התמודדות עם בן זוג לא עומד בלחץ

שלום רב,
אני בת 28, נשואה +1בן שנתיים , יש לי בעיה עם בעלי, הוא לא חלק בבית בכלום , אני עושה הכל ומה גם אני לא מבקשת כי אני יודעת שיסרב ויתרץ לי תירוץ שלא יכול או לא עכשיו וכדומה. לא זאת הבעיה הגדולה שלי, הוא גם לא בבית בכלל יש לו העדפות להיות עם חברים כל יום. סדר היום שלו הוא : עבודה, מנוחת צהרים עד 19:00 ואחר כך מתקלח והולך לשבת אצל חברים עד מאוחר , אני כבר עייפה ורוצה לישון וכשאני מנדנדת לו לבוא והוא בא הוא ואז אני עולה לישון הוא אומר לי: למה קראת לי אם את עולה לישון, הוא לא חושב על זה שעד שהוא חוזר אני כבר עייפה... אני לא יודעת מה לעשות עם המצב הזה. אני יודעת שהוא לא גבר של בית , ויש לו העדפות בחוץ חברים וכדומה ופחות בבית, וזה קשה לי. לפני החתונה היינו מאוד מחוברים אחד לשני וגם בהריון שלי היינו כל הזמן יחד ועכשיו , כשיש ילד הכל השתנה והוא אוהב את החופש שלו ומעדיף שהות מחוץ לבית מאשר להיות איתי ועם הילד. אני ממש במשבר מהמצב הזה ומבקשת עזרה.תודה.

שירן יקרה,
עושה רושם שבן זוגך לא עומד בלחץ, ברעש, ובבקשות שלך לעזרה, ומתייחס לעולם ואליך כאילו כל אלה לא קיימים. הלחץ הזה מקשה עליו לקחת אחריות, ולהתמודד. כמו שאת אומרת, הוא לא גבר של בית. הוא אמר לך את זה קודם, את יודעת את זה כשבחרת אותו, ולכן "את לא יכולה לבוא אליו בטענות".זה לא נכון, אבל זה נותן לו תור תרוץ טוב לחוסר היכולת שלו להתמודד, כי זה ממרק את המצפון שלו.הדרך להגיע אליו, שירן, היא לשנות כיוון. לא לדרוש, אלא לשתף. להוסיף לו אחריות טיפין טיפין, באופן שהוא יודע ויכול. לא לפחד להפגין חולשה שקשה לך, אלא לבקש שיעשה משהו בשבילך או בשביל הבן שלכם, ולומר לו תודה אחר-כך. להראות שראית שהוא עושה, ולתת לו תחושה טובה שהוא יכול, ושיש לזה משמעות. כך תקטיני את החרדות שלו. בהדרגה, ועם הרבה סבלנות. ואולי אז יראה שהוא יודע להתמודד עם זה, ובמקום לברוח, יבין שיש משמעות חדשה לחייו, כי הוא משמעותי לך והוא משמעותי לבן שלכם.חשוב שתעשי את כל אלה, כי אחרת כך ייראו חייכם הזוגיים: את תהיי זו שמחזיקה את הבית, והוא יהיה זה שבדלת, מציץ מדי פעם לראות שהכל בסדר, יכניס את השקיות עם הקניות למטבח, אולי ירחץ כלים לפעמים כדי להרגיש שתרם משהו, וייצא חזרה החוצה.

תודה רבה לך על התשובה,אבל אני לא הצלחתי להבין איך להתמודד עם ה"בריחה" שלו מהבית?איך אני יביא אותו למצב של לשבת בבית ושיהיה לו כיף להיות בית?אני מרגישה שהוא בא הביתה בכוח כאילו לא בא לו להיות בו.למרות שהוא אומר את ההיפך אבל אני מרגישה כשהוא בא שאין לו נושאי שיחה ואנחנו רואים טלויזיה יחד ואז לישון.האם יש איזה שהיא דרך להתמודד עם המצב?