התמודדות עם בן זוג פגוע

שלום רב
אני נשואה +4בעלי איש טוב ואנחנו כזוג מודל בעיניי חברים ומשפחה.לפני כחודש,נכנסתי לאתר הכרויות...מתוך סקרנותהתחילה התכתבות ביני לבין גבר זר ואכן מתבטא האופן נחמד..שלבי ההתכתבות הגיעו לחלקים אישיים,מעט מוגזמים..(ארוטי במידת מה)באיזה שהו שלב התווספו מיסרונים שנשלחו לנייד...ומהניידבכל אופן ,לא מחקתי/נזהרתי -לקחתי זאת כחוויה לא שיגרתית,במובן מסויים מצחיקה ומשחררת(מלל שלא יצא מפי עד כה,צד שאיני מכירה אצלי)-אין לזה שום חשיבות בעיניי!מלבד שהרגשתי חשובה ושווה-ברחתי למקום אסור...והחשוב מכול,בעלי ,עלה עליי,ראה ...לא ברור לי בדיוק(מיסרונים,או התכתבויות...מה? ועד איזו רמה)אבל ברור שהואפגועוכעוסברמותירד לי האסימון..כולי בושה ואיני יודעת מה לעשות..?ניסיתי לדבר איתו..והוא ענה"מה יש לדבר"??שאלתי לגבי יעוץ..והוא הסתכל עליי כאילו,השתגעתי,לחברה הוא אמר שהאמון נפגע!הודה לךבאם תוכל להתייחס ולתת לי איזה שהו קצה חוט להאחז בותודה מראש

אורית יקרה,
לא קל לך לכתוב את מה שכתבת. אני מבין זאת לא רק מעצם העלאת הדברים שכואבים לך בכמה רמות, אלא גם מתוך העובדה שאת מנסה להמעיט, ובמודע, ממה שהיה. קראי את מה שכתבת, לפחות פעם אחת, ותראי שזה נכון. ואני גם מבין למה. כי את רוצה שבן זוגך לא ייקח את זה קשה כל כך, כפי שהוא לקח זאת. אולי היית את לוקחת את זה יותר בשוויון נפש. אולי. אבל זה לא לגמרי משנה. העובדה היא שהוא מנסה להעמיד אותך על חומרת העניין, בעיקר כדי שלא תעזי לחזור על כך. ויתכן שבעיניו יעוץ זוגי הוא תהליך איטי מדי. קצת כמו ועדת חקירה לענייני השריפה בכרמל. הוא רוצה הכרה מיידית שלך בבעיה.אני חושש שאת צריכה לא רק "להוריד אסימון", אלא גם להתנצל מאד, ולהראות חרטה מלאה כדי שיבין שאת באמת מבינה את זה, כלומר, רואה דברים כפי שהוא רואה אותם. וזה לא קל להודות בזה.כתבת באריכות על הארוע, אבל לא על התגובה של בן זוגך. כתבת על תגובתו, אבל לא על מה שהוא רוצה. אולי כי זה עדיין מוקדם מכדי שיגיד זאת. תצטרכי להקשיב, להבין את הבגידה באמון שהוא חש בה, ורק לאחר שיראה שאת מבינה, להתחיל לשקם. לא לפני כן. ולשקם – זה לומר לו אחר-כך: אני רוצה שיהיה טוב בינינו. כנראה שלא היה מספיק טוב. אני לא מאשימה אותך, אני מחפשת דרכים להבין. עזור לי. והוא – הוא צריך להיות מספיק מבין כדי לתקן איתך ביחד. ואולי הוא יוכל לעשות זאת יותר בקלות אם תתני לו קצת זמן. ותמיד קל יותר לתקן מצבים כאלה, ובעיקר להחזיר אמון, בעזרת יעוץ זוגי. אני חושב שגם לזה הוא צריך עוד קצת זמן.

