא להגיד לי ושהוא לא יכול לחיות עם זה. אבל שגם קשה לו מאוד להתאפק.בקיצור העניין הזה ממשיך לעלות, וזה מאוד מפריע לו. מצד אחד הוא לא רוצה לפגוע בי, מצד שני - גם אני וגם הוא מרגישים שאנחנו צריכים לעשות פשרה גם לכיוון שלו.. כי איך שהוא רואה את זה - כל ה-10 שנים האלו הוא מאוד התפשר לכיוון שלי בתחום הזה..אז סוג של החלטנו שכשהוא טס בלבד - הוא יכול לנסות את מזלו... (סתם מבחינה טכנית - לא רוצה שאנשים ייראו וירכלו בארץ הקטנה שלנו..). והוא ממש מעריך אותי על זה שהסכמתי לו.................ועכשיו זו פעם רשאונה שהוא טס.. הוא פתח טינדר שם.. וברגעים אלו ממש הוא בדייט ראשון עם מישהי (עוד שבוע חוזר.. אז לא יימשך הרבה..). הוא עדכן אותי כשהוא היה בדרך לדייט.. ואני אמרתי לו "בהצלחה" ו"שיהנה" וכו'.. למרות שבפנים ממש הרגשתי רע עם זה. ואני יושבת בבית, שומרת על שלושת ילדינו החמודים ומרגישה ממש רע. מצד אחד - זה כאילו לא בגידה - כי אמרתי לו בפירוש שהוא יכול לעשות את זה. ומצד שני אני מרגישה נבגדת, יותר ממה שחשבתי שארגיש.. אני מרגישה שאני קצת עושה הצגה מולו כי זה מאוד משמח אותו וגורם לו להעריך אותי, אבל בעצם שאני כנראה לא בנוייה לזה. אי מרגישה שאני עושה פשרה לכיוונו אבל לא יודעת אם זה פשרה נכונה עבורי.הלוואי שהייתי גם רוצה לצאת עם מישהו וזה לא היה חד צדדי, אבל פשוט אין לי את הרצון הזה. אין לי כוח אפילו לחשוב על זה.. לא יודעת מה לעשות. יצויין שהוא אמר לי שהוא לא רוצה לעשות את זה בתדירות גבוהה בכלל, רק פעם בשנה, שנתיים נניח מספיק לו.

פרח יקרה,
כתבת יפה מאד על מה שאת מרגישה, וגם על ההתלבטות שלך – כי את רוצה ללכת לקראתו, ואולי אפילו מבינה אותו, ובכל זאת זה לא סיפור שהוא קל לך. אני חושב שמה שכתבת לא רק מאד ראוי, אלא גם מובן על כל המורכבות של מה שאת מרגישה.כפי שאני מבין ממך, לבן זוגך יש גחמות בעניין הזה, משהו שהוא חושש להחמיץ בחייו, אבל גם, שמצד שני, הוא מאד מתחשב בך. משני הדברים האלה נוצר שיווי המשקל ביניכם – בין הצורך הזה שלו, לבין הרצון שלך לרצות אותו גם כשזה בסופו של דבר די קשה לך, למרות הרצון הטוב שלך.לכן, ההצעה שלי היא לשלוח אליו את זה. את המכתב ששלחת לי. אם תרצי, גם את תגובתי. אני מאד מעריך את שניכם על הפתיחות, ומבין שיש לפעמים צרכים מנוגדים, והדבר הנכון ביותר הוא להמשיך את הפתיחות הזו דרך המשך התקשורת שיש ביניכם.

תודה ד"ר אורן, מעריכה מאוד את תשובתך.אני בהחלט אדבר איתו על הדברים. מכיוון שהוא רחוק עכשיו (וזה גם ככה קשה לבד..) מרגישה מן מרירות נצברת כזאת, מרגישה מרוחקת ממנו פתאום וקצת כועסת. איכשהוא השילוב הזה שאני פה לבד עם הילדים והוא שם חוגג לא הולך (לפחות מהכיוון שלי..).במסגרת כל ה"כעס" שאני מאכילה את עצמי עכשיו לבד, פתאום נראה לי שזה רק התפשרות שלי.. אבל אולי זה סתם המצב שאני נמצאת בו עכשיו.יש לי שאלה- מבחינת בעלי הוא מאוד התפשר עד עכשיו. זה באמת נראה לך התפשרות, דבר כזה? שהוא מעבר לנורמה??אני אפילו במצב שאני מתלבטת אם לעשות אותו דבר בעצמי (לצאת עם מישהו, בידיעת בעלי כמובן) כדי "להחזיר לו" ולהראות לו שזה לא כ"כ קל. זה נכון שהוא מאוד "קול" לגבי זה (אפילו בעבר האקסית שלו בגדה בו סטוץ חד"פ וזה לא היה אכפת לו), אבל בא לי לעשות לו את זה ואולי זה יהיה לו קשה יותר ממה שהוא חושב (שהוא יהיה בבית עם הילדים ואני אצא עם מישהו... ואתאפר ואראה במיטבי).הבעיה היחידה שאין לי אנרגיות בכלל לעשות את זה ואין לי כוח (בין העבודה לילדים.. למי יש חשק לזה בכלל. ואני גם לא יודעת אם זה יהיה לי כיף. ניסיתי לחשוב על העניין וממש לא בטוחה אם אני אהנה בכלל. יכול להיות שכן. לא יודעת).ברור לי שזה ילדותי מאוד לחשוב ככה. אבל זה המצב שהגעתי אליו כרגע.