האם בן הזוג מתפקד? סימנים ומבחנים

שלום,
רציתי להתייעץ לגבי הזוגיות שאני נמצאת בה.
אני בת 21 נמצאת בזוגיות הראשונה שלי בתקופה של 3 שנים. בן הזוג שלי בן 20, אנחנו מסתדרים טוב מאוד מבינים אחד את השניה ומאוד דומים באופי. בתחילת הקשר לא חשבתי שהוא יוביל לשום מקום מהסיבה הפשוטה ששום קשר בעבר לא ארך יותר מחודש בערך אז לא חשבתי יותר מידי עם מי אני נכנסת לזוגיות, מפה לשם זה נהיה רציני וועכשיו שאני כבר בת21 ולא 18 אני כן מתחילה לחשוב לכיוון חתונה וילדים י אני כן רוצה להתחתן מוקדם(25(
לגבי אורך לים אני והבן זוג שלי שונים מאוד , הוא פרש מהלימודים בגיל 15 אני סיימתי בגרות מלאה הכוללת 5 יחידות מתמטיקה , הוא לא החזיק מעמד בשום עבודה (מקסימום חודשיים) אני הייתי עובדת ומשרתת בו זמנית. אני מתכננת ללמוד באוניברסיטה בזמן שהוא לא יודע במה הוא רוצה לעסוק בעתיד. חשוב לי להביר כי העובדה שהוא לא עובד גרמה לי לשלם על ההוצאות של היציאות שלנו במשך השנים האחרונות. (אני עמידה מאוד מבחינה כללית אך בכל זאת זה לפעמים מפריע לי) למדתי לקבל אותו כי אני מאמינה שיש לו בעיות הסתגלות ובעיות דיכאון, אבל בכל זאת קשה לי לשפוט בו אדם על סמך מי שהוא בגיל 20. לאחרונה אני מתחילה לחשוב על החיים בעתיד ואני לא יכולה לסבוח את המחשבה שאני אעבוד ואקרע את עצמי והוא ישב בבית מובטל. כל פעם יש לו תירוץ אחר למה הוא לא עובד. אני רוצה גבר ברמה שלי אך מפחדת לאבד את החבר הכי טוב שלי, אנחנו באמת אוהבים אחד את השניה ומכבדים ומבינים ומכירים כמו שלא הכרתי מעולם. המחשב על לאבד אותו מעלה לי דמעות אך שוב, מה הסיכוי להצלחת הקשר בעתיד? האם שווה לי לחכות ולהמשיך אותו בתקווה שמשהו ישתנה ? אנחנו שונים בתחביבים שלנו, אני אוהבת לצאת לרקוד לשתות לראות סרטים לשבת עם חברים(אפילו אם אני מכירה אדם אחד בחבורה לא אכפת לי לבוא ולהכיר) אני פשוט זורמת לכל מה שמציעים והוא ההפך , כל דבר הוא לא רוצה או לא בא לו ואין לו מושג בכלל מה הוא רוצה לעשות רק מה הוא לא רוצה אני מפחדת שעוד כמה שנים אני אשב בבית אסתכל על הבן זוג שלי ואגיד למה לעזאזל אני איתו במקום להיות עם מישהו שמתאים לי על חוף הים ולראות שקיעה. אל שוב המחשבה על כך שהוא יהיה עם מישהי אחרת או שאני זו שאשבור אותו לרסיסים הורגת אותי. אני יודעת שהוא יהיה שבור ואני לא אוכל לשאת את הכאב שאיבדתי את החבר הכי טוב שלי. אני אוהבת אותו מאוד, הוא האדם הכי חשוב לי. מיותר לציין שרוב הסובבים אותי הסתכלו על הקשר בצורה עקומה. מה לעשות?

מעיין יקרה,
את מודעת לגמרי למה שקורה, ואת מנתחת לגמרי נכון את המצב. הסיכוי שהוא יהיה בן זוג מתפקד, הוא בכלל לא משהו. אם הוא לא יתפקד כבן זוג שותף לכל דבר, כלומר, להכנסות, ולעשייה המשותפת, את תכעסי, והוא יתקשה מאד להיות לך קשוב ואמפתי.אני לא מכיר אותו. אני רק יודע שסטטיסטית, יש סיכוי קל שאנשים כמוהו, שלא הצליחו להתאים את עצמך למסגרות, יצליחו בחיים, ולפעמים אפילו יצליחו מאד. אבל הם כאלה שכן עסקו בדברים שונים, ובעלי אופי יוזם. הוא דכאוני וסגור עם עצמו. כאשר את תיפתחי לעולם, ותתבססי מקצועית וכלכלית, מה הסיכוי שהוא יאמץ את התפקיד של "אבא בבית", שכולל אמפתיה לילדים, קירבה אליהם, ויוזמה טיפולית כפי שנדרש מזה שנשאר בבית? האם את תהיי מרוצה מחלוקת תפקידים שכזאת?את מבינה שהשאלה היא לא רק אם הוא ימצא מקצוע ויעבוד בו ויתפרנס, אלא גם איך יתמודד עם המסגרת שאיתה הוא יצטרך להתמודד, וזו המחוייבות הקשורה בזוגיות ובחיי משפחה, ואיך יתמודד עם העובדה שאת תצטרכי לומר לו מה לעשות, אם הוא לא ייקח את המחוייבות הזו עד הסוף. בדרך כלל זו הדינמיקה שיוצרת מרחק וכעסים.אלא שאת שואלת את השאלה עכשיו, כאשר המחוייבות שביניכם היא מועטה יחסית. אתם לא גרים ביחד, אתם לא צריכים לעשות חלוקת תפקידים של נקיון שוטף וקניות, והוא מרגיש מספיק בנוח עם עצמו כשאת משלמת על ההוצאות המשותפות שלכם, עד שהוא לא לוקח אחריות ומתאמץ כדי להוכיח את עצמו כבן זוג ראוי. גם זה סימן לא טוב.ועכשיו, בשלב הזה, כאשר אתם אוהבים זה את זה, ואולי הכעסים ישנם אצלך מעצם העובדה שמה שקורה איתו כופה עליך מחשבות על פרידה, אבל הם רק בתחילתם. פרידה עכשיו, תהיה פרידה כואבת מאד, אבל ממקום טוב. פרידה בעוד חמש שנים תהיה כואבת, אבל עם הרבה כעסים, ויהיה יותר קשה להשתקם אז. לכן זו דילמה לא פשוטה.יתכן שהוא יצליח מאד מקצועית, אבל סביר מאד שזה לא יהיה איתך. הן בגלל שאת מאפשרת לו להיסמך עליך, ושלכן קל לו לא להתאמץ, והן משום שעד שזה יקרה, יתכן מאד שלא תחזיקו מעמד. הסיכוי שאת תצליחי לדרבן אותו, גם הוא לא משהו. ההצלחה מאד תלויה ביכולת שלך להשפיע עליו בקלות. אם זה מאמץ, כנראה שזה יגרום למתח רב מדי.ואם תרצי להיפרד ממנו, את שואלת, איך עושים את זה? - וזו שאלה קשה מאד, כי אין דרך קלה. בכל דרך שתעשי את זה תרגישי רע, בדיוק כמו שאם תעשי זאת בעוד חמש שנים עם שקים של כעסים. מותר לך להיות אינטליגנטית בבחירה שלך של בן זוג לחיים. מותר לך. את במקום אחר לגמרי מזה שהיית לפני שלוש שנים, בגיל אחר, עם יכולות אחרות ובפתח החיים החדשים - לימודים וקריירה וחיפוש דרך עצמאית.

תודה רבה על התשובה,
אתמול קצת לאחר כתיבת השאלה באתר פניתי אל בן זוגי ווהצפתי את הבעיות ואת חוסר הביטחון שלי בקשר לטווח הארוך, הוא טען שמה שמונע ממנו להתקדם ולהוכיח את עצמו זה הצבא ולאחר שהוא יצא הוא מאמין שדברים ישתנו, הוא במסגרת הצבאית שנה וחצי מתוכם 8 חודשים של עריקות וחודש וחצי כלא, כעת הוא רוצה לצאת מהצבא. סיכמנו שנראה איך הדברים מתגלגלים לאחר סיום תקופת השירות והיום כשראיתי אותו הוא הפתיע אותי בזר פרחים, מחווה שלא זכיתי לה מלא זמן, ומראה לי שהוא דווקא משתדל. האם לדעתך כדאי לי לחכות ולראות האם המצב ישתנה לאחר סיום שירותו הצבאי? או שהקשר הזה נועד לכישלון ?
האם לאחר פרידה עדיף להשאר בקשר או להתנתק סופית?
תודה על תשובתך