התמודדות עם השפלה בלתי נסלחת

שלום רב,
אני בת 24, נמצאת בזוגיות עם בחור מקסים כבר שלוש שנים. אני מאוד אוהבת אותו, ובהחלט רואה ומקווה לעתיד משותף איתו.הבעיה שלי היא כזאת. לפני בן זוגי הנוכחי, היה לי קשר שנמשך 3 שנים גם הוא. הייתה שם אהבה גדולה (לפחות מהצד שלי), והקשר נגמר בצורה מאוד מאוד כואבת עבורי, אחרי שבן זוגי דאז התוודה על בגידה שנמשכה מספר חודשים. זאת הייתה מכה מאוד כואבת ומשפילה. הכרתי את הבחורה איתה בגד, וכמובן לא מעט אנשים אחרים מסביבי ידעו על כך לפני. אחרי הפרידה ניתקנו קשר, אבל עדיין המשכתי להיתקל בו בכל מני מקומות, בין השאר למדנו באותה אוניברסיטה, גרנו בסמיכות, עבדנו באותה חברה וכו'. לקח לי זמן אבל בהדרגה הצלחתי לשכוח ממנו, ואפילו הייתה משהו כמו שנה שלמה שלא חשבתי עליו בכלל. כל זה השתנה כשלאחרונה (לפני מספר חודשים) הוא התחיל לצאת עם ידידה רחוקה שלי, אבל אחת מה"חברה" והיא גם חברה קרובה מאוד של החברים הכי טובים שלי. מנתק כמעט מוחלט יצא ששוב פעם שמו עלה בהרבה סיטואציות, ניתקלנו זה בזה יותר פעמים וכו. מה שקרה זה שאני מרגישה שחזרתי אחורה. כמעט כל יום אני נזכרת בו, ותחושת הזעם וההשפלה על מה שהוא עשה עולה בי שוב. יש לציין שאין לי שום רגשות אליו, ושמאוד טוב לי בזוגיות שאני נמצאת בה (ואני גם מאוד פתוחה עם בן זוגי גם לגבי כל עניין האקס), אבל אותן תחושות זעם והשפלה פשוט מדכאות, ואני כבר מתקשה להאמין שהם יעברו מתישהו. גם ברור לי שלא יווצר מצב שנפסיק לראות אחד את השני באי-אלו ארועים, או שאני אפסיק לשמוע עליו, פשוט כי יש יותר מדי גורמים שלא תלויים בי שמקשרים בינינו (חברים, אוניברסיטה, מקום עבודה וכו) תוכל לייעץ לי בבקשה מה אפשר לעשות? אני פשוט אובדת עצות

מישהי יקרה,
קל לי מאד לומר לך: "מה הסיפור שלך? הרי זה נגמר, הרי יש לך חבר מקסים, הרי את לא אוהבת אותו. שכחי את הסיפור וזהו!"אלא שלו זה היה עובד כל כך פשוט, החיים היו קלים ופשוטים יותר. את הרי יודעת ומכירה את התשובה הזו היטב ומכל הכיוונים, וזה לא עובד לך!תחושות זעם והשפלה מסוג זה אמורות לעבור לך. את אמורה להרגיש במקום אחר, וההשפלה הישנה אמורה היתה לדעוך ולהיות חשובה פחות. אם זה לא קרה, זה אומר שמשהו שם היה חשוב לך יותר מכפי שאת מעריכה, או שתחושת השפלה היא משהו שהוא בלתי נסלח ובלתי נשכח עבורך, או לפחות סוג כזה של השפלה (ואני לא בטוח שאת יודעת בדיוק מה זה אומר "כזה"). זה משהו שאת צריכה לעבוד עליו, ומכיוון שלא הצלחת לבד, ואולי רצוי לעשות זאת בטיפול, כדי להבהיר את הדברים, ואולי גם כדי להוציא "באופן לגיטימי" את הכל, כי אני די בטוח שאין לך עם מי לעשות את זה. אנשים יתקשו להבין ולתת לזה לגיטימציה, ואת זקוקה ללגיטימציה. אחרי הכל זה קרה לך, ולכן יש לזה סיבה, גם אם הסיבה אינה כל כך קלה להבנה.

מה שאתה אומר אכן קרה בהתחלה, כלומר, היא אכן דעכה למשך תקופה ארוכה, עד כדי היעלמות. מה שקרה עכשיו זה שבאיזשהו מובן הוא שוב חזר לחיים שלי. אני נתקלת בו יותר, שומעת עליו המון (מחברים משותפים), וכל היתקלות/דיבור כזה שוב מעלים אותו (וישר את ההשפלה) בזכרונותי. לעיתים זה מלווה במצבים יותר מסובכים, למשל, לא מזמן הייתה מסיבה אצל החברה שלו, ולא הוזמנתי אליה למרות שלפני זה תמיד הייתי מוזמנת למסיבות אליה. בעקבות זה לא מעט אנשים (חברים משותפים כאלה ואחרים) שאלו אותי למה לא הוזמנתי, ואז שוב צריך להתחיל ולהסביר (וכמובן שיש גם את הבאסה של לא להיות מוזמן לדבר כזה). אני די בטוחה שלצורך העניין אם הוא היה עובר עכשיו לחו"ל הייתי שוכחת ממנו אחרי לא הרבה זמן. השאלה היא איך עושים את זה כשהוא כאן, ובעצם אין צפי למצב אחרבנוגע למשפט הזה שאמרת:"תחושת השפלה היא משהו שהוא בלתי נסלח ובלתי נשכח עבורך, או לפחות סוג כזה של השפלה"אני חושבת שזה בדיוק עצם העניין. הבגידה הזו, שהייתה מלווה בשקרים והכחשות מצידו, וגם בזה שהרבה אנשים מסביבי (שחלקם נמצאים מסביב גם כיום) ידעו עוד לפני, ובזה שהיו גם לא מעט פעמים שיצאנו ביחד (אני, הוא ,והבחורה שאיתה בגד, ביחד עם עוד חברים) כי ככה הוא רצה, לראות את כל הסיטואציות האלה בדיעבד באור החדש שהן קיבלו אחרי שהבגידה נתגלתה. כל זה היה פשוט יותר מדי בשבילי. הייתי מאוד רוצה לשים מאחור את תחושות ההשפלה והשנאה האלו, אבל אני מוצאת את עצמי מתקשה לעשות את זה כשכל פעם מחדש השם שלו מוזכר. הייתי רוצה פשוט להפוך לאדישה לכל העניין.הייתי מאוד רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי גם בלי קשר לכל אלה, אבל לצערי אין לי את הכסף והאמצעים הדרושים לזה. לכן אני תוהה אם יש דרך (גם אם לא אופטימלית) לגרום לזה בהדרגה לדעוך

מישהי יקרה,
והנה נתת גם הסבר שאולי הוא הטוב ביותר למה ההשפלה עוד יותר משמעותית עבורך: ברגע שהוא בסביבה, את כנראה מרגישה שעוד אנשים מסתכלים עליך כדי לראות איך תגיבי. זה לבד מציף את כל העניין עוד יותר. זו נקודה שאולי כדאי שתחשבי עליה עוד קצת, כדי להעלות אותה למודעות יותר גבוהה שלך. משום שיכול להיות שאם תתבונני היטב, תראי שבעצם רוב המכרים והחברים שלך כבר התרגלו לעניין, ומאד סביר שהנושא הזה כבר כנראה שולי מבחינתם. אני אומר את זה כי זה מה שצפוי במקרים כאלה – יתכן שהם התבוננו בך בהתחלה, ראו מה שראו (שזה כנראה היה בעיקר חוסר תגובה כלפי חוץ), ויש להם דברים הרבה יותר חשובים לעסוק בהם. הם התרגלו. ההכרה שזה כנראה המצב, כלומר, שהם התרגלו וכבר מזמן הפסיקו לבחון אותך, אמורה לעזור גם לך לשוב לשיגרה ולהתייחס פחות. חשבי על זה היטב.