התמודדות עם אהבה רדומה וחיפוש עניין

שלום רב,
אני בת 24 וחברי בן 26, אנחנו יחד כבר יותר מ3 שנים, וגרים יחד זה שנתיים.בזמן האחרון אני מרגישה שאיבדתי את המשיכה אליו, לא מעוניינת בסקס איתו (בהתחלה חשבתי שאני לא רוצה בכלל אבל אחרי תקופה מסויימת כן הרגשתי את הצורך אבל לא איתו...) אפילו הדברים הקטנים בו החלו לעצבן אותי, אופן הדיבור, הקול, המגע...אני חייבת לציין שמבחינת הפתיחות - מאז אנחנו ביחד יש פתיחות וכנות מלאה בכל תחום, לא הסתרנו אחד מהשני דבר, גם אולי אפילו כשהיה צריך, אז כאשר התחלתי לחוש את הריחוק ואת החוסר רצון, הוא ידע מזה.מה שכן, הוא כל כך אופטימי, לא מוותר, ואומר שנמשך אליי שאני פשוט לא יכולה לעזוב.אני מודעת לזה שיש לי המון תסבוכים נפשיים ביני לבין עצמי, חוסר בטחון מוחלט, אין לי תחביבים או תחומי עניין וכמעעט ולא חברות, רק מעטות שאני בקשר איתם ואולי זה אחד המרכיבים בבעיה.אתמול כשאחת החברות שלי הסתכלה לי ממש בעיניים ושאלה "האם את אוהבת אותו" - הרגשתי שאני לא יכולה לענות בכלל.וגם לפני כמה זמן כשחברי שאל אותי "האם את אוהבת" - לא ממש הצלחתי לענות לו.אני לא מבינה למה ואיך זה קרה לי - האם באמת הפסקתי לאהוב? או שאולי זה רדום בפנים ויעוץ יכול לעזור?במתנצלת על המכתב המבולבל, יש כל כך הרבה דברים, והשאלה העיקרית שלי - האם היעוץ יכול להאיר את הרגשות האלו שנרדמו(רק אצלי...), האם הוא יתן תשובה שיש משהו להלחם בשבילו, כי אני בחוסר בהירות מוחלט, מפנטזת וחושבת הרבה על "איך היה אם לא היינו ביחד" - ואולי עצם הופעתה של המחשבה הזו הורסת את הקשר...תודה מראש.

אנונימית יקרה,
תארת יפה את מצבך. בהחלט יכול להיות שהכל רדום אצלך עכשיו, גם האהבה שלך אליו. ייתכן שכעסים שונים שיש לך עליו, שהוא לא נותן לך את מה שהיית רוצה, עליך, אולי שאת לא יודעת לקחת, על המצב, שאת לכאורה קורבן שלו, מכסים על תחושת האהבה שלך. זה יכול לקרות, ואולי היא עדיין קיימת שם, ורק תצטרכי להפסיק לכעוס על העולם. אם זה יימשך כך, יהיה קשה להחזיר אותה. נדמה לי שאת מתחילה לדמיין עצמך ביחסים רומנטיים עם מישהו אחר, בעיקר כדי להחזיר ריגוש כלשהו לחייך, ואולי רק כי את מעריכה כי זו הדרך היחידה לעשות זאת. עושה רושם שהיום את לא מצליחה למצוא עניין וריגוש ממקורות אחרים.טיפול אישי יכול לעזור לך קודם כל לאהוב את עצמך, ולמצוא לעצמך עניין מחודש בחיים. זה יועיל לך בכל מקרה, ואם זה מאוחר מדי לקשר הזה (מה שלא בטוח), אז זה יהיה בזמן לקראת הקשר הבא שלך.טיפול כזה יצריך אותך להראות ולהחצין את החולשות שלך. אל תפחדי מזה, כי זו הדרך ללמוד ולקדם את עצמך.

אני בת 25 וחבר שלי גם הוא בן 25, אנחנו 6 חודשים יחד וקשה לי לקבל החלטה בנוגע לזוגיות שלנו.הייתי בהרבה מערכות יחסים ארוכות ואני יכולה להעיד שהוא בחור שיודע לדאוג לבחורה שלו, לפנק אותה ולהתייחס אליה כמו נסיכה אמיתית (הרבה יותר מכל הבחורים איתם יצאתי בעבר) וזאת הסיבה שאני לא רוצה לוותר עליו.אבל בגלל שהייתי בהרבה מערכות יחסים ארוכות, אני גם יכולה להעיד שדברים כאלה נעלמים במהלך קשר (או לפחות מינונם יורד משמעותית) כך שלא זה הדבר שאמור להחזיק את הקשר שלנו.דבר נוסף שמפריע לי, הוא סטודנט שעובד בעבודה במשמרות עם משכורת מינימום והוא זה שצריך לממן לעצמו את הלימודים, הרכב (שנועד לעזור לו לשלב ביום אחד עבודה ולימודים) ובנוסף הוא עוזר להוצאות השוטפות בבית כיוון שלהוריו אין את האפשרות לשלם בעצמם.מצד אחד, אני מאוד מעריכה אותו על כך וזה גם מעיד שהוא בחור שדואג למשפחתו וגם ידאג למשפחתנו בבוא היום. מצד שני, (אני אהיה קצת אגואיסטית עכשיו) אני חוששת שעובדה זו תמנע ממנו לקדם את המערכת יחסים שלנו.כלומר, לא נוכל לעבור לגור יחד או לתכנן חתונה לפני שהוא יסיים את התואר וגם לעבוד קצת כדי לחסוך כסף לחתונה. שלא לדבר על העתיד הרחוק יותר של לבנות בית ולהקים משפחה.שאלה נוספת, אני מרגישה שהוא לא מספיק אסרטיבי.אני חוששת (לדוגמא) שבבוא היום כשנצטרך לשכור דירה יחד הוא לא ינהל משא ומתן ויעמוד על שלו (אני רואה את זה כבר עכשיו כשאנחנו יושבים במסעדה והוא מחכה שהמלצרית תעבור כדי לבקש ממנה משהו ולא הוא זה שיוזם את מה שהוא רוצה להשיג). תכונה זו לא גברית בעייני ולדעתי נובעת מחוסר ביטחון עצמי. האם יש דרך להעצים את הביטחון העצמי שלו ולגרום לו ליזום יותר דברים בעצמו?בגדול, אני מאוד מבולבלת ולא יודעת אם להמשיך במערכת יחסים הזו