התמודדות עם בגידה וסרטן בזוגיות

שלום רב,
אני נשואה מזה 15 שנים, בת 42, אם לשני ילדים.לפני שלושה חודשים גיליתי חשבון מייל מיוחד שבעלי פתח כדי להתכתב עם מישהי מהעבודה שלו. גיליתי שבמשך שנה הם כתבו זה לזו מכתבי אהבה ואף היו מפגשים בודדים בהם היו נגיעות, נשיקות וחיבוק. גם האשה ההיא נשואה ובמכתבים הם מביעים אכזבה כי אינם יכולם לממש את הקשר.אם היית מכיר את בעלי היית מבין את ההלם בו אני נמצאת. בעלי נתפס ע"י הסביבה (וכך גם אני תפסתי אותו עד לרגע הגילוי) כאיש עקרונות ישר, הגון, אמין, חבר נאמן ואחד שאפשר לסמוך עליו.יש לציין, כי מזה שנה וחצי אנחנו בטיפול זוגי בנסיון לפתור בעיות שצצו בשנים האחרונות בעקבות גילוי סרטן כרוני אצלי. פחות או יותר בזמן בו התחלנו את הטיפול, החל הקשר איתה.כשעימתתי אותו עם הגילוי הוא מיד לקח אחריות,הודה,בכה, אמר שהוא אוהב אותי והתחנן שאתן לו הזדמנות.הוא אומר כי כל ההתכתבות הזו היתה בועה שהתנפצה לו בפנים וכי אין לו רגש ממשי אליה (למרות שבמכתביםהוא מביע אליה אהבה עזה). הוא אומר שבאמת ובתמים לא חשב שלרומן שניהל יש השפעה על הזוגיות שלנו או על הטיפול הזוגי שבאמת לא התקדם לשום מקום.מאד כעסתי עליו ואמרתי שאני מפסיקה את הטיפול הזוגי היות וכל הטיפול של השנה האחרונה היה שקר אחד גדול. הוא בכה ואמר שהוא מעד מעידה חד פעמית ועל כל ההיטוריה המשותפת והדברים שעברנו מגיעה לו הזדמנות.החלטתי לתת לו הזדמנות, להמשיך את הטיפול הזוגי, אבל מאד קשה לי כל יום כשהוא הולך לעבודה. מחשבות עולות וצצות: "האם הוא רואה אותה?" "מה הוא מרגיש שהוא רואה אותה?" "האם הם דיברו ביניהם היום?" יש לציין, כי היא מזכירה והוא בתפקיד מאד בכיר.הלכתי ואיימתי עליה שאם לא תעזוב את עבודתה אפנה לבוס שלה או לחילופין לבעלה אך ללא הועיל. היא מסרבת לעזוב אפילו במחיר של גילוי לבעלה.אני מאד כועסת ומאוכזבת מבעלי שלא הולך לבוס שלו, מתוודה ומבקש ממנו לפטר אותה. הוא מתבייש במה שעשה ואומר שלא יוכל להסתובב בעבודה בראש מורם אחרי שהדבר יתגלה. הוא התחנן בפניי שלא אגלה לבוס שלו או לבעלה (שכן אין לדעת איך הבעל יגיב)במהלך התקופה הקצרה הזו נסענו פעמיים לחופשה בחו"ל גם כדי להרחיק אותו מהעבודה וגם כדי לנסות לשקם את הנישואים.יש לציין כי על אף הפגיעה ועל אף אובדן האמון, אני אוהבת אותו ורוצה להמשיך את הנישואים כי עברנו הרבה ביחד בחיים והוא היה בן זוג מאד תומך כשעברתי בעבר טיפולי כימותרפיה.וכעת לשאלותיי:- יש לי הרגשה שעברו 3 חודשים ואני עדיין באותו מקום של מחשבות טורדניות אודות המזכירה ואודות הרומן. אני מאמינה לו שהוא ניתק את הקשר הרומנטי איתה למרות שהוא עדיין נפגש איתה בענייני עבודה. אני מאד רוצה קצת להשתחרר מהמחשבות.האם זה נורמלי אחרי 3 חודשים להמשיך ולדוש בזה?האם מחשבות בלתי פוסקות אלו לא יאפשרו לי להמשיך הלאה? ובכלל אני חוששת שהמקום החרדתי הזה יחזיר אליי את הסרטן שכן הקשר בין גוף לנפש הוא ברור.אני יודעת שאצל כל אחד זה שונה אבל מניסיונך עם מטופלים שהצליחו לשקם נישואים מהו משך הזמן שזה לוקח?- מה לגבי סליחה? אני יודעת שכדי להמשיך הלאה אני צריכה לסלוח לו. יש ימים שאני אומרת לעצמי שאני סולחת לו (ואני באמת רוצה לסלוח לו) אבל אז חוזרות כל המחשבות לראש והחששות מפני הפגישות שלהם בעבודה.- אני מאד כועסת גם על המטפל שלנו. איך זה שבמשך שנה, שראה שדברים לא זזים בטיפול, לא זיהה או חשד בבגידה הזו? במיוחד נוכח סירובו של בעלי לדבר על אהבתו אליי. האם אני צודקת בכעסי זה?אני מראש מודה לך על קריאה של שאלה ארוכה זו ואעריך מאד את התייחסותך.

איילה יקרה,
הדבר האחרון שאת צריכה לעשות הוא להפסיק את הטיפול בעקבות הגילוי הזה. כי אז את שוברת את הכלים, במקום לקבל כלים כדי לשפר ולתקן.גילוי של סרטן אצל אחד מבני הזוג יכול להשפיע באופנים שונים ומשונים ובאופן רגשי מבלבל על שני בני הזוג. יתכן מאד שזה מה שקרה לו. תחושת הבגידה שלך היא טבעית ונכונה, אבל גם לו קשה עם המחלה שלך. כך שבהחלט יכול להיות שהוא אומר את האמת בכך שאין לו דבר כלפיה - גברים נוטים לומר דברים שונים ולא מדוייקים כאשר הם מחזרים אחר אשה, כדי להשיג את רצונם.אבל את צריכה להבין שבעלך לא יכול לדרוש לפטר מישהי בעבודתו בעקבות רומן כזה או אחר שלו. הוא יכול להתפטר אם הוא רוצה, ואם ידרוש את פיטוריה של האשה הוא יסכן את מעמדו שלו עצמו. אבל את פגועה ומחפשת תשובות ונקמה כי בהם את רואה תיקון. זה לא יעשה תיקון אמיתי, זה רק יחזק תחושות שליליות שלך, כשאת צריכה לחזק בעצמך את הכוחות החיוביים והאופטימיים - לא רק בשביל הזוגיות שלך אלא גם למען עצמך. אתם חייבים להמשיך את הטיפול, ולהעלות את הנושא הזה על פני השטח, כי הוא יכול ליצור דינמיקה חדשה ומהירה יותר בניגוד לתהליך האיטי שהיה עד עכשיו. את כועסת על כל העולם, נלחמת באשה ההיא, רוצה לנקום בה, וכועסת על המטפל שלכם שלא ראה את מה שאת אמורה לראות טוב יותר ולא חשד בבגידה שאת אמורה לזהות לפניו כי את חיה עם בן זוגך. הוא לא. קל להבין מדוע את כועסת כרגע על כל העולם, ובודאי מדוע את פגועה. אבל את צריכה להישמר מלתת לכעס הזה להוליך אותך לפתרונות לא רצויים. העלו זאת בטיפול, ודברו על זה, והתחילו לטפל בעניינים המשמעותיים שלכם, כי עכשיו הם עולים יותר על פני השטח.