התמודדות עם הודעת הריון לילד

שלום רב,
אני בהריון בשבוע 11 מבן זוגי שגרוש ואב לילד בן 10.הילד מנהל אורח חיים דתי ואילו אנחנו מנהלים אורח חיים חילוני למעט השבתות שהוא איתנו.איננו נשואים ומאז שנודע לנו שאני בהריון בן זוגי נכנס למצוקה רגשית עקב הקושי לספר לבנו על כך שאנחנו בהריון ללא נישואין (דבר שמקובל על שנינו) .בכל פעם שהנושא עלה בן זוגי אמר לי שהוא רוצה לקבל יעוץ מקצועי לפני שהוא מספר לילד.היום נודע לי ממנו לאחר ששאלתי , שבשיחה שהייתה לו עם יועצת היא יעצה לו לספר לילד במעמד בן זוגי ואמו של הילד.היא הסבירה לו שאין לי קשר לעניין וזהו אך ורק עניין פנימי שלהם.ניסיתי להסביר לו שאני רואה את עצמי נפגעת מהעניין מאחר ואני חלק מהותי בכל הנושא הזה. הוא לא היה מוכן לקבל את זה, לטענתו היועצת מבינה יותר טוב ממני.אבקש לדעת האם תחושת האי נוחות שלי מוצדקת? , האם יש הגיון בכך שהפגישה עם הילד תערך ללא נוכחותי ובמידה ונוכחותי לא נחוצה , האם יש מקום שהאמא שלו תשתתף בשיחה שאמורה להתקיים ביניהם.קשה לי התחושה שהבשורה הופכת להיות משהו קשה וטרגדי במקום משהו שמח וחדשאני לא יודעת כיצד להתמודדאודה על עזרתך....

יכול להיות שחשיבתה של היועצת באה מנקודת מבט של הילד. כלומר, מכיוון שיש חשש מצד האבא לגבי האופן שבו יקבל את הבשורה הילד, רוצה היועצת ליצור מצב שבו הילד יוכל לבטא את יחסו לעניין בצורה הכי משוחררת שיש, כשהוא מרגיש אהוב ונתמך מצד שני הוריו. אולי במצב שבו את תהיי נוכחת בסיטואציה, הילד לא ירצה לפגוע ולכן לא יבטא את תחושתו האמיתית לגבי העניין. המטרה היא לספר לו ולתת לו לבטא באופן הספונטני ביותר את תחושותיו.אני מבינה את מקומך,, את בהריון ואת חלק מהותי בעניין. עם זאת, את הבוגרת ואת יכולה להבין את נקודת ראותו של הילד יותר מאשר להיפך. אני לא רואה פסול בכך שהוריו ידברו איתו, ואת תקבלי אותו כבר "מוכן" לעניין, והוא עשוי להיות פנוי יותר אלייך ולציפייה לתינוק החדש. פשוט לאחר שהם מדברים איתו, זה יהפוך להיות חלק מנושאי השיחה וזה עשוי להקל עלייך מאוד בהתמודדות איתו.אל תחשבי שהבשורה הופכת להיות משהו קשה וטראגי, אלא שהיא הופכת להיות משהו שמותאם לצרכיו של בן ה- 10. גם אם הוא היה ילדך הביולוגי והיית מספרת לו שאת בהריון שני ושעוד מעט ייכנס עוד תינוק למשפחה, זה צריך היה להיות רגיש עבורו, ואולי היה מאבד מאפקט השמחה והאושר שבהריון נוסף. אבל את השמחה הזה כבר יש לך עם עצמך ועם בן הזוג. העובדה שיספרו לו בלעדייך לא מפחיתה מהאושר והשמחה שבהריון הזה.ודבר נוסף, כל עוד בן זוגך מרגיש שזו הדרך הנכונה לעשות זאת, הוא יעשה זאת בצורה טובה יותר, כי הוא מאמין בדרך הזאת. תני לו לטפל בנושא כפי שהוא רואה. נראה שהוא רגיש לצרכיו של הילד וחשוב שירגיש כי את תומכת בצעדיו.