התאהבות, שליטה וסיום קשר

שלום
לך ד"ר אורן חסון...מה שיש לי לספר ולשאול טיפה ארוך אז אני אנסה לתמצת כמה שאפשר .. אז ככה אני בן 22 בן אדם נורמלי לגמרי.. לומד.. הייתה לי חברה במשך חצי שנה .. אהבה ענקית באמת, משני הצדדים.. כמו בסרטים.. כל הזמן רצינו להיות יחד.. היינו בטוחים גם שנלך לחתונה באיזשהו שלב בחיינו.. אך לאחר חצי שנה היה לנו ריב קטן שפשוט חזר על עצמו פעמיים.. ריב ממש על שטות לא רלוונטית.. אבל כתוצאה מכך היא ביקשה ממני הפסקה.. הפסקה לחשוב... לחשוב על הדברים.. אני ברוב טיפשותי (עכשיו אני מבין את זה) לא נתתי לה את ההפסקה לחשוב.. טענתי שהפסקה יש רק בכדורגל ולא במערכות יחסים ובמיוחד לא כמו האהבה שלנו.. תמיד החזקתי מהאהבה שלנו הכי גדולה.. וגם היא צריך לציין.. ומה שקרה בעצם זה שאני לא אפשרתי לה לקחת הפסקה וזה הפך לשכנועים מתמידים שכל הזמן אני מחייג אליה ואומר לה שדי מספיק עם ההפסקה