התמודדות עם אלימות בקשר

ד"ר אורן שלום.אני די זקוקה לעצה או דרך פעולה כלשהי.אני בת 24בעלת עסק עצמאי,תואר ראשון וקשורה למשפחה שלי. אני עומדת להתחתן במאי עם הבחור שאני הכי אוהבת בעולם!עד אין סוף! לפניו היה לי חבר במשך 6 שנים ונפרדנו, ואיתו אני יוצאת שנה וחצי וכבר מתחתנת. הוא עבר לגור איתי ועם המשפחה שלי חודש לאחר שהפכנו לחברים רשמית (אני מכירה אותו כמה שנים כבר קודם דרך חברים משותפים), גם לו יש עסק עצמאי.ב9 חודשים הראשונים הכל היה מושלם,זו הזוגיות שהייתי מאחלת לכל בחורה אחרת.אחרכך בהדרגה ולא בגלל איזה ארוע מיוחד הפסקנו איפושהו לשדר על אותו גל ולריב המון, בהתחלה הריבים היו מתנהלים יפה רבים משלימים משהו שאפשר להתמודד איתו כמו כל זוג. לאט לאט ואני מאמינה שבגלל שהיו לו בעיות בעסק שלו הריבים שלנו הפכו להיות נוראיים, הוא מתעצבן על כל דבר ובמידה ושאלתי אותו משהו פעמיים אבוי אבוי לי -נורא. חלק גדול מהריבים נגררים לקללות כמו " סתומה, מטומטמת, זבל,נמאס לי ממך, אפס, כלבה וכו'.. הוא כל הזמן חושב שמה שאני עושה זו טעות , משתמש המון במילה "תשתקי" גם ליד אנשים לא אכפת לו ממה יגידו וכבר קבלתי מאנשים המון תגובות שאנחנו רבים הרבה וממש לא נעים לי מהתגובות הללו. הוא פוסל ליד אנשים את מה שיש לי להגיד משהו בסגנון של "עזוב אותה היא לא מבינה כלום" "היא סתם משחקת אותה מבינה היא לא יודעת מהחיים שלה" , וכו'.. בחלק מהריבים אני חייבת לומר שאני מקללת אותו בחזרה לאחר שהוא מדבר עלי כך (דבר שלא קללתי בחיים שלי לפני התקופה הזו!!) ואחרכך אני מרגישה מאוד רע אם איך שאני מתנהגת אליו כי זה לא יפה,לא מכובד וזו לא הזוגיות שאני רוצה . דברתי איתו אינספור פעמים שינסה לשלוט על העצבים שלו ושכל דבר אפשר להגיד ולריב אבל בצורה שפויה ומכובדת ואז הוא סתם מתעלם ממני ואומר לי שאני מפונקת ושריבים אז זו הדרך שלו. הוא אוהב אותי אין לי ספק בכלל. אבל הוא לא יודעת להתנהג,אני חייבת לציין שאת הצורת דיבור הזאת סובלת גם אמא שלו כשהוא מתעצבן עליה אפילו בצורה יותר אגרסיבית, בנוסף מס' פעמים הוא הרים את היד "כאילו" להרביץ באיום של מכות (אני יודעת שהוא בחיים לא ירים עלי יד זו לא הדאגה שלי ).אנחנו עדיין גרים עם אמא שלי ואחים שלי בגלל שאין לנו מבחינה כלכלית אופציה לעבור לבד כרגע וזו גם הסיבה שאני לא הולכת לנסות טיפול זוגי,זה כרוך בעלויות גדולות מבחינתי. אני יודעת שהמכתב היה ארוך אבל אני לא יודעת מה לעשות,האם זה מה שאני רוצה? האם ככה אני מוכנה להתפשר על הזוגיות שלי בעתיד? האם יש דרך אחרת לנסות לשפר את המצב ולחזור למה שהיה בהתחלה? אני כל בוקר כמה ואומרת לעצמי "היום יהיה יותר טוב"- היום תשתדלי לא לריב איתו ,"היום הוא לא יגיד לך תשתקי",אני כבר ממש מתוסכלת ולא יודעת איך להתגבר על המצב הזה. תודה מראש בכל אופן.

נטע יקרה,
לפעמים זה עצוב לגלות אישיות של בן זוג אהוב, כמו גם את זו שלנו, בתנאי לחץ. ואגיד לך גם מדוע אני מודאג. לו היו שואלים אותך לפני הקשר איתו אם היית מקללת מישהו, אני בטוח שהיית אומרת שבחיים לא תעשי את זה. והנה, את עושה את זה עכשיו. והנה, את מספרת שהוא מריגם את היד "כאילו" להרביץ, ואת אומרת שבחיים לא ירים עליך יד. נטע, המרחק קטן. כל צעד שעושים בדרך הזו, הופך להיות מקובל ומותר, כל אחד לעצמו מוצא צידוק ומתרגל לשלב אליו הגיע, ומכאן הדרך קצרה לשלב הבא. הוא הרים יד, אז בהתפרצות של תסכול וזעם חזקים במיוחד, הוא עלול גם להוריד אותה. במילים אחרות, אתם בגלישה במורד תלול, שקשה לחזור ממנו.כתבת שהיו לכם 9 חודשים מושלמים, אבל לא כתבת כמה זמן חלף מאז, וכמה זמן אתם בזוגיות הרעה של עכשיו. בתנאים שלכם, וללא סיוע מבחוץ, אין לי הרבה בשורות, כי כשהכעסים והטינה שלכם גדולים כל כך, לא פלא שאין ביניכם כבוד הדדי כלפי חוץ. פגיעה זה בזו הופכת להיות דרך התנהלות. או שתעשו שיחה משמעותית שתוציא אתכם מהמסלול הזה, או שתסיקו את המסקנות. אולי, כדי לעשות שיחה משמעותית כזו, כדאי שתשאירי לו מכתב, ובו תפרטי את הכאב שלך, וקחי אחריות גם על החלק שלך. על כך שאת לא אוהבת גם את הרע שיוצא ממך. על כך ששניכם צריכים לקחת אחריות ולצאת מהדרך הזו. שאת רוצה להיות ביחד, אבל לא כך. לכו למקום שבו אפשר לדבר ללא הפרעה, בפארק או על שפת הים, שתוכלו להיות לבד, ובשקט, ונסו להגיע למסקנות לא מתוך האשמה, אלא מתוך לקיחת אחריות.ואולי, בצמוד למכתב האישי שלך אליו, תדפיסי ותראי לו גם את שני המכתבים שכאן, את שלך ואת שלי.