התמודדות עם משבר בנישואין

שלום
לדוקטור,אני בקשר מספר חודשים עם גברת נשואה. גם אני נשוי.שנינו חרדיים לייט. מסוג הדברים שקרו ולאו דוקא תוכננו. אני בן 57 והיא בשמונה שנים צעירה ממני. זו גברת שהיו לה רומנים בעבר. אשה מיוחדת ביותר. אני ככל הנראה מאוהב בה בעוצמות. ישנו חוסר איזון ברמת האהבה בינינו. היא יותר מחוברת לקרקע ואני הפגיע. אינני מתפקד כשהם שהייתי פעם. בתום כל מפגש עם הגברת שמרבה גם בנסיעות לחול, קשה לי לחזור לתלם. חיי השתנו. אני מרגיש שאני בספין. נושאים רבים אינם מעניינים אותי יותר, כנל לגבי משפחה והחוג החברתי שלי. אין סיכוי שנוכל להתחבר מסיבות רבות והנושא אינו מציאותי. התחושה האישית שלי שאינני יכול בלעדיה. אני ער לבעייתיות שנוצרה אך גם איני מוכן לוותר על הקשר אתה.מבקש את עזרתך, ועצתך מה עושים עם הרגש והצד המעשי?תודה מראש

ספין יקר,
האמת היא שלא ברור לי מה אתה רוצה לעשות? האם אתה רוצה לשאול איך נשארים בקשר הזה ונשארים בחיים? האם אתה שואל איך לצאת ממנו ולהשאר בחיים? שתי המשימות קשות.אתה גבר מבוגר, שיכול לבנות תוכנית פעולה כזו או אחרת, בהתאם למה שאתה רוצה. אם תחליט להפרד ממנה, אתה מפסיד עוצמות רגשיות שאתה לא רוצה להפסיד. אם תישאר איתה, אתה נוטל סיכונים של גילוי, ואתה נשאר בחיי הנישואים שיהפכו לך להיות עוד יותר בנאליים ומשמימים, ובעקבות כך גם לזוגתך. כלומר, אתה משפיע לא רק על עצמך. אני חושב שאתה בעיקר מתקשה להשאר בלעדיה כשהיא עוזבת, וכאשר זו דרך החיים שלה, אתה צריך לקחת בחשבון שאתה נכנס לרכבת הרים שיש בה עליות וירידות תלולות. גם את זה אתה צריך לקחת בחשבון, כי תהיה לזה השפעה גם עליך וגם על אחרים. ההשפעה עליך היא המאזן האגואיסטי שאתה צריך לנהל, וההשפעה על אחרים היא חלק מהמאזן האלטרואיסטי שאתה צריך לנהל, ביחס לאנשים שאתה רוצה ביקרם. זה לא פשוט, ואתה לא הראשון שזה קורה לו.אם אתה חזק מספיק, ואני מאמין שאתה כזה, אין לי ספק שאתה יכול להיות בלעדיה. אבל זו צריכה להיות החלטה שלך.

ד"ר חסון.קראתי בשקיקה את תשובתך. אינני חזק כפי שנראה לך. אך אני מסוגל לנהל ככל הנראה מערכת כפולה. הבית לא נפגע כלפי חוץ. אני הוא זה החצוי. יתכן ואני כן מונע מצורך אגואיסטי מובקה ולא מוכן להפסיד את אותם הרגעים המתוקים איתה.מקוה שאוכל לפנות אליך בנקודת השפל הבאה. (אם תהיה כזו)

ספין יקר,
אני מאחל לך הצלחה ואושר.עם זאת,תרשה לי רק להפנות את תשומת לבך לכך שיש לך נטייה להדחיק דברים, לפי הצורך הפנימי שלך. במכתב האחרון, שבו הבהרת את עמדתך, כתבת שהבית לא נפגע כלפי חוץ. במכתב הראשון כתבת ש"נושאים רבים אינם מעניינים אותי יותר, כנל לגבי משפחה והחוג החברתי שלי." בהכרח, האדישות שלך לבית ולחוגים החברתיים, משפיעה גם על בני משפחתך. קח זאת בחשבון, לפחות כדי להיות מודע יותר ולא לשכוח אותם בדרך. והרי להם זה לא מגיע.