התמודדות עם טיפול זוגי

אהלן,שלחתי פה שאלה שבוע שעבר אני חושבת.התחלנו טיפול לפני כמעט שלושה חודשים. אני מרגישה שזה לא עוזר לנו, ההיפך מרגיש לי שמאז הטיפול אני יותר עצבנית על בלעי כי הוא ממשיך לעושת דברים שמפריעים לי (ועולים לשיחה בטיפול).מה שאני רושמת פה נאמר בטיפול כמה פעמים על ידי, אבל עדיין אין שינוי בכלל.מתי יודעים שצריך "לחתוך" מהטיפול?אני מרגישה שאני הולכת "סתם".רוב תודות.

מיואשת יקרה,
אני חושב שכדאי להעלות את השאלה הזו למטפל/ת שלכם. ואני חושב שכדאי להעלות אותה אולי בנפרד. יכול להיות שהתשובה לא תמצא חן בעינייך, אולי כי לא תרצי את ההשלכות והמסקנות שלה, ואולי כי היא תיראה לך מתחמקת ולא ישירה (ואפילו את זה שווה כנראה לומר, אם את מחפשת תשובה מספקת יותר ומלאה יותר - גם לאו דווקא זו שתמצא חן בעינייך). כך או כך, אולי תדעי טוב יותר אחר-כך. ועוד, שאלי גם את המטפל/ת וגם את עצמך - מה השינוי שכן קרה במשך שלושה החודשים האלה, אם בכלל. כמובן שזה לא מספיק, כי לא היית שואלת אותי אחרת, אבל האם זה יוצר מגמה שיש סיכוי להגיע איתה למקום טוב יותר?ושימי לב שבטיפול מדובר בשני דברים משמעותיים: האחד הוא הדברים המעצבנים שכל צד אחד אולי עושה לצד השני, והשני, הוא היכולת להתמודד עם זה. כפי שאני מבין, היכולת שלך להתמודד עם זה לא השתפרה, ואולי להיפך. האם השתפרה במשהו ההתנהגות שלו, גם אם במעט?

אני כן רואה שיפור מצידו אפילו במעט, ודאי. גם הוא רואה שיפורים מצידי. בעלי חושב שהטיפול עוזר בחלק מהדברים ובחלקם השני,לא. הוא זה שמחזיק אותי שם ואומר שזה לוקח זמן...אני לא יודעת אם אני אמורה להגיע לשלב שאני מסתכלת על בלעי ואומרת שהוא הבנאדם הכי מדהים ושהוא מושלם ושלא יכולתי לבקש בעל אחר... שם אני לא. לצערי אני חושבת הרבה עם עצמי, ולעתים חושבת עליו דברים שליליים ואפילו על פרידה.באחת הפגישות המטפלת שאלה מה יהיה עוד שנה שנתיים אם נמשיך עם המריבות האלה, ובעלי אמר בלי להסס נתגרש וזה ממש ערער לי את הביטחון. מצד שני באותו יום הוא אומר לי שאנחנו ביחד לנצח ושהוא לא יתגרש ממני ומבקש ממני ילד ואני זאת שלא רוצה ילדים עד שהמצב יתייצב ותהיה זוגיות בטוחה. בקיצור אני מבולבלת מאוד. אנחנו בני 26 .

דבר נוסף,המטפלת שלנו ניטרלית, כלומר לא מביעה את דעתה על כלום. פרט לדבר אחד שהיא כל הזמן אומרת שיש בינינו אהבה גדולה וממש רואים את זה. לא שזה עוזר במשהו...

מיואשת יקרה,
בכעסם, או ברצונם להראות עד כמה דברים חשובים, או ברצונם להשפיע, אנשים אומרים לפעמים דברים שהם לא מתכוונים אליהם. את הרי יודעת את זה, ומתרעמת על חוסר הצדק. בצדק, אבל גם מתוך ידיעה שהוא לא מתכוון לכל דבר שהוא אומר. ואת צודקת בכך שאת לא רוצה ילדים עד שלא יהיה ברור לך את מי את רוצה להם כאבא, ובאלו תנאים.עושה רושם שהמטפלת שלכם נוהגת באופן מקצועי, ונותנת לכם להגיע לשיווי המשקל שמתאים לכם, ולא לזה שהיא אולי חושבת שמתאים לכם.כאשת מקצוע, המטפלת שלכם יודעת כנראה שאם היא תצדד רק באחד מכם, השני, שירגיש מקופח, אולי יתקשה להישאר שם לאורך זמן. אתם הם אלו שצריכים להגיע לשיווי המשקל הנכון לכם. ובדיוק לכן שאלתי אם ישנם שיפורים בטיפול. התהליך הוא איטי, כייתכן מאד שאתם מנהלים, דרך המטפלת הזוגית שלכם, קרב התשה על התנאים שבהם תתקיים הזוגיות שלכם, ואולי גם על האופי ועל האישיות שלכם. אולי לכן זה לוקח זמן.יתכן מאד שאת צריכה להגדיר לעצמך גבולות ברורים של התנאים שבהם את לא מוכנה בשום פנים ואופן לחיות, והם באמת ובתמים תנאי ובל יעבור, ושל התנאים שעליהם את רוצה להאבק, אבל הם לא תנאי שבל יעבור, כי תהיי מוכנה לחיות איתם בשלום, כי זה יהיה עם בעלך, בשל הדברים הטובים שבו (ואני מבין שיש ערך רב בעינייך לעובדה שאת איתו, ועושה רושם שגם להיפך). אולי תנסו שניכם לעשות זאת, ולהציג זה לזה, את רשימת הבל יעבור שלכם, מצומצמת רק לתנאים שהם באמת בל יעבור, ומוגדרת באופן שניתן לממש (ולא משהו כמו "שלא תהיינה יותר מריבות", או "שיהיו יותר נכונות והקשבה", וגם לא משהו כמו "שהוא ירחץ כלים ואני אעשה כביסה" או להיפך), ולראות אם אתם יכולים לחיות ביחד. ואם כן, לעבוד, גם אם זה ייקח זמן, על כל היתר.