התחתנות: האם הוא רוצה או פוחד?

שלום,
אני ובן זוגי יוצאים כשנה ו3 חודשים , הוא בן 28 ואני בת 30.
מהדייט השלישי הוא התחיל לדבר איתי על הרצון שלו להתחתן ולהביא ילדים וזה משהו שהניע אותו למערכת יחסים הזאת כי בדרך כלל פגשתי לפניו רק גברים פחדנים.
אחרי כמעט חצי שנה ביחד הוא כבר אמר לי שאהיה אשתו ושהוא מחכה כבר שנעבור שלב ומתחתן ושהוא יעשה לי ילדים.
היה לנו משבר קרוב ל7 חודשים ביחד שהוא הבין שתכף אני בת 30 וכנראה אצפה ממנו למשהו שהוא אמר שהוא מוכן אבל כנראה לא בדיוק מוכן, עשינו הפסקה ובסוף הוא הגיע מתחת לבית שלי והתחרט ואמר לי שבוודאות עכשיו הוא יודע שאהיה אשתו.
אחרי השנה יחדיו התחלנו לחפש דירות אבל זה גרם לויכוחים בנינו כי הוא רוצה דירות שלא נמצאות בטווח המחירי דירות שלנו והדירות שאני מצאתי מבחינתו היו התפשרויות ומתוך לחץ רק לעבור לגור יחד. אז כרגע הורדנו רגל מהגז בחיפוש דירות והחלטנו לחכות לדירה שבאמת תהיה שווה ושנינו נאהב ונרצה גם אם זה יקח עוד קצת זמן.
בסופש יצא לי סתם לזרוק באוויר את עיניין החתונה והוא אמר שהוא לא יודע מתי יציע , שהוא רוצה להתחתן אבל זה עיניין יקר ואין לו כסף לזה ושהוא ישתדל שזה יהיה פחות משנה.
אני מרגישה שמאז שאנחנו יותר ויותר ביחד ההצעה שלו הולכת ומתרחקת ואני מרגישה מרומה , שההתחלה שלנו היתה מבוססת על שקרים .
הוא טיפוס שנורא קשור לאמא שלו ובמיוחד לבית שלו, הוא מפונק שלא עושה דבר בבית, פזרן ולא חסכן בכלום. אני יודעת שזה או לקבל את האופי שלו או לא לקבל את האופי, אבל אין זה פוסל מעיניין החתונה, אני מקבלת אותו איך שהוא , אבל אם הוא רוצה להתחתן ולצאת מהבית מהנוחות שלו כמו שהוא טוען - איפה ההשתדלות?
אני מפחדת שאני מבזבזת את הזמן שלי למרות כל האהבה , ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי.

נועה יקרה,
את שואלת שאלה שנשאלתי כבר מספר פעמים בעבר. כלומר, את לא הראשונה שזה קורה לה. אבל, כשאני קורא את דברייך, אני רואה שכתבת בעיקר על מימד אחד של היחסים ביניכם, והוא "האם נתחתן או לא?" ו"אם כן, כמה מהר זה יקרה?". כתבת פחות על ה"איך", ובעיקר יש לי את הפרשנות שלך, אבל אולי חסרה לי שם נקודת המבט שלו.אני מבין את החשיבות של השאלה אם ומתי לגבייך. בוודאי שזה מאד משמעותי. אלא שאת מתייחסת כמעט בלעדית לציר אחד של החשיבה שלו: "אני רוצה להתחתן – או שאני פוחד להתחתן?", "האם אני רוצה להתחתן, או שאני מעדיף להעמיד פנים כאילו שאני מתחתן, כדי שהיא תישאר איתי?", ואולי גם "מה עם הפחדים שלי מחתונה, ממחוייבת, מאיבוד השליטה והכסף?"ואני תוהה על דברים שלא כתבת עליהם: הקונפליקטים שיש ביניכם על אורח החיים הצפוי, על הדרך שבה אתם מנהלים אי הסכמות, על האופן שבו הביקורת שלך כלפיו באה לידי ביטוי, ועוד. האם יתכן שכאשר הוא הצהיר את מה שהצהיר, הכל היה ורוד יותר, או תכלת יותר, והוא אופטימי יותר שהכל יסתדר, ועכשיו, אולי, בגלל קונפליקטים שהיו ביניכם, הוא אופטימי פחות, או זהיר יותר, או פחות בטוח שאת אוהבת אותו בכל תנאי? האם הוא אוהב את דרך ההתנהלות הזוגית ביניכם, ואופן קבלת ההחלטות ביניכם? – כי נדמה לי שאת לא תמיד אוהבת את זה.במילים אחרות – יתכן שהיחסים ביניכם יותר מורכבים, וההחלטות שלו לא באות רק מהיחסים שבין הפחדים שלו מנישואים ומהתחייבות לבין האהבה שלו אליך. מה שסביר ונורמלי, כמובן, אבל הוא צריך להחליט, בדיוק כפי שאת צריכה להחליט. לכן, יתכן שאם תמצאו דרך לבנות אמון בדרך ההתנהלות הזוגית שלכם, כל הסיפור יהיה קל יותר. ייתכן שגם כך אתם בדרך הנכונה, אבל אולי אפשר לעשות את זה יותר קל עם תקשורת זוגית טובה יותר.טיפלתי בלא מעט זוגות שהיו בדיוק במצב הזה שאת מתארת, שבו צריך להחליט, גם אם הרצון קיים בשני הצדדים. ראי בבקשה את המאמר הבא: "פתרון דילמת המיטה החולה – טיפול זוגי לזוגות צעירים", ואולי גם את המאמר "לשרוד את תחילת הזוגיות – גשר צר מאד".