דר' אורן חסוןראשית תודה רבה מאוד,על התייחסותך.שנית,חלפו עוד ימים...-אין התקדמות .כתבתי לבעלי מכתב,מאין התנצלות-והוא עדיין לא קרא אותו(הוא העבירו תחת הכרית )דבר נוסף,אתמול היה אירוע משפחתי-חתונה(מהצד שלי).לראשונה שאלתי באם הוא(בעלי) מתכוון להצטרף אליי,הוא,לא השיב....נתתי הזדמנות לחשוב על זה...(נראה בהחלט הגיוני שלא יענה מיד)יומיים אחרי בערב (יום שני),היום שלפני החתונה, שאלתי שוב ,מאוד רציתי שיענה בחיוב,בתקווה שישבר ולו מעט הקרח.ובתגובה,הוא השיב; שהוא לא מתכוון לבוא..(עשה רושם שהוא לא ממש שלם)מאחר ואבי נמצא כרגע, במצב בראותי לא טוב,(אני מתנצלת) אבל נצלתי את ההזדמנותונתתי לו להבין שזה חשוב לי ,לפחות בגלל אבי..ושאני מחוייבת ללכת בשבילו להשגיח שמור ולשמח אותו...ואז אעלתי את האפשרות שבתי בת ה-16+ תצטרף אליי(למרות המבחנים המיועדים)..הייתה לנו עוד שיחה בנושא.. בכל אופן ,ביום האירוע בבוקר ,שלחתי לבעלי מיסרון;באם בכל זאת.. והאם זה סופי ...והוא השיב ;שדיבר עם בתי ואכןהוא שיבוא.באמת הלכנו יחד,כל המשפחה הגיעה(משפחה גדולה) התערבבנו...אבל היה מוזר וקשה,בכל פעם שהתקרבתי אליו הוא התרחק ממני כמו מאיש זר...הסתיימה החופה,התיישבנו...כשעברו בני משפחה צעירים,והדודים ברכו אותם:"בקרוב אצלכם"..,בעלי הוסיף לאחד מהם,"על תעשה את הטעות הזו"...ללא כל הבנה ,הסתכל ושאל:"למה .."?אז, חייך בעלי במבוכה...ואני הרגשתי שחרב עליי עולמי..בהמשך,הלכתי לרקוד עם בת דודתי ובני דודים נוספים...כשחזרתי ראיתי את בעלי עם הנייד שלו.. מראה לזוגתו של אבי ,(לדעתי) את אחד התכתובות שלי עם ה"זר" איתו התכתבתי...הרגשתי השפלה, היא פשוט הסתכלה עליי במבטשלא נראה עד כה..כאילו מבט שואל: איך ..? ולמה..?אני מאוכזבת ממך..!מאוד כעסתי,ההרגשה שלי בנושא,הייתה כלכך חזקה ,כיוון שהיא תמיד מבקשת ממני,שנלך לרקוד...מדברת ...ועכשיו ,היה לה מבט שואל ולא מבין.ביקשתי ממנו שנלך...ואני כלכך מצטערת שיצאנו לחתונה זאת.!!ושהוא בכלל הסכים לבואמרגישה בושה גדולה.פניתי אליו בשלאה, האם הוא מרגיש יותר טוב עכשיו מששיתף...-הוא ענה שלא דיבר בנושא,...בתוכי אני מרגישה שזו לא האמת ואולי פתאוםהוא הבין...דר' נכבד,בעבר באם היו איזה שהם ,חילוקי דעות/ריבים..עד שלא היינו מדברים בנושא-מגיעים להבנה.., אזי,לא הייתי נותנת לו ללכת לישון-נודניקית כזו..(כך גם עם הילדים)..עכשיו,זה נמשך(כבר שבוע),אני "מתפסת על הקירות"..בהרגשה זה הולך ומחמיר.... ואני כבר חשבתי,להרים ידיים-אין לי את מי לשתף(לא רוצה לשתף)וזה בוער בתוכייייי כמו אשלגבי ה"זר",זאת היית התכתבות עם הבעת רגשות..., ובעלי הולך קדימה ומאמינה שהוא חושב שהיה הרבה מעבר...אבל לא מוכן לשמוע ולקבל הסבר(גרסתי)בנושא.בבקשה ממךמה לעשות.?? מה?הבנתי שצריך הרבה סבלנות...והרבה!! אבל כשזה הולך לכיוון,עקיצות השפלות שנפלטות-האם זה נכון?האם זו הדרך?בבקשה......מה?תודה מראש

דר' חסוןשובבב שלום רב.אני מתנצלת, אבל עכשיו(ברגע זה ממש)קיבלנו הזמנה לסרטממקום עבודתי..צילצלו לבעלי שיאשר,והוא אישר/הסכים ללכת לסרטומה עליי לעשות...?הרי שהאירוע אתמול ,לא עלה טוב!!!חשבתי להגיד לבעלי שזה לא רעיון טוב...אבל מבולבלת וממש לא יודעת מה נכון ומה לא נכון..לעשות??בתודה מראש