התמודדות עם בגידה וחוסר אמון

הסיפור שלי מאוד ארוך, ואני ינסה לקצר אני נשואה כבר 27 שנה והכל היה מעולה עד שלעבודה הוצמדה לבעלי משהי צעירה 30+ נשואה , אבל מאוד פרובוקטיבית. בעלי בן 50 נראה טוב, וכמובן מפה לשם התחיל בינהם סוג של קשר , שלדעתי לא כולל קשר מיני.בפעם הראשונה הבת שלי עלתה על זה .בפעם השניה ראיתי הודעה ממנו אליה וממנה אליו " אוהב/ת"בפעם השלישית ראיתי ממנה הודעה אליו " אהובי" ופה כבר הרמתי ידיים וביקשתי ממנו שיעזוב את הבית .הוא עזב.ללילה למחרת דיברנו והחלטנו שאנו פותחים דף חדש . אני רוצה לציין שנכון שהוא לא יוצא בערב,ואני אמרתי לו שבגידה לא חייבת להיות בשעות הערב היא יכולה גם להתקיים מ 08:00-16:00 הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי , ושנפתח דף חדש. זה היה לפני שבועיים. מאז הכל בסדר ביננו בערך משתדלים הצעתי לו ללכת לייעוץ הוא לא מוכן.אני מאחר ומאוד קשה לי להתמודד עם כל זה התחלתי לפני כחודש וחצי לקחת כדורי הרגעה - ואבן. וזה מרגיע אותי מכל המחשבות שמתרוצצות אצלי בראש .הם ממשיכים לעבוד ביחד אין הרבה ברירות .הוא הבטיח לי גם מולי וגם מול הבנות שלי כיוון שבטעות הם היו נוכחות בSMSהאחרון , שהוא פותח דף חדש והוא לא מוכן להפסיד אותנו.אני ממשיכה ולוקחת את הכדורים כי זה הדבר היחיד שמרגיע לי את כל המחשבות מהראש.אני לוקחת בין כדור לכדור וחצי ביום .

מודאגת יקרה,
התמודדות מול חוסר אמון על רקע של גילוי בגידה, היא בדרך כלל קשה מאד. אנשים רבים מאד חווים בכך את התמוטטות היסודות שעליהם מושתת העולם שלהם. לא פלא שאת מרגישה כפי שאת מרגישה.החלטתם לפתוח דף חדש, זה אומר להמשיך ביחד למרות זה. אבל זה לא אומר שאת לא חווה חרדות וחוסר אמון. זה לא אומר שאת לא מרגישה שהוא חייב לעשות מאמצים גדולים מאד, לא רק לפצות על הפגיעה בך אלא גם כדי לשקם מחדש את האמון שלך בו. וזה לא אומר שהוא, לאחר זמן שבו הוא משוכנע שהוא עושה את כל מה שצריך, לא יתחיל להתלונן שהגיע הזמן שתפסיקי לנדנד, ושתתחילי להאמין בו ולהניח מהלחץ שהוא מרגיש ממך. אלא שהדברים לא יתקדמו מהר כפי שהייתם רוצים, כל אחד מצידו.בדרך כלל, אני מציע לזוגות שחוו בגידה, לעבור את התהליך השיקומי בעזרת יעוץ זוגי מסודר. להערכתי, זה מאד חשוב, כי ברכבת ההרים הרגשית שאתם נמצאים בה, ובעיקר, מטבע הדברים, את נמצאת בה, קשה מאד להגיע ליציבות לבד. ולפי מה שכתבת, אני כבר רואה שעשיתם מספר טעויות. האחת, שלא הלכתם לייעוץ. אני מבין שהוא לא רוצה, ובמקרה כזה היה רצוי ללחוץ עליו מספיק כדי לעשות זאת, ואם זה לא הולך, ללכת לבד. הטעות השניה, שהיתה נמנעת מכם לו הייתם הולכים כבר בתחילת הדרך לייעוץ, היא שסיפרתם זאת לבנות. ילדים לא אמורים ולא צריכים להתמודד עם זה, ולא משנה בני כמה הם, והגילוי הזה, כך אני מניח, היה מתוך מצוקה, מתוך כאב, מתוך צורך בחיזוקים ומתוך צורך בענישה או ביצירת עמדת כוח דרך הבנות. כך או כך, גם גילוי זה לא עוזר לשיקום הזוגיות, כי הוא מעצים את הפגיעה ההדדית ואת הרגישויות. לחצי עליו ללכת ליעוץ. הוא חייב לך את זה, ולא כל המעמסה חייבת להיות עלייך. כרגע, נראה לי שרובה עלייך. אפשר להמשיל זאת לטיפול פוריות שנובע מכך שהזרע אינו חיוני מספיק, אבל האשה היא זו שצריכה לעבור את מרבית הטיפולים בזריקות והורמונים. אז עכשיו, את היא זו שלוקחת כדורים, ואת היא זו שכואבת וחרדה מפני הבאות, ומגיע לך שהוא יעזור לך ככל שהוא יכול, שזה אומר גם ללכת ביחד לייעוץ זוגי. ואם זה לא יעבוד, אל תסתפקי בכדורים, ולכי לטיפול מסודר לבדך.