בגידה, פגיעה ושיקום זוגי

שלום,
אני נשואה (טריה ללא ילדים כרגע) לגבר החלומות שלי (שנינו קרובים לגיל 30), כל מה שתמיד חלמתי עליו, יש בנינו אהבה ענקית, כבוד הדדי וקשר מיוחד שנרקם עם השנים.לפניו הייתי בזוגיות כשנתיים עם אהבה גדולה מאוד, הקשר הסתיים עקב בגידה מהצד שלו. כשגיליתי על הבגידה הוא הצטער על כך רבות ורצה לחזור, אני כבר הייתי במקום אחר והתחלתי חיים חדשים בלעדיו, הוא התחיל לםתח מערכת יחסים עם אותה אחת שבגד בי איתה. ניסיתי לצאת עם אחרים באותה התקופה אך האקס תמיד היה שם, תמיד הדהד מאחור לכן החלטתי לתת לזה סיכוי אחרון. נלחמתי כמו שלא נלחמתי מעולם ,הוא מבחינתו רצה גם (דיבר עם חברה שלי רצה להפגש לדבר איתה אמר שלא טוב לו שהוא חולם עליי וכשקם בבוקר כואב לו ורע לו) אך החליט לוותר אמר שמצא את השקט שלו עם הבחורה הנוכחית. אני עברתי באותה התקופה התמוטטות עצבים. אז בדיוק הכרתי את החצי השני שלי,בעלי כיום.הנישואים שלנו מאושרים,הסקס שלנו מדהים, הוא מספק אותי מכל הבחינות,אני קמה כל בוקר בתחושה שזכיתי.אך האקס תמיד נמצא שם, במחשבות, בחלומות,בדמיונות . החלומות מרגישים לי נורא מוחשיים, ישנה תחושה טובה בחלום מין תחושת געגוע שממשיכה גם כשאני מתעוררת , הוא כאילו תמיד נמצא בתת מודע, כשאני הולכת ברחוב ואני רואה מישהו שדומה לו אני נבהלת הלב שלי מחסיר פעימה. הוא תמיד נמצא שם (נכנסת לפעמים לפרופיל של הפייסבוק שלו ושל אישתו) היום הוא נשוי +1 לאותה אחת שהוא בגד בי איתה.למה אני מרגישה ככה?? יש לי גבר מדהים שאני אוהבת אותו מאוד ומוכנה למות למענו.אני מרגישה חסרת אונים.

בלה יקרה,
נפגעת ממנו קשה, ונשארו לך ממנו שני זכרונות משמעותיים. האחד הוא תחושת האושר והשלמות של האהבה שהיתה, והשני הוא הבגידה. כשהוא רצה לשקם, לא היית מסוגלת. אחר-כך, את רצית לשקם את הפגיעה שלך, ולא הצלחת. לכאורה, הדרך היחידה שבה היית יכולה לשקם את הפגיעה, היא דרך ההחזרה שלו. יתכן מאד שתחושת הפגיעה הזו עדיין יוצרת אצלך חור של החמצה, ואולי גם של כישלון, שהדרך היחידה לשקם אותם, לכאורה, היא דרכו. עשית שיקום אחר, ושיקום נפלא, אבל לא שלם. אני חושב שכדאי שתלכי לטיפול. לדעתי, הוא לא צריך להיות ממושך, אבל הוא צריך לעסוק בהבנה של החור הזה שנפער אצלך, של ההשלמה עם הפיתרון שמצאת, וההבנה שהוא לא טיוח, אלא משהו שלם וטוב אחר, וההבנה שאי אפשר להשיג הכל (כלומר, גם את האושר ההוא וגם את האושר הזה), וההבנה שכדאי להסתפק בטוב שיש, מבלי לסכן אותו בטוב שלא רק שאיננו, אלא גם איננו בטוח ויציב כלל ועיקר.

תודה רבה על התשובה הכנה.הייתה תקופה שחשבתי באמת ללכת לטיפול, אני חושבת שיש מקום לשיחות מישהו מומחה וניטרלי.הבעיה שלי כרגע היא איך אני אומרת את זה לבעלי?ברור שאינני יכולה לשקר לו ולהסתיר ממנו את זה שאני נפגשת עם פסיכולוג המערכת יחסים שלנו נורא כנה ואמיתית ואיננו מסתירים כמעט כלום אחד מהשניה, החיים שלי נהדרים הן מבחינת הקריירה המשפחה והבית כך שאינני יכולה להגיד לו גם שאני הולכת לטיפול בגלל סיבות כאלו או אחרות.מצד שני, אני חושבת שלא כדאי לספר לו את סיבת המפגשים מדובר בתחושות שלי הפרטיות ואני יודעת שאם הוא יידע הדבר ייפגע בו מאוד.מה עליי לעשות?!

בלה יקרה,
את צודקת. היכולת של אישך להכיל את העובדה שאת הולכת לטיפול מבלי שהוא יודע למה, אינה מובנת מאליה, כי אי הודאות של הסיבות לצורך שלך עלולים לערער מידה מסויימת של חוסר ביטחון בעצמו או בך, אם יש כאלה. כך שאת אכן צריכה לנהל את האפשרות הזו בזהירות. מצד שני, את מבינה שבכך את פוסלת סיוע חיצוני, מה שמשאיר את האחריות על הקשר הזוגי שלך עליך. תצטרכי לשקול היטב מה את יכולה לבדך ומה לא, ואם את יכולה למצוא לעצמך דברים אחרים שיעסיקו את מחשבותייך, ולכן גם איזו משתי האפשרויות (לבד או טיפול) תהיה מסוכנת פחות לנישואים שלך.