התמודדות עם בנות לא שלך

שלום
לך דר.שמי שי ואני גרושה עם 2 לדים קטנים..כיום אני חיה עם בן זוג (גרוש עם 2 בנות) שאוהב אותי ומעניק לי המון המון.. הוא גם עושה הכל ומנסה להתחבר עם הבנים שלי. ומצליח.. הם אוהבים אותו. הבעיה היא שאני לא כל-כך מת חברת לבנות שלו. הן תלותיות בצורה מחרידה, חסרות ביטחון ובינינו, קצת טיפשות לגיל שלהן. הבנים שלי עצמאיים מאוד ובוגרים באופי שלהם ומשחקים לבד ומעסיקים את עצמם (הם בני 7,9) והבנות שלו ממש לא וזה מטריף אותי. כשהן באות אלינו אני הופכת לאישה עצבנית ומתפללת שיעבור כבר הזמן והן תחזורנה לביתן. הן צמודות אלינו!! לא משחקות בכלום ולא מעסיקות את עצמן.. כל הביקור זה, "אבא תביא לי" "אבא תעשה לי" וכאלה... מה עלי לעשות?? בן זוגי מדבר איתי על חתונה אבל אני לא מסוגלת לסבול את הרעיון שאני אהיה איכשהו מחוברת לבנות האלה..עלי לציין שאיש לא מרגיש שכך אני מרגישה. כשהן אצלינו אני משחקת איתן, מפטפטת איתן, דואגת להן לארוחות והכל.. אבל בסתר ליבי מתפללת שילכו כבר.הרבה פעמים שקלתי לעזוב אותו בגללן ולחפש לי רווק.. או אפילו גרוש עם בן אחד או ילה בוגרת..אבל חבל לי לוותר עליו כי הוא באמת איש מדהים.אנה עזור לי

שי יקרה,
אני מבין את הקושי. מה עוד שלך יש בנים, ואת לא רגילה לבנות – והן שונות לגמרי. כך כך בנות. וכשהן לא שלך, ואת צריכה להסתגל לבנות "מוכנות" ולא לגדל אותן מלכתחילה, זה לא קל. אבל אנסה להציע לך דרך של פיתרון לא קונוונציונלי – חפשי פסיכולוג/ית של ילדים, ולכי להתייעצות לסידרה של פגישות. את, לא הבנות. ספרי את הקשיים שלך, הסבירי מה טוב לך ומה לא טוב לך, וחפשי דרך להתחבר אליהן. זה אפשרי, וזה אפילו אפשרי שתרגישי טוב עם זה בסופו של דבר. אבל את צריכה לעבור תהליך. ואת צודקת – בלי זה, יהיה לך קשה להיות נשואה לו. במוקדם או במאוחר זה יתפוצץ אצלך. מכיוון שאת אוהבת אותו וחושבת שהוא בן זוג מתאים, ומכיוון שהוא כן עושה את המאמץ והרצון, ויש לו היכולת להתחבר לבנים שלך, מגיע לו שתעשי גם את את המאמץ שלך, למענו. הוא לא צריך לדעת על הפגישות האלה שלך, אגב. זה משהו שתחליטי בינך לבינך, או בינך לבין הפסיכולוג.

תודה לך..אתה ממהר לענות ולעזור וזה מקסים!!אני עושה כל שביכולתי להתחבר לבנות האלה אך ללא הועיל.. אני משחקת איתן, קונה להן הפתעות קטנות, עולה להן תסרוקות וכל מיני שטויות.. עלי לציין שהן מאוד אוהבות אותי ומנסות לעשות הכל כדי שאהיה בקרבתן..אולי עלי להשתדל יותר.הבעיה העיקרית היא שהן לא עצמאיות ומאוד מאוד תלותיות וחסרות ביטחון, זה מטריף אותי ואפילו את אבא שלהן. הוא כועס עליהן המון כשהן מגיעות..אבל בינינו.. הגדולה פשוט ילדה טיפשה.. אי-אפשר לנהל שיחה בוגרת ואמיתית איתה.. יש לה יציאות מטומטמות ולפעמים ליד אנשים אני נמנעת מלדבר איתה כדי שלא תפלוט איזו שטות.. עם הבנים שלי אני מדברת על הכל!! וגם בן הזוג שלי.. זה מדהים.. הם ממש אנשים קטנים ומדהימים עם שפה גבובה, יפה ועשירה וזה תענוג גדול..היינו למשל בתערוכה של כלבים ושאלתי אותם אם הם נהנים.. הבן שלי אמר שהמקום כיפי ושלדעתו קיימים בערך 300 זנים של כלבים בתערוכה.. התחיל לספר על השוני וההבדל בין זן וזן ופשוט ריתק אותנו!! והוא רק בן 8!! לעומתו הבת שלו, ילדה בת 11 כל-כך טיפשה שזה מטריף.. אמרה: "אני כל-כך מתרגשת שאני מרגישה שהפנים שלי הופכות להיות שעירות כמו של כלב קטן קטן פנצרון כזה.. מלא שערות בפנים.." אני התפללתי שתבלע אותה האדמה ובן זוגי כמעט מתן לה סתירה... וזו רק דוגמה אחת קטנה...לא יכולה לסבול אנשים טיפשים.. אז ילדים???

שי יקרה,
נראה לי שמשהו לא טוב קורה לבנות. הילדה, בת ה- 11, הביעה את התרגשותה באופן ציורי ומקסים, וגם את וגם אביה התביישתם בה, במקום לומר לה שהיא ילדה מקסימה ורגישה. אני עוד יכול, אולי, להבין אותך, כי היא לא הבת שלך. אבל שמטריד אותי מאד שהאב לא נותן לילדה מקום להתבטא, ומדכא את החופש, הרגש והיצירתיות שלה. האם הוא עושה זאת בגלל מה שאת מקרינה כלפי הילדות בנוכחותו? האם הוא את מרגישה את מה שאת מרגישה כי האב לא מספיק מעודד ותומך, ולא מפנה לעצמו מקום רגשי להבין את הילדות? כך או כך, אם אלו התגובות שלכם כלפיהן, הילדות מאבדות ביטחון. בעולם שהתערער בשל גרושים, העדר הגיבוי והתמיכה הזה שהן מקבלות מאביהן מערער אותן עוד יותר.ובהחלט ייתכן שלו הן היו מקבלות מהאב תמיכה ועידוד, ואת קבלת נקודת המבט שלהן, היה קל להן יותר, בעזרת ביטחון אישי גבוה יותר, גם להיות קשובות לנקודות המבט שלך ושל אביהן, ולכן, בהמשך לקבל גם את זה וגם את זה ולצמוח לעוד כיוונים מבלי לבטל כיוונים אחרים. ולהחליט בדרך מה מתוך מה שיש להן הן רוצות ויכולות להוציא החוצה, ומה לא.ובאיזה שהוא מקום, יתכן גם שחוסר הביטחון שלך הפך אותך לרגישה מאד למה שאנשים אחרים חושבים. האם זה היה אכפת לך כל כך גם לו הבן שלך היה אומר משהו שאינו לטעמך או אינו מקובל? אם כן, אז אולי כדאי שתרשי לעצמך להיות יותר ילדה מחדש, כשאת עם הילדים לפחות, ויותר שטותניקית, ותראי שהעולם לא ייפול, ואולי אפילו אף אחד כמעט לא ישים לב. ואולי... אולי יהיו גם כאלה שיעריכו את זה.