התמודדות עם הורים מטפלים

אני עוברת תקופה קשה.אמא שהייתה קשה איתי 50שנה חולה בלי סיכוי.עיניין של .זמן מאושפזת יותר מחודשיים.אח היחיד שלי לא גר בארץ.הטיפול עלי ועל שתי בנותי בנות 22ו18. אחי רק מצלצל ודורש לשלומה.תמיד היה האהוב שלה!גם באבא טיפלתי ונפרדתי לבד. לפני 11שנה.הוא לא בא להפרד....אני כועסת עיפה גם כלכלית שבורה.גם פןחדת מהפרדה וטלפונים בלילה. הוא לא מבין את הקושי ולא מושית יד לעזרה. כבר לא רוצה לדבר איתו.להיות מודיעין.מה אני עושה עם הכעס והפחד.היסורים שלה בלתי נסבלים.ברגע אמת כנרא יהיה לבד.... לפני כמה ימים נפרדתי מחברת נפש שסבלה מסרטן כמו אמי. איך מתמודדים עם המצב? האם יש מה לומר לאחי? שתיקה קשה לי גם

דבורה יקרה,
לבי אליך. זה קורה לאנשים רבים המטופלים בהורים גם כאשר אחיהם ואחיותיהם נמצאים בסביבה, ועל אחת כמה וכמה כאשר הם בחו"ל. את יכולה לדבר איתו, לנסות לפחות, להסביר לו עד כמה זה קשה, ולשאול אותו אם יש דרך כלשהי שבה יוכל לעזור לך. אולי גם מבלי שתדריכי אותו באשר לציפיות שלך. ולקבל כל דבר שיציע בברכה. ואולי אז יהיה לו קל יותר לא רק להציע, אלא בהמשך גם להתעניין ולהציע עוד.ואני מבין גם את החשש שלך, שאם תדברי איתו על זה, הכעס, הצער והאכזבה שלך יחריפו את הטון. הכיני את עצמך לשיחה הזו, בעיקר נפשית, שלא לכעוס, למרות שאת כועסת, אלא לכאוב כשקשה, כשאת כואבת. שאת מתקשה לפעמים לסייע, למרות שצריך. ואולי תרוויחי משהו. כל עזרה שלו, ראי כבונוס, למרות הכעס שלך, גם אם הוא מוצדק.מעבר לכך, דבורה, בין לבין את צריכה גם לטפל בעצמך. נסי גם לחיות בין טיפול לטיפול. נסי ליצור הפרדה בין החיים איתה ובצל החרדות, לבין החיים האישיים שלך, ולמצוא לעצמך רגעים ושעות עם שמחת חיים. זה חשוב לך.

כבר ניסיתי למרות החשש.הפתרון היה לקחת מכספיה.ולמה לא מכספיו?איך מספרים איך מסברים שהיא מחליטה על שלה? מה אני עושה עם התשובה לבקש אולקחת ממנה?ילד רחוק קמצן בלי לב רגיש...יש דרך אחרת לנסות אולי? משתדלת גם לחיות יפה יש לי 7חודשים קשר עם אדם מקסים. רק שפחד מהפרידה וכעס מפרעים לי. רק לפני כמה ימים נפרדתי החברה שאהבתי ודאגתי לה הרבה. מבקשת כיוון....

דבורה יקרה,
את היום במצב רגשי כאוב מאד, ורגיש מאד. לכן גם את מרגישה מיואשת יותר. תני לעצמך כמה ימים של הרפיה, כלומר, של מחשבה על כל אלה ברמה נמוכה יותר, ועסקי ביומיום. למרות שאני מבין שהעיסוק באמך הוא חלק מהיומיום הזה שלך. ואחר-כך, התחילי לחפש פתרונות, שכאשר אני מבין - אף פיתרון שלך לא יהיה אידיאלי. אחיך, כנראה, לא ישתף פעולה ממש גם אם תדברי איתו. אולי יעשה עוד קצת. וחפשי גם דרך לעצמך לחיות בין לבין.אלא שאני מבין שאת כל כך טעונה, ואולי גם עם חרדות אחרות, שקשה לך גם בזוגיות הזו. אולי כדאי שתמצאי לעצמך גם שעה בשבוע לטיפול, שייתן לך מקום לפרוק, וגם, עם הזמן, מקור למצוא את הכוח בעצמך, וקצת יותר שקט נפשי שכל כך חסר לך - עם כל הנסיבות המקלות שלך.