התחלה מרחוק: דינמיקה של קשר

היי אורן,

הכרתי מישהו בדייטבוק. אני בת 26 והוא בן 30. הבחור מהצפון אני מהמרכז. היינו בקשר כחודש. שיחות יומיות ארוכות ונפגשנו אחת לשבוע. הרגשתי שהקשר מתקדם מהר מכפי שאני רגילה אבל נתתי לזה לזרום כי הרגשתי חיבור וחשבתי שיש התאמה.
אחרי הדייט השלישי הוא ישן אצלי משהו שלא קרה לי מעולם. אין ספק שהמרחק והגיל שיחקו כאן תפקיד. דיברנו על מחוייבות. אבל בשבוע שאחרי הבנתי שהוא בוחן אופציות עם בנות אחרות (נכנס להכיר, מוסיף בנות). זה הפריע לי מהסיבה שהגדרנו עצמינו ביחד ועלינו שלב באינטימיות ביחסים.
דיברנו על כך הוא טען שהוא לא יצא איתן, שהוא רוצה איתי משהו רציני ושהוא לא אמר את זה סתם. אני בחרתי להאמין. קבענו להיפגש ובנתיים היו שיחות טובות, אך גיליתי שחסם ממני את רשימת החברים (והאנשים שהוא מצרף) ושהמשיך להיכנס לאפליקציה של ההכריות. אז ביטלתי את הפגישה.
הוא נפגע, לא דיבר איתי, מחק אותי מהפייס ורק למחרת סימס שהוא מאוכזב ממני שהוא רצה אותי מאוד ברצינות ועשה הרבה בשביל זה. סימסתי לו שהפריע לי שהמשיך לבחון אופציות גם אחרי שדיברנו ובעיקר בגלל שנתן לי תחושת בלעדיות ושאני הפגנתי סוג של נאמנות.
עברו כמה ימים והוא לא הגיב.
מאז אני בתחושות של האם מיהרתי והייתי צריכה לפעול אחרת כי הוא מצא חן בעיני. או שזה הטיפוס (פלאייר, מניפולטיבי, ילדותי). חמור שהסתיר ופעל ככה בעיקר בשלבי התחלה שבונים אמון ועוד יותר שיש מרחק.
מזה אומר שהוא לא הגיב? שהכל היה סתם?
והאם זה שאני חושבת עליו ובאיזשהו אופן הייתי רוצה שיצור איתי קשר כי באמת הרגשתי משהו. האם זה אומר שאני לא מעריכה את עצמי?

אשמח לשמוע דעתך בנושא.

(הודעה ללא תוכן)

שיר יקרה,
בתחילת קשר, קורה גם לאחר פגישה ראשונה שאנשים עדיין לא מוותרים על התחלות אחרות, עד שהם יודעים שהקשר מתאים להם. הדינמיקה שיוצרת את זה היא טבעית, כי כל עוד לא נפגשים, מדברים עם אחרים, ולפעמים לא מקבלים תשובה מיידית ועד שזו מגיעה פוגשים עוד מישהו או ממשיכים לדבר בטלפון עם עוד מישהו. כל זה יכול לקחת שבוע, שבועיים, ולא אמור לקחת יותר מזה, אם הפגישות הן אינטנסיביות מספיק. אבל אם הגדרתם עצמכם כזוג עם כוונות לבלעדיות, הוא בודאי שלא אמור להמשיך לחפש. אולי הוא אמור לדבר עם אחרות כדי לסגור את הקשר איתן, אם התחיל משהו, למענך, אבל לא יותר מזה.המרחק אמנם מקטין ביטחון. המרחק גם מגדיל מאמץ, ולכן הקשר צריך להרגיש טוב במיוחד כדי להיות שווה להשקיע את המאמץ הזה. המרחק גם אולי יוצר את הביטחון שלא תדעי מה הוא עושה מרחוק. אבל לשם כך החלטתם שאתם בזוגיות בלעדית, כדי הציפיות שלכם זה מזה תהייה ברורות. ואם הוא לא מממש את המחוייבות הזו, את לומדת מזה משהו חשוב עליו. העובדה שהוא לא מנסה לשנות את דעתך, רק מחזקת את העובדה שהוא כנראה נמצא במקום אחר, אלא אם קרה לו משהו (ובינינו, מה הסיכוי? - אבל זה יכול לקרות לפעמים).

קודם כל תודה על התגובה ועל התייחסות המלאה.נגעת בדיוק במה שאני מרגישה - שעבר השלב של החיפושים ושהיינו בשלב של לתת צ'אנס אמיתי והנקודה העיקרית - העובדה שהוא לא מנסה לשנות את דעתי. אלו הסיבות שהורידו לי ממנו מאוד בימים האחרונים למרות שהייתי בעניין שלו.אבל ביני לבין עצמי יש מחשבות (עלי ובנוגע לקשרים עתידיים) האם מיהרתי מדי? בטוח שזה היה מהיר יחסית לקשרים קודמים שלי. סביר שזה גם השפיע שכן הייתה פחות מחויבות במידת מה. עדיין זה לא מצדיק את ההתנהגות של להסתיר, תגובה הקיצונית/ילדותית והניסיון לגלגל את האשמה עלי (שאני אכזבתי). ברור לי שפעם הבאה אנהג אחרת כי זה פחות מתאים לי הקצב הזה. אבל - האם ומבלי להישמע פוליטיקלי קורקט אתה נוטה להסכים עם הגישהשגבר צריך להשקיע יותר בהתחלה? לשלם על דייטים? ליזום?..אני שונאת את שלב 'המשחקים' אם אני משחקת את המשחק זה בטבעיות ממש לא בכוונה ואם אני חושבת על מי מתקשר למי אז זה מוריד לי כי זה הופך מלאכותי לכן אני מתקשרת ויוזמת כשבא לי. רוב הזמן הייתי בקשרים ארוכים וזה זרם בטבעיות. פעם ראשונה שדברים קרו מהר וזה לא צלח - אז אני תוהה אם יש קשר. ואם לא נתתי הזדמנות לצד השני להשקיע יותר (דייט שני נסעתי אליו, דייט שלישי אני שילמתי והוא גם ישן אצלי).זה אולי נשמע קטנוני אבל אשמח לדעה כנה בנושא.

שיר יקרה,
זה לא קטנוני כלל. את מנתחת הכל נכון, ומבינה את כללי המשחק גם כאשר את מתפתה לפעמים לשנות אותם. זה בסדר לנסות, כי הכללים משתנים קצת לפעמים, ולא תמיד את יודעת מראש מה הצד השני באמת רוצה. אני חושב שאת גם יודעת נכון מה לעשות ומה לא. אלא שמה שקרה לך הפעם הוא שהבחור באמת מצא חן בעינייך, ולכן קשה לך לוותר.

צודק אני יודעת אך אולי לא מבינה. והוא באמת מצא חן בעיני (מסתבר:))התגברתי על קשרים עם אהבה הרבה יותר חזקה וגדולה.ברור לי שאם אקבל החלטה לשחרר מהנושא הזה לגמרי - זה יקרה.אבל משהו עדיין שם במחשבות. יש בי תחושה לא כיפית על זה שזה נגמר ובעיקר על איך שנגמר. חודש שלם אני מרגישה דברים שהם מעבר ויכול להיות שזה לא היה כך בכלל?.. מה זה אומר על האינסטיקטים שלי?היו לי 3 קשרים משמעותיים ובין אם זה קשר של שלושה חודשים או של שלוש שנים את כולם סיימתי יפה. גם אם לא הולך אפשר לפחות להפגין כבוד הדדי כלפי מה שהיה. וזה חסר לי.השאלה אם באיזשהו אופן זה יכול לבוא ממני (כי המתבקש שזה יבוא ממנו) - או שעצם המחשבה שלי פתטית במידת מה. ואני צריכה לקבל את העובדה שלא כל הכל מסתיים יפה ושזה לא תלוי רק בי.

שיר יקרה,
קשרים שסיימת בעבר, סיימת ללא כעסים. כאן, נשארת ללא ידיעה ברורה, ולכן זה קשה יותר, מכעיס יותר (אולי) ופוגע יותר (בטוח). זה לא רק שלא הכל לא מסתיים יפה, שזה חלק מהעניין, זה גם שאת לא יכולה לדעת הכל (וזה אולי יותר קשה כאשר מדובר בתדמית האישית שלך), ובכל זאת להשלים עם זה. וככל שאת בטוחה יותר בעצמך, כך תהיי יותר מוכנה להבין שהיו אולי דברים שלא רק שאת לא יודעת אותם, אלא שהם שלו, ואולי אינם קשורים אליך, או קשורים אליך בקשר רופף בלבד.

כנראה שהרגשתי שהקשר הזה יותר ממה שהיה באמת כי אני עדיין חושבת עליו.תודה רבה על תגובתך המעמיקה! אני מעריכה זאת מאוד - זה לא מובן מאליו.שנה מדהימה! שיתחזקו הקשרים שלנו עם היקרים והנכונים לנו, נשאיר את הרופפים לאלו שפחות =)