התמודדות עם חמות כעסנית

שלום
דר'!!בדומה להודעה של מירה גם לבעלי ולי יש בעיות רציניות עם אמו. הכל החל לפני החתונה. בעלי הוא הבן הקטן בבית (אבל לא בגיל-31). היא כל הזמן רבה איתו על כך שהוא לא רוצה לנסוע איתה (ועם אביו) לחופשה- ואיך זה יכול להיות שיש לו כסף לצאת ולבלות איתי ולא עם המשפחה. המשיך בכך שהיא טענה שאני "מרחיקה" אותו מהמשפחה וכו' וכו'. הריבים הללו צצו חדשות לבקרים במשך שלוש השנים שבהן יצאנו. ואני אף פעם לא התעמתי איתה (למרות שהייתי בטוחה שהריבים עימו לוו בקללות והשמצות עליי ועל הוריי), המשכתי לבוא לארוחות, למפגשים שונים לעזור ולהיות נחמדה. חשוב לי לציין, שגם כשהחתונה התקרבה היא טרחה לריב איתו לפני מסיבת האירוסין, וכמובן החתונה עצמה!! כל הריבים הללו הסתיימו בכך ששניהם לא דיברו, אולם לבסוף השלימו מכיוון שהוא גר עימה בבית ומכיוון שהמשפחה אמרה לו "עזוב, זאת אמא. תתעלם. קשה לה שאתה עוזב. היא פרימיטיבית ואי אפשר לשנות זאת". טוב, התחתנו בשעה טובה ומוצלחת. הוא עזב את הבית כדי שנגור ביחד. לא עברו שבועיים מאז האירוע והיא החלה להתלונן שהוא לא בא אליה מספיק (מה זה מספיק?! כל יום- ככה היא רוצה!). הלכנו אליהם באמצע השבוע אמרנו שלום יפה. והיא החלה להגיד: "מאז שהתחתנת לא רואים אותך(וזה לא נכון)" היא קמה ובתנועות ידיים מזלזלות כלפיי אמרה זאת בשפה משפילה. בעלי כבר התעצבן כי אין לו כוח לסיטואציות הללו וענה לה בעצבים "כן" היא המשיכה ובעלי התעצבן "זרק" קללה באוויר והריב החל. זו הפעם הראשונה שהייתי נוכחת בריב שלהם. היא התחילה לקלל אותי ואת ההורים שלי (לפי דעתי, היא מקנאה כי ההורים שלי מאוד דומיננטיים- עוזרים וקרובים אלינו. והקנאה מצדה חוגגת), כגון:"שחמותך תלך להזדיין" והיא השפילה גם אותו- שלא תצליח בחיים שלך, אתה אישה, שתמות ועוד. ושתבין, שאת כל זה אני שומעת ולאישה אין בושה- היא צורחת ומשתוללת. אני הייתי בהלם מוחלט. לא הוצאתי הגה, ולבסוף הלכנו. הם לא מדברים כרגע, אולם אני יודעת שיגיע היום שבו זה ישתנה. אני מבינה זאת, כי סה"כ היא אמא שלו. אבל איך אני אתמודד עם זה? מה פשוט ללכת אליה כאילו כלום לא קרה. אני מתביישת לספר זאת להורים שלי, אבל מרגישה שהסיטואציה הזו יושבת עליי כמו אבן. וההורים שלי כל הזמן שואלים למה אתם לא הולכים? זה לא יפה. ההורים שלי מחבבים אותם. בקיצור-אני מיואשת. הוא לא רוצה לדבר על כלום ומתעצבן שאני מעלה זאת. מה לעשות? (שיחה עימה לא תעזור. היא פרימיטיבית במחשבתה ולא תשנה את דעתה)אני ידעתי שזה יקרה- שבועיים לפני החתונה כשהם רבו אמרתי לו שזה שהם השלימו ככה סתם לא יעזור. ושיראה ששבועיים אחרי החתונה היא תמשיך לריב ולהשמיץ..ואכן צדקתי......................................................

קרין יקרה,
לפעמים הטוב ביותר ללמוד הוא דרך הרגליים. ולא לתת לעניינים להידרדר כפי שהידרדרו, אלא לעצור את הארוע כבר בתחילתו. כאשר הדברים מגיעים לצד המכוער שלהם, לומר סליחה, ותודה, ושלום. וללכת!ואז, שבוע אחרי זה לבוא כאילו הכל בסדר. ואם זה יחזור, להגיב באותו אופן. במילים אחרות – לשנות את כללי המשחק, ותוך כדי כך, לא לתת לה להכנס לטראנס, כי הטראנס הזה מזין את עצמו. לעצור את הטראנס כבר בתחילתו, וכשהכעס אינו מגיע לשיאו, היא תלמד מהר יותר.ומכיוון שבן זוגך ראש בראש איתך, שתפי אותו בזה. הוא זה שיצטרך לקבוע את הגבול, והוא זה שיצטרך לתת את הטון כשאתם מחליטים ללכת. כך שזה יהיה בינו לבינה, ולא בינך לבינה. ושכך ינהג גם כאשר הוא מגיע לבד.הסיבה, אגב, שאני אומר לכם לבוא בכל זאת אחר-כך, היא כי היא תבין שיש תקווה לראות אותו שוב. שתבין שאם הוא הולך (או אתם), זה לא סוף העולם, אלא סתם לא נעים, ושהיא תצטרך להישאר עם עצמה, ואולי עם נוכחים אחרים, באי נעימות הזו. אבל אל תיגררו לכעסים. ולכן אתם צריכים לחזור בפעם הבאה. כי אתם לא כועסים. לכעוס זה לא טוב. אתם רק לא רוצים להכנס לעימות לא נעים, זה הכל. ואת זה היא תצטרך ללמוד.זה אולי ייקח לה זמן, אולי יהיו מדי פעם נפילות גם לאחר שלמדה, אבל יש סיכוי טוב מאד שהיא תלמד.