התלבטויות זוגיות: מתי להתחייב?

שלום,
אני בת 24.לפני בערך שנה סיימתי מערכת יחסים עם בחור. שבועיים אחרי שהכרנו, הבחור הביא לי זר פרחים, ואני הייתי מאוד מופתעת ולא מרוצה. כי הוא אמנם מצא חן בעיני, אבל זה היה קצת מוגזם. לא רציתי לקחת את הפרחים, אבל הוא נעלב והתרציתי, אבל בתנאי שלא יביא לי שוב. והוא שוב הביא, הפעם לא לקחתי. וכך זה המשיך, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, כשאני הייתי הרבה מאחור. הוא קנה לי מתנות בלי סוף, וזה גרם לי להיקשר אליו יותר, לפני שהספקתי לבחון את הקשר. הוא הציע לי נישואים כשזה עוד היה רחוק מאוד ממני.בקיצור - הקצב שלו היה מהיר פי כמה. זה לא גרם לי להיפרד ממנו, כי בסה"כ הוא מצא חן בעיני, ויותר מאוחר גם אהבתי אותו. אבל אחרי הצעת הנשואים שלא נענתה בחיוב, הוא התחיל להיות עצוב כל הזמן. קשה להחליט להתחתן עם אדם שרוב ההכרות איתו היא כאדם עצוב. הוא היה עצוב, ואני לאט לאט נקשרתי אליו יותר ויותר עד שהגיע היום בו נתתי לו תשובה חיובית.אבל, ההחלטה הזו לא היתה ממקום נכון: א. היה עלי לחץ להחליט. ולמרות שהוא לא לחץ במפורש, הוא לחץ בכך שהיה עצוב כל הזמן, כי אני לא רוצה להתחתן איתו. ב. "השוחד יעוור..." ביקשתי ממנו שוב ושוב שלא לקנות לי מתנות, אבל הוא לא הפסיק. ואולי זה לא נשמע כל כך עקרוני, אבל מתנה זה דבר שמחבר, וטוב אחרי שכבר מחוברים, ולא בשביל ליצור את החיבור.בסופו של דבר לא התחתנו, ובעצם זו היתה רק ההקדמה לשאלה.היום אני בקשר עם בחור אחר. אנחנו אוהבים אחד את השני. מההתחלה היה חשוב לי שידע שאני לא רוצה למהר (אחרי שנכוויתי), שאני לא מחליטה מהר, שלוקח לי זמן וכו'. דווקא אחרי הקשר התובעני הקודם, יותר קל לי להתקדם מהר בקשר. שמחתי כשהוא אמר לי שהוא אוהב, שמחתי כשקנה, הפעם הקצב התאים.ולשאלה:לפני כמה ימים הוא אמר: "אני יודע שאצלך זה מוקדם מדי, ואני יודע שעדיין לא תרצי, אבל אני מרגיש שאני רוצה להתחתן איתך". ומאז אני בטורבו עם עצמי. ניסיתי להכריח את עצמי לחשוב אם אני כבר מוכנה לכך. אני אוהבת אותו, ופני מועדות לחתונה, אבל הרגשתי שאני צריכה עוד זמן. עד עכשיו זרמתי בקשר, אבל עכשיו אני מנסה להגיע להחלטה. פחדתי להגיע שוב למצב שהוא כבר יהיה בדיכאון ואני עדיין לא החלטתי. אחרי שחשבתי עם עצמי הרבה, אני מרגישה שכן, אני מוכנה (כמובן שלהתחתן זו תמיד החלטה קשה). אני שלמה עם ההחלטה, אבל יודעת שאם הוא לא היה אומר את המשפט הזה, הייתי מעדיפה להמשיך לזרום בקשר.האם זה היה נכון "להכריח" את עצמי לחשוב ולנסות להחליט? בסופו של דבר הגעתי להחלטה, שאני מרגישה שהיא נכונה, אבל במצב אחר (אם הוא לא היה אומר כלום), זה לא היה קורה. אני מאמינה שאם הייתי ממשיכה לזרום, הייתי מגיעה לאותה החלטה. אלא שאז זה היה מגיע ממקום יותר בשל, ועכשיו זה ממקום טיפה פחות (הבשלת טורבו). ההחלטה אותה החלטה. ההבדל הוא רק באופן ההחלטה. האם להבדל הזה יכולה להיות השפעה הלאה? או - איזו השפעה יכולה להיות כתוצאה מ"החלטת טורבו" כזו?מקווה שלא הלאיתי אותך... ותודה :)

לורי יקרה,
דילמה לא פשוטה, כי במקום לרצות לבד, ואולי להשאר קצת צמיאה לאהבה ולהתחייבות, את מרגישה שקצת הכריחו אותך לרצות את מה שאת רוצה. העניין הוא שהמינון המדוייק הוא דבר קצת קשה. בדרך כלל זה או מוקדם מדי, או מאוחר מדי. אבל עדיף מוקדם מאשר אף פעם, לא?את יכולה היית גם לומר לו: "שמע, יקירי, אני מאד אוהבת אותך (הוא צריך את הבטחון הזה, כדי שלא יתחיל להסס לך, כי את הרי לא רוצה להבריח אותו), אבל תן לי קצת ליהנות מהתחושה של הרווקות (גם אם אני לא ממש כך) ושל טרם התחייבות לכל החיים. אני צריכה את הראש הנקי הזה לעוד קצת. אני זוכרת כל הזמן שאתה רוצה, ונורא תודה שאתה נותן לי את הבטחון הזה, וזה אפילו בסדר שתזכיר לי את זה בעדינות אחת לחודש, אבל אתן לך תשובה כאשר באמת ארגיש מוכנה להתחייב."

קודם כל תודה.לגבי מה שיכולתי...אז כך ואפילו יותר מזה עשיתי עם הבחור הקודם. אמרתי לו שאני אוהבת אותו, אמרתי שאני בכיוון של חתונה, וזה הגיע עד כדי כך שאמרתי לו שכן, אתחתן איתו, אבל עוד לא. והוא "ניסה" שלא ללחוץ, אבל לא הצליח להסתיר את זה שהוא עצוב. ואז - למה אתה עצוב? כי את לא רוצה להתחתן איתי. (כתבתי ניסה במרכאות, כי אני לא יודעת אם הוא באמת לא הצליח להסתיר או עשה זאת בכוונה). זו היתה תקופה נוראית ולא הצלחתי להגיע להחלטה נורמלית במצב כזה. בסופו של דבר החלטתי שכן, אבל עובדה שבסוף נפרדנו. אני ממש ממש לא רוצה להיות שוב באותה סיטואציה. ברור לי שהתשובה שלי כרגע לא תשתנה גם עוד חודשיים-שלושה, אבל נראה לי שמשהו בקשר עצמו יהיה שונה אם ה"כן" יבוא עכשיו או יותר מאוחר, ולא ממש ברור לי מה, וזה מה שאני מנסה להבין.תודה.

לורי יקרה,
העניין הוא שברגע שאת לא היוזמת, דברים יוצאים משליטתך. הוא זה שמציע ראשון, ואת, שלא רוצה לזוז עדיין, נאלצת להחליט מוקדם מדי לטעמך. הוא רוצה התחייבות שלך, ולך זה מוקדם עדיין מכדי להתחייב, אפילו שהוא כנראה "האחד".אני מציע לך גם לבחון אם קיימים בך פחדים מהמחוייבות. שאולי נוח לך לדעת שהוא הגבר הנכון, אבל את לא רוצה לחייב את עצמך כבר עכשיו. אחת הסיבות יכולות להיות, למשל, שאת חוששת מכך שברגע שתתחתנו יהיה עליך לחץ מצידו להביא ילדים, ומצד הורייך להביא נכדים, ואת לא רוצה את הלחץ הזה. את רוצה עוד זמן להרגיש חופשיה, ואת השחרור שבתקופת החיזור והחופש, כשאין עלייך עול של אמהות. כל עוד אין נישואים באופק, את בטוחה מהעול ובטוחה מעימותים עם כל העולם על פיסת החופש שלך. אם זה המצב, אולי כדאי לך, במקום להתווכח על נישואים ומחוייבות, לשים את הדברים על השולחן להתעמת מראש עם כל העולם על הדבר האמיתי: להודיע שכרגע זה (ילדים) עוד לא קורה, ושיתנו לך את הקצב שלך.אם לא זה המצב, ואולי גם אם כן, אולי את יכולה לקחת יוזמה למחוייבות קטנה יותר בטווח הקצר וגדולה בטווח הארוך. למשל, תקופת ארוסים ארוכה.