התלבטויות בזוגיות: מה לעשות?

ד"ר חסון היקר,
אני בת 25 ונמצאת בקשר זוגי כבר מעל שנה. זהו קשר רציני ראשון שלי וחשבתי שהגעתי אליו מאוד מוכנה.לצערי אני מוצאת את עצמי פעמים רבות מתעצבנת ונעלבת מדברים מאוד קטנים, למרות שזה מאוד לא מאפיין אותי. יש לי שינויים מאוד קיצוניים במצב רוח כשאני עם חבר שלי.אני מבינה שמה שמעיק עלי זה משהו הרבה יותר גדול והוא רק מושלך על הדברים הקטנים. אבל אני משגעת אותו ואת עצמי.יש לנו הרבה שיחות והרבה פתיחות אבל זה לא עוזר.פעמים רבות הבנו מה צריך לשפר בתקשורת ועדין אנחנו נתפסים למקומות ששונים ביננו, במקום לקבל אותם.אני כבר לא יודעת מה לעשות. מצד אחד זה יהיה סוג של שחרור להפרד ממנו כי מפחיד אותי לחשוב שהקשר הרציני הראשון שלי יהיה לכל החיים (הייתי רוצה להתנסות עוד..) ומצד שני יש לי חבר מדהים וסבלני שאני באמת מאוד אוהבת.אני יודעת שזו החלטה של שנינו אבל הייתי רוצה לברר עם עצמי האם מה שבאמת מפריע לי זה שאולי זה "זה", לכל החיים, או שבאמת יש פערים ולכן מלחיצה אותי המחשבה על להשאר.אני אשמח לקבל כיווני מחשבה...

עדי יקרה,
תאמיני למה שאת מרגישה. זה שאת חושבת שזה "זה", יכול להוליך אותך לשני כיוונים. האחד – "אז רגע, ומתי אני אחווה עוד? ואיך אני אוכל לדעת שזה באמת זה, אם לא התנסיתי עוד?" ואולי גם – "אז עכשיו אני אצטרך לחיות גם עם המגרעות שלו? לא כדאי 'לתקן' אותו קודם?". השני – "אם זה 'זה', אז אני בלחץ. אסור לי לעשות טעות. אני צריכה להזהר שלא לאבד את 'זה'"... וייתכן גם שזה שניהם ביחד.עושה רושם שאת לא לחוצה "להתחתן עכשיו". ואולי זו הסיבה שיש לך זמן להתלבט. אולי זה נכון... להתלבט, כלומר, ואולי לא. נסי להמשיך להאמין למה שאת מרגישה, ולקבל את זה. רק זכרי שמתישהו תצטרכי להחליט, ואחר-כך, עשי מאמץ להשלים עם כל החלטה שתקבלי.