התמודדות עם מעמסה זוגית

שלום,
לי ולבעלי 3 ילדים קטנים, חיים עמוסים, הרבה עבודה, אפס זמן פנוי. בעלי סובל ממיגרנות פעם בשבוע, לפעמים יותר אם יש יותר לחץ. אם אני רואה שסובל, מתחשבת, לא מבקשת להשתתף בעבודות בית.אבל כמעט כל יום, אם יש נושא שיחה שלא מעניין אותו, או מגיעים לויכוח (ויש לא מעט) הוא מגלגל עיניים ומודיע בקול בכייני שיהיה כמו שהוא רוצה/לעזוב אותו בנפשו/לא להתווכח/לא לדבר על נושא ספציפי/לעשות מה שמבקש במיידי כי הוא נוראאאאאא עיף, מתחיל לכאוב לו הראש, או כבר כואב לו. חייבת לציין שאני עובדת לא פחות ממנו וישנה הרבה פחות, כמובן גם עיפה. מרגישה סחיטה רגשית, אבל הוא טוען שלא מרגיש טוב, אני חייבת לעשות את מה שמבקש... או לא?כמובן כל זאת הרגשה שלי והוא ולדעתו פשוט לא מרגיש טוב ולא מנסה לסחוט רק מבקש התחשבות, אבל התדירות גבוהה והדרישות ממני גבוהות...מה לעשות?תודה מראש על התשובה

מירי יקרה,
המעמסה רבה, כאשר יש שלושה ילדים קטנים. הקושי שלו להתמודד עם המעמסה הזו, בין אם כי זו מעמסה רגשית כבדה מדי בשבילו, או משום שזו מעמסה פיזיולוגית קשה מדי בשבילו, או שילוב של שניהם, הופכת את המעמסה הזו לכבדה יותר עליך. בעיקר, היא מוסיפה לך את התחושה שזה לא פייר, וזה כשלעצמו רק הופך את הכל לעוד יותר קשה לך.האם זו "שיטה" שלמד, כי היא עבדה לו קודם? האם כאשר קשה לו הוא באמת חווה מיגרנות קשות יותר? קשה לדעת. כך או כך, זו מעמסה רגשית שנמצאת אצלו, בשל קושי או חולשה, ולמרות הלחץ שלך וההבנה שאין ספק שיש לו, שקשה לך כשהוא כך, הוא לא מצליח להשתחרר מזה, ולקחת יותר על עצמו, למענך.יתכן שתוכלי לעשות זאת בהדרגה, ולתת לו יותר דרך בקשות שיש בהן פחות לחץ. קראי בבקשה את המאמר שלי, "שיפור הזוגיות: לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי" בדף הטיפול זוגי - מאמריםאצלי באתר. לכאורה, זה לא אותו המקרה, אבל מבחינת דרך העבודה האפשרית שלך, זה בהחלט דומה. זו התנגדות שלו לעשייה, שבמקרה שלך היא רק מתבטאת באופן שונה. דרך הניסיון שלך לשנות, יכולה להיות מאד דומה, אבל דורשת הרבה סבלנות. עד עכשיו היתה לך, ואת מתחילה לאבד אותה. נסי לחזור לסבלנות שהיתה לך, אבל נסי לשנות את דרך התגובה שלך לפי הצעתי במאמר הזה.

תודה על התשובהרק רציתי להבהיר שאין לי שום בעיה לקחת על עצמי את כל העבודות בזמן שלא מרגיש טוב. אני מבינה ואמפתית לכאב שלו, אבל הייתי מעדיפה שיילך לנוח בזמן הזה ולא יתערב, במקום זה הוא נשאר ומחלקת פקודות, אלה לא בקשות, ממש פקודות ודרישות עם לחץ רגשי, אם היה מרגיש טוב היתה לי אפשרות לדבר ולהחליט האם הבקשות שלו מתאימות, אבל כאן נשללת ממני אפשרות להגיב ולהביע דעה כלשהי כי אז אני "לא מתחשבת"תודה

מירי יקרה,
אני חושב שדי הבנתי את זה. זה באמת מאד מאד מתסכל. לכן הצעתי לך דרך וגישה קצת שונים, שאולי יועילו.