התמודדות עם אחריות זוגית

שלום
ד"רזוכר אותי?החורף הגיע, ובן זוגי ישן אפילו עוד יותר מאוחר.אני לא מעירה אותו כמו שהצעת לי.אני עושה את הכל במקומו.אני כל הזמן במחשבות על זה, זה מאוד בעייתי.לחיות עם בן אדם שלא מתפקד כראוי.הוא מתעורר בבוקר עם פנים מבואסות/עייפות יותר, ואני לא אומרת על זה מילה.זרקתי לו לפני שבוע על בדיקה במעבדת שינה.איך ממשיכים?רבנו על זה ביום שבת.הוא אמר לי שאם זה מפריע לי כדאי שאני אהיה עם מישהו אחר.וזאת בעיה שלו,ודיי סתם לי את הפה, כך שהשיחה על הנושא הרגיש לא ממש התקיימה.אני דוקא רציתי לדבר איתו על לבדוק את זה, מדוע השינה שלו כל כך חזקה.

שלום
לך..זוכרת אותי..אחותך ל"צרה"..אז אצלי הבחור עבר עבודה[התקדם..] שמצריכה ממנו קימה מוקדם.אז יש שיפור.אך אתמול בערב הוא ביקש ממני שהעיר אותו בשש וחצי.אז אמרתי לו אני אעשה זאת.אך האחריות עליך...הוא התפרץ עלי..את לא אמא שלי..[ואתה ד"ר חסון אמרת לנו לא להיות אמהות..]את מנהלת לי את החיים...והריי הוא ביקש.עניתי לו שאת התסבוכים שלו בקשר לשינה.לא יוציא עליי.רבנו..הלכנו לישון בכעס.והבוקר לא דברנו.[והוא קם בשבע..קצת בעזרתי]והוא יצא בכעס.... מה עושים??..תודה .

הלוואי וגם בעלי ילך לישון קצת ... ויהיה לי קצת שקט... ולא נצטרך לריב...ואם הם לא קמים בבוקר שהבוס שלהם יעיר להם...גם אני צריכה לריב עם בעלי שיקום כבר לעבודה ואחרי שכעס עלי וצעק העברתי את השעון המעורר לשידה שלו (אחריותו) ואם עדיין לא קם - יש לו בוס. אני התפטרתי מתפקיד הגננת (שהבוס יריב איתו)

אצלי בדיוק אותו דבר. אני כבר מזמן לא מעירה אותו. הוא אמור לקום בשש וחצי. מכוון שעון לשש מכבה אותו וחוזר לישון. המזל שלו שהילדים מתעוררים ועושים רעש, ובמזל הוא מתעורר בשבע כשהילדים בחופש הוא לא מתעורר. אני פשוט קמה בזמן שלי מתארגנת והולכת לעבודה. והווא תמיד מאחר.פעם הייתי מעירה אותו ותמיד מתרגזת מחדש

אשת הדוב, מיכל יקר
ות,אשת הדוב: תרשי לי לומר לך שעשית רק חצי עבודה. הפסקת להעיר לו, אבל לא הצלחת להביא את עצמך להפסיק לדאוג, ולהיות מוטרדת בעניין הזה. בגלל זה היית חייבת, בסופו של דבר, לחזור ולדבר על זה, ואז אתם רבים בשבת. וכך, כשזה מטריד אותך, את נשארת אמא שלו. את העבודה שלך את צריכה לעשות על עצמך: להניח לנושא, ולהפסיק לקחת אחריות. הוא איש גדול, שילמד לקחת אחריות בעצמו, ואם הוא עושה פשלות, שילמד להתמודד עם זה בעצמו. ואם יש לו בעייה קלינית, אז רק כאשר הוא יבין שהאחריות היא שלו, הוא יחליט בעצמו ללכת ולבדוק את זה. את כבר אמרת את שלך, ותאמיני לי שהוא זוכר כל מלה ממה שאמרת. אם את תעברי את השינוי המתאים ותעבירי את האחרויות אליו, יש סיכוי, שלאחר זמן מה, גם הוא יעבור אותו.מיכל: המצב הוא הפוך, כמובן, ממה שהוא אומר לך. כשאת לוקחת את תפקיד האמא, את מנהלת לו את החיים. כשאת לא אמא שלו, אתמפסיקהלנהל לו את החיים, מפסיקה לקחת אחריות, ומעבירה אותה אליו. הוא רוצה שתהיי אמא שלו, ושתקחי אחריות (גם אם הוא אומר את ההפך). תני לו להתרגל למצב החדש, שאת לא מעירה אותו ושהוא אחראי לעצמו. הוא יכעס בהתחלה. בודאי. נוח לו להעביר אחריות על משהו שקשה לו להתמודד איתו. אבל אם את תהיי עקבית (ולא שיקום בשבע,קצתבעזרתך), ותבהירי לו את זה, יבין שבין אם הוא גר איתך ובין אם לא, האחריות עוברת אליו. תביני, אתם ממילא רבים על זה, ומה שעשית עד עכשיו לא עבד. שווה לנסות משהו חדש, גם אם הוא יראה בזה הרעת תנאים.

תודה לך... קבלתי את הצעתך..