התלבטות: געגוע ופרידה

היי, אני גרושה ואם לשני בנים בני 12 ו- 8 (לא מקבלת מזונות) עובדת , חיה עם בן זוג כ- 4 שנים לאחרונה המריבות שלנו הולכות וגוברות ונפרדנו לפני כשבוע וחצי, זה מתחיל בזה שהוא לא משלים עם מי שאני זאת אומרת צורת הניקיון שלי (איך שאני מנקה את הבית ) ואם החינוך לילדי. (מבקר אותי) יש לי ילד מתבגר בן 12 שהתחיל לצאת בסופי שבוע בערבים (עד השעה 02:00 והוא כועס עליו מאוד.וגם עלי וטוען שאני מקלקלת את הילד בכך שהוא יותר מידי חופשי. (אנחנו גרים במושב קהילתי) אני בדעות שונות והוא בדעות שונות. הוא גם אדם עצבני , (חוסר שליטה עצמית) והדבר מפחיד אותי כי ילדי נחשפים לזה. זה מתבטא בהאשמות כלפי, שאני לא בסדר והכל קורה בגללי והילדים נחשפים למצב אמרתי לו שלא מתאימה לי צורת ההתנהגות הזו ובמקום לדבר רגוע הוא לוקח את הרגליים ו"מסתלק". ואומר שאני אתמודד לבד עם שני ילדי ושהוא לא אבא של הילדים והוא לא אחראי עליהם. מאז שהוא לא נמצא הלחץ ירד ממני מאוד ואני מרגישה מצד אחד געגוע ומצד שני שטוב לי כך. גם כאשר הוא הלך הוא לא השאיר לי כסף למרות שהיה חייב (אנחנו גרים בשכירות ומשלמים במשותף) הוא מתקשר ואומר שהוא מתגעגע אליהם ורוצה לראות אותם. וגם מתגעגע אלי. אני כנראה בבעיה רצינית.אני מבקשת ייעוץ

מיכל יקרה,
לא הבנתי מה בדיוק הבעיה. את אומרת שאמנם את מתגעגעת, אבל גם שטוב לך כך. ואולי זה נכון. את צריכה להחליט מה נכון לך יותר. ואולי את אומרת לי שהבעיה שלך היא שכאשר הוא אומר עכשיו את מה שהוא אומר, את כמעט ומתפתה להשיב אותו הביתה, ושזו הבעיה, כי את יודעת שזה יהיה שוב קשה איתו. יכול להיות. לפעמים פרידה היא תהליך, ולפעמים כדי להשלים אותו, וכדי להיות שלמים איתו, צריך לעבור אותו מספר פעמים.ויתכן שכדי לעבור תהליך שבו תוכלו לחיות ביחד, תצטרכו לעבור תהליך של יעוץ זוגי, כדי שלא יהיה קשה כל כך, כפי שזה עכשיו. אחת האפשרויות היא שתתני את החזרה ביחד ביעוץ זוגי.