התמודדות עם געגועים בקשר

היי..:)אני בקשר עם גבר בן 28 שאני אוהבת מאוד.היו לי קשרים ויחסים זוגיים בעבר אבל איתו אני מרגישה משהו אמיתי ונכון וטוב,שמעולם לא הרגשתי.אבל לחיבור הזה עם כל היתרונות הברורים שלו יש גם חסרונות,ההשפעה הענקית שלו עליי ועל מצב הרוח שלי.הוא נורא נורא עסוק,נורא נורא..אנחנו מתראים בקושי פעם בחודש כי יש לו בעיית מזומנים..הוא לא יכול לסוע אליי כי אין לו כסף לזה(אין לו רכב) וכשיש לו כסף מסתבר שאין לו זמן כי הוא עובד רוב שעות היממה בחברה עצמאית של פיתוח תוכנה..הם כרגע בתקופה מאוד לחוצה של חצי שנה אינטנסיבית של פול פאוור ג'וב ולאף אחד מבין העמיתים בחברה אין בת זוג בדיוק מהסיבות האלה.אלה דברים שאני יודעת שהם נכונים,בקשר לבירור האמת אין בעיה..הבעיה היא הגעגוע..אני כל כך מתגעגעת אליו..כל שעות היממה..אני מרגישה שקשה לי לתפקד,וכל חיוך שלי הוא מזוייף כי לא ראיתי אותו כבר חודש אז איך לעזאזל אני יכולה לחייך? ממש קשה לי המצב..איך אפשר להפסיק אותו בלי להפרד\לעשות הפסקה או לבקש ממנו להפסיד שעות עבודה למעני? יש איזה מתכון להפסקת הגעגוע?למען הפרוטוקול,אני גם אדם נורא עסוק,יש לי לימודים,חברות,יציאות,עבודה,אבל בכל הדברים האלה אני מרגישה שאני מתפקדת באופן טכני לגמרי וכל הזמן הוא חסר לי.אני יודעת שאני יכולה לדבר ולהפגש(לא באופן רומנטי) עם גברים אחרים תוך כדי,וזה אולי ישכיח לי אותו מעט..אבל לא בא לי,אין לי חשק או משיכה לאף אחד מלבדו וזה ייעשה בכפייה

ובנוסף עוד בעיה שאני תמיד מרגישה צורך לבדוק ולברר שהוא עדיין אוהב אותי..אם למשל הוא לא התקשר במשך יום שלם אז אני אתהלך בחוסר נינוחות ורוגע ואחשוב שאולי הוא לא מעוניין בי יותר למרות שיום לפני כן הוא רק הסביר לי כמה אני מדהימה בעיניו.אני יודעת שאלה מחשבות מוטעות ואני לא רוצה אותן,אבל הן חודרות לי לתודעה בניגוד לרצוני.אולי זה נובע מהסיבה שאנחנו בקושי מתראים,אני לא יודעת,מה שכן אני רוצה שזה ייפסק

מיכל יקרה,
ציינת את גילו של החבר שלך, אני מניח כי יש לזה משמעות. אלא שכאשר לא ציינת אם את בת 50 או בגיל דומה לשלו או בת 18, המשמעות הזו לא ברורה לי עד הסוף.אין מתכון פלא להפסקת געגועים. חוסר הביטחון שלך בו רק מעצים את המחשבה שלך עליו, ואת הגעגועים. אני יכול לומר לך להיות יותר עם חברות, להעסיק את עצמך יותר עם עניינים אחרים שמרתקים אותך, אלא שאת יודעת את זה, ועדיין זה לא מועיל. קבלי את הגעגועים שלך כחלק מהקשר, ואולי גם כעדות לכך שאת חיה, רגשית. אולי כדאי גם שתחפשי להם ביטוי, למשל, ביצירה (כתיבה, או ציור או בכל דרך יצירתית אחרת), כי יש בפעילות הזו משהו תרפויטי.

ציינתי את גילו,מאחר ואני בת 18..התכוונתי ושכחתי לציין את זה בהודעה

מיכל יקרה,
זה רק מחזק את מה שכתבתי לך – בגילך קשה יותר להתגבר על חרדות. חוסר הביטחון גדול יותר הן בשל חוסר הנסיון והן כי אין לך עדיין בסיס חברתי וכלכלי עצמאיים ויציבים מספיק כדי להרחיב את הביטחון ותחושת ההצלחה שלך באפיקים נוספים. קראי שוב את מה שכתבתי לך בתגובתי הראשונה, ונסי לקבל הן את זה והן את עצמך כפי שאת, מתוך הבנה שבמשך הזמן תהיי במקומות טובים יותר בתחושה שלך עם עצמך.