התמודדות עם לחצים בזוגיות

שלום
אני בת 24, היה לי חבר כחצי שנה (בן 24) לפני כשבועיים וחצי הוא הציע לי נישואים. הייתי בעננים, מאוהבת בו מעל הראש, הרגשתי שהוא הגבר של חיי, דיברנו על עתיד משותף ועל ילדים ומגורים. הרגשתי ששנינו בטוחים אחד בשניה ושאנחו ביחד לנצח. שמצאתי את האחד שלי. שבועיים לפני ההצעה לא היו פשוטים, הוא היה בתקופת מבחנים כך שלא נפגשנו הרבה ושבוע לאחר מכן הגיע אליו חבר מחו״ל והם נסעו לטייל בארץ, לכן יצא שלא נפגשנו הרבה. היה לי קשה, ניסיתי להיות נחמדה אך היה לי קשה להסתיר את זה שאני קצת כועסת. מצד אחד ניסיתי לפרגן, מצד שני מאוד התגעגעתי. שבוע לפני שנסע לטייל סגרנו אולם, עוד לפני ההצעה. קבענט שלא אספר עדיין לאף אחד עד שיהיה רישמי. היה לי קשה להסתיר, רציתי כבר לספר והייתי בחוסר וודאות. אז בשבועות האלה קצת רבנו. בנוסף היו לנו מריבות על כסף, הוא בא ממשפחה מאוד מבוססת אך הוריו גם לא מעט שתלטים. הם בונים לנו בית מאוד קרוב אליהם והוא רצה שנגור בו, חששתי מהקרבה להוריו אבל בסופו של דבר הסכמתי שנגור בו, אולם ביקשתי שנגור לפחות בשנה הראשונה קרוב לביתי ולעבודתי (מרחק של רבע שעה נסיעה מביתו) אך הוריו הסכימו לעזור לנו בשכירות בתנאי שנגור לידם. אמרתי שאני מוכנה לשלם בעצמי את השכירות, כי שנינו עובדים אך הוא אמר שחבל על הכסף. הרגשתי שהוא מעדיף לחסוך כסף מאשר שאהיה מאושרת ולהתחשב בצרכיי. היו לנו חילוקי דעות על העניין הכלכלי, הוא רגיל לרמת חיים מסויימת ולא מוכן לרדת ממנה גם אם זה תלוי בכך שהוריו מחליטים בשביליו החלטות כאלה. בשבת לאחר כמה מריבות, הגיעו הוריי לפגישה עם הוריו, במהלך הפגישה אביו של בן זוגי דיבר אליהם בזלזול, כשאבי דיבר על כך שמצבם הכלכלי אינו מזהיר אמר לו ״טוב למה החפירה, הבנתי במשפט הראשון.״ כמו כן אמר להם שמי שלא יכול לבנות בית לילדיו הוא מסכן ושלא יתרבה. אוש זילזל במקצוע שלי ושל אמא שלי (הוראה) ובכלל יצאנו בתחושה מאוד לא נעימה. הערב נגמר רע, חזרתי בוכה וכך גם אמא שלי. בן זוגי החל להגיד שהוא מבולבל וחושב שיש בינינו יותר משי פערים. אמרתי לו שקשה לי ואני רוצה לסיים, הוא אמר שאחכה ונדבר מחר כמו שצריך. יום למחרת הוא פשוט זרק אותי (4 ימים אחרי שהציע לי) הוא אמר שזה לא קשור למשפחות, שאני פשוט לא הייתי טובה אליו, זלזלתי בו, לא כבדתי אותו, כל הזמן רבתי איתו. הייתי בהלם. באותו יום הוא אמר שהוא טס לחו״ל, עזב אותי ונסע לשבוע. ואני נשארתי פה, צריכה להתמודד עם ה״מזל טוב״ של כולם. הוא העלה את הצעת הנישואים לפייסבוק כך שכולם חשבו שאני מתחתנת. מצד אחד, הרגשתי שזה הדבר הנכון, הוא הגיב בצורה שגרמה לי לחשוש, הרגשתי שלמשפחתו יש יותר מדי השפעה עליו ושהכסף מנהל אותם. מצד שני, אני אוהבת אותו, הוא היה מדהים אליי, השקיע בי, תמך בי, הקשיב לי, היה בן הזוג האידיאלי בשבילי. וכשאמר שמבחינתו הוא רוצה לסיים כי אני לא הייתי טוב אליו וכל הזמן רבתי איתו, ידעתי שיש בזה משהו. הרבה פעמים הוא פשוט לא הבין אותי, הייתי נעלבת ונפגעת ורבה איתו. אבל האם זה נכון לסיים קשר על דבר כזה? בלי לתת צ׳אנס? אמרתי לו שאני לא מבינה למה הוא לא דיבר איתי על זה, למה הוא הציע לי נישואים? הייתי עובדת על זה כי הוא חשוב לי. אבל הוא כבר לא הסכים לשמוע. אמר שכבר אין טעם מבחינתו. הייתי מרוסקת, דיברתי אליו מאוד לא יפה, ירדתי עליו ומצד שני רציתי לחזור. הייתי מאוד הפכפכה כי כבר לא ידעתי מה אני רוצה. הוא התעלם ממני ופשוט לא הייתה לי ברירה להמשיך הלאה. במהלך השבוע לא דיברנו, הוא חסם אותי בפייסבוק ובווצאפ ולא מוכן לענות לי. אני מאוד מבולבלת , אני מתגעגעת אליו והוא חסר לי מאוד. הייתי רוצה לנסות לחזור אליו ולבחון את מערכת היחסים שלנו מחדש , אבל הוא פשוט שולל ולא מוכן לשמוע את זה. קשה לי לעכל את הקיצוניות הזו, הוא היה מדבר איתי כל היום על חתונה, אומר לי שהוא מצא את האחת, שהוא לא יוותר עליי, שהוא מרגיש שזה זה. ותוך 24 שעות שינה את החלטות ולא היה מוכן לשמוע אפילו על לנסות שוב. אני לא יודעת מה לעשות, כיצד לגרום לו להבין שאני יכולה להיות טובה אליו ולכבד אותו? שמריבות זה חלק מזוגיות? האם בכלל יש מה לעשות? האם לוותר? אני כל היום חושבת רק על זה. הוא גם כועס עליי בגלל שברגע שנפרדנו ביקשתי שיוריד אותי אצל האקס, הוא פגוע מזה. לא יודעת למה עשיתי את זה, הוא בכלל לא מעניין אותי, אולי חשבתי שזה יזיז לו משהו. אבל הוא זרק אותי, אמר לי שהוא רוצה בשבילו את הטוב ביותר, אני הייתי פגועה. איך אתה יכול לזרוק אותי אחרי שהצעת לי נישואים, פרסמת את זה בפייסבוק ושיגעת את כלה משפחה של עם זה? איך אני יכולה להתמודד עם זה עכשיו?

אליה יקרה,
כבר שאלת, דיברנו, ונענית באריכות. אני מבין את הלחץ שלך, כי קל להבין אותו ולקרוא אותו במכתבך, אבל אם את טורחת לשאול, וטורחת לכתוב מכתב ארוך, אנא, בבקשה, טרחי גם לדעת ממי את מחפשת תשובות, ולקרוא אותן. המכתב הנוכחי שלך אומר לי שאת בעיקר עסוקה בעצמך, ולא פתוחה מספיק לקבל תשובות, כי את אפילו לא זוכרת אותן, או אולי פשוט לא נותנת לי מספיק קרדיט שאני זוכר. חפשי כ- 17 שאלות למטה.כאמור, אני מבין את הלחץ, אבל הלחץ הזה שלך גורם לך להחריף את המצב, וזה משהו שאת חייבת לעבוד עליו. בגללו, את עסוקה בעיקר בעצמך, ולא מצליחה להבין אותו. ואולי זו הבעיה העיקרית שלו איתך - שהוא מרגיש שאת לא מנסה להבין אותו. זה משהו שאת צריכה ללמוד לעבוד עליו, אם לא בקשר הזה, אז הבא.