התחושה של 'לכל החיים' - מה עושים?

שלום,
שמי מירי, אני בחורה בת 25 מבית דתי, מבחינה דתית אני 'חצי חצי' (איפשהוא באמצע בין מסורתית לדתית).אני גרה עם חבר שלי, שהוא חילוני לגמרי (חברים כבר שנה וחצי. גרים ביחד כמה חודשים) וגדול ממני בכמה שנים. הבעיה שלי היא לא בזוגיות שלנו, שהיא נפלאה וטובה. הבעיה שלי היא.. הלחץ לנישואים.מצד אחד אני באה מחברה דתית - כל החברות שלי / בנות דודות בגיל שלי - כמעט כולן נשואות/ נשואות +. כל הזמן שואלים אותו מתי אני מתחתנת כבר ו'בקרוב אצלך'. יש גם לחץ (יחסית מתון אבל ממש מורגש) מצד המשפחה הקרובה, והרחוקה.. מצד הסבים והסבתות וכו'.. מצד שני - אני חיה עם בחור חילוני, שממש אבל ממש לא לחוץ לו להתחתן. הוא אומר לי שאני העתיד שלו והוא רואה אותנו נשואים בעתיד ושאני לתמיד כו', אבל לא מקדם את זה לשום מקום ומכל מיני התבטאויות שלו אני רואה שהוא מתכוון לעוד הרבה הרבה זמן (למשל, אתמול הוא אמר באיזה הקשר - טוב, גם ככה ב3 שנים הבאות לא יהיה לך ילדים..). זה ממש מוזר כי בשלב הזה בעולם הדתי שני הצדדים כבר מתים להתחתן, והוא - זה נראה לו ממש רחוק.ואני.. אני לא רוצה ללחוץ עליו כי אני יודעת שזה רק יזיק.. זה סתם ישיג את המטרה ההפוכה לדעתי. אז אני לא כל כך יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם יש תשובה טובה לזה.. אבל סתם יהיה לי נעים לשמוע את דעתך. אולי יש איזשהיא דרך לגרום לו לרצות בעצמו להתחתן איתי? שזה יבוא ממנו?.שאלתי את עצמי - האם את רוצה להתחתן בגלל לחץ סביבתי? התשובה היא - אני רוצה להתחתן בעיקר בגלל לחץ סביבתי. אני מרגישה שאני 'מאחור'.. אחרי כולם. תמיד הייתי צעד ראשון לפני כולם, ועכשיו זה הפוך - אז זה מאוד קשה לי..חוצמזה אני יודעת שזה יהיה לי יותר כיף מעכשיו כי אז אני אדע שזה 'לכל החיים'. זו תחושה אחרת מאשר סתם לגור עם בן אדם.יותר מאשמח לעצתך. תודה, מירי.

מירי יקרה,
כן, התחושה שזה כבר עכשיו "לכל החיים", נותנת הרבה ביטחון. גם אם אנחנו כבר יודעים שזה לא חייב להיות לכל החיים. אלא שכל זה בינך לבינו, ובין הצרכים שלך לצרכים שלו. והצרכים שלך, כפי שאת אומרת בעצמך, הם לא רק הלחץ החברתי (שאולי יותר קל לך להודות בו), אלא גם הבטחון האישי שלך, והצורך שלך להרגיש שהצלחת להגשים מטרה חשובה בחיים.אתם גרים ביחד רק כמה חודשים. ככל שהקשר ביניכם יהיה טוב יותר, והדוק יותר, וככל שהוא יפנים שאת היא בת הזוג שהוא רוצה לחיים, הוא יהיה מוכן יותר בקלות ללכת לקראתך כדי לספק את הצרכים שלך. אני מציע שתמשיכו לבנות את הקשר ואת החיים המשותפים, ותעלי את הנושא, אם תרצי, אי שם בעוד מספר חודשים עד שנה, מתוך הבנה שיתכן שהוא יהיה מוכן אז ורוצה בעצמו, או לפחות ללכת לקראתך - שאז אולי עוד יצטרך להתבשל על זה, ותצטרכו לדבר על זה גם מבלי להגיע להחלטות מיידיות, אלא בעיקר על צרכים, עד שתגיעו להסכמות ביניכם.

ד"ר אורן חסון היקר
קראתי את תשובתך, אך קשה לי להבין:האם התכוונת לכך שכאשר הקשר בינינו יתחזק אז אני אדבר איתו על להתחתן? או על הצרכים שלי?, או שנסכם בינינו מתי בערך נתחתן?..כשאתה אומר 'ללכת לקראתך' - אתה מתכוון שהוא יהיה מוכן להתחתן או שהוא יהיה מוכן לשמוע על הדבר שנקרא 'חתונה'?.לי לא רק חושב לשמוע שהוא רוצה להתחתן איתי (כי הוא כבר אמר לי שהוא רוצה להתחתן איתי בעתיד). הבעיה העיקרית זה - מתי?. הוא כרגע עמוס מאוד ויהיה עמוס גם בשנתיים הקרובות, ונראה לי שבעיניו זה סבבה להתחתן אחרי 4 שנים של חברות (אני רואה איך הוא מגיב לאנשים שמתחתנים אחרי שנה- שנתיים לעומת אנשים שמתחתנים אחרי 4 שנות זוגיות). ואני לא רוצה להתחתן אחרי כל כך הרבה זמן..תודה, מירי

מירי יקרה,
התכוונתי לכך שאת צריכה סבלנות. את רוצה תשובה עכשיו כדי לדעת מה יקרה ומתי, ואם תלחצי לקבל תשובה עכשיו, יש סיכוי טוב יותר שתקבלי את התשובה שאת לא רוצה. אם את רוצה תשובה אחרת, תצטרכי לנהוג אחרת. קראי שוב את תשובתי, והפעם, כאשר המילה "סבלנות" מתנוססת מעליה.ואני מודע לכך שזה קשה, כי את רוצה לדעת היכן את עומדת, ואם קצב החיים והתפתחות המשפחה שלכם יכול להתאים. אלא שכפי שאת אומרת, החבר שלך נמצא במקום אחר ממך במעגל החיים שלו, ולכן, אם את רוצה להמשיך דווקא איתו, זו כנראה הדרך הנכונה - עם סבלנות, שזה גם אומר לא בדיוק בקצב שלך, אבל אולי באיזה שהוא מקום באמצע. ואני חוזר: קראי את תשובתי, כדי לראות בה את מה שנכון להתנהגות מול בן זוגך.