התמודדות עם משבר בזוגיות

שלום.
אני בת 27, נשואה מזה שנתיים. בעלי צעיר ממני בשנה. כרגע אנחנו גרים אצל הוריו כי רצינו לחסוך כסף לקנות דירה משלנו. הוריו מאוד נכנסים לו לתוך החיים וממש חופרים בכל נושא, מה שגורם לו ללחץ וחנק.. בכל זמן הנישואין, היו עליות וירידות פה ושם, מריבות על שטויות, כמו אצל כל זוג. לפני כשבוע בעלי בא ואמר לי שהוא רוצה להיות לבד, שאנחנו לא מתאימיםכי אנחנו שונים. שהוא מבולבל ולא יודע מה הוא רוצה לעשות הלאה. הוא אמר שהוא אוהב אותי, אבל מרגיש שהתחתנו מוקדם מדי. יש לציין שהוא השתחרר מהצבא בגיל מאוחר יחסית, ישר אחרי זה עברנו לגור יחד ואחרי זה התחתנו. הוא אמר שהוא רוצה לצאת ל"טיול של אחרי הצבא" לבד.. הוא אמר שהוא לא יודע איך זה להיות לבד ולא להשתגע ולקבל החלטות לבד.. בגלל שהוא אמר שהוא רוצה קצת זמן לבד לחשוב, עזבתי את הבית והלכתי לגור אצל חברה. דיברנו בטלפון בימים האלו על הדברים אבל לא נכנסו לעומק. הוא אמר שהוא רוצה להגיע לתובנות עם עצמו ואז נשב ונדבר. וגם שהוא רוצה לראות עד כמה הוא מתגעגע אליי בימים האלו. אמרתי לו שאם הוא באמת רוצה לנסות לשקם את המערכת יחסים, נשב נדבר ונחליט החלטות ביחד. אני ממש מיואשת כי אני לא יודעת מה יהיה, אני חיה במין בועה ומחכה שהוא יצליח לסדר את הראש. השאלה אם ככל שהזמן עובר, הוא יצליח לסדר את הראש או להפך, זה רק יבלבל אותו יותר..

ל יקרה,
אני לא יודע אם הוא יצליח לסדר את הראש, ואיזה סדר יהיה לו בסוף. הגדלתם את הלחץ המשפחתי למען מטרה מסויימת, ויתכן שזו היתה טעות, אבל אתם לא יכולים לחזור לאחור בזמן. הקושי שלך הוא ברור: אין לך שליטה על מה שקורה, ולא את קובעת כרגע איך ייראו חייך בקרוב, אלא הוא. יתכן ששווה ללכת ליעוץ זוגי כדי שהדברים יהיו יותר ברורים. גם לך. ולעבוד על הסיבות שהביאו אותו לפקפק בזוגיות שלכם. ואולי כדי שהחלטות לא תהיינה פזיזות, ומתוך כעס או חרדות, או לחצים. דברי איתו על האפשרות, ובכל מקרה, כמעט מה שלא תעשי לא יהיה מספיק טוב. את לא רוצה להלחיץ אותו יותר מדי, אבל גם לא לתת לו יותר מדי מרחק. נסי לבדוק איך מתמרנים בין לבין, כמו למשל להזמין אותו לסרט, או לאיזו פעילות אחרת, אולי אפילו פיזית (שייט בקייק, לונה פארק וכדומה), ובכוונה אני מדבר על עשייה ולא על בתי קפה, כדי יותר לעשות ביחד ופחות לדבר. לבינתיים. כדי שלא תלכו לגמרי לאיבוד זה לזו מחד, ושלא תפעילי לחץ חזק מדי עליו, בגלל הקושי שלך לחיות בחוסר הודאות הזה.

הוא בא אלי אתמול ודיברנו בערך 3 שעות. עדיין הוא אמר שהוא אוהב אותי אבל טוב לו עם ה"לבד" שלו. שהוא יכול לצאת עם חברים, בלי שיהיה מישו שישאל איפה הוא, מתי הוא חוזר ולמה מאוחר וכ"ו. יש לציין שאף פעם לא מנעתי ממנו לצאת עם חברים כשרצה ולא הייתי יושבת על הטלפון כל חצי שעה ומתקשרת, אלא פעם פעמיים כדי לשאול מה קורה או מתי חוזר.. כמו כן הוא גם אמר שכרגע הוא לא רוצה שאני יחזור הביתה ורוצה להשאר לבד. לא בשביל לצאת עם בנות אחרות, אלא רק להיות לבד. הוא גם אמר שאם הוא חושב על אמא לילדים שלו, אז הוא חושב עליי, אבל לא כרגע.. זוג חברים טובים שלנו מתחתן עוד 3 חודשים ואחרי החתונה שלהם, הוא טס לקנדה למס' חודשים לעבוד שם. הוא הציע שכרגע לא נלך לרבנות לפרק הכל, אלא נחכה כמה חודשים ואולי אז הכל יהיה בהיר יותר ונוכל להחליט החלטות טובות יותר. כמובן שהוא אמר שנהיה נשואים "על הנייר" בלבד, ואם אני יחליט שזה לא טוב לי או שאני רוצה לעשות דברים אחרים, אז שזה לא יגביל אותי.. מה לעשות??

ל יקרה,
במסגרת הזו, אני לא יכול להציע לך יותר משהצעתי לך בתשובתי הקודמת. ובעצם... רק עוד דבר נוסף חשוב, שאולי יועיל לצורך המטרה ואולי לא, אבל הוא חשוב מאד גם כדי שלא תרגישי לבד: לכי ליעוץ פרטני. גם כדי שיהיה לך היכן לפרוק את התסכולים ואת הכאב, וגם כדי שיהיה לך עם מי להתייעץ מה לעשות בכל שלב בחודשים הקרובים, וגם אולי מי שיעזור לך להבין טוב יותר מה קרה, ולכן אולי גם לעזור לך לחשוב מה אפשר לעשות, ומה הכי כדאי לך לעשות בתוך כל הכאוס הזה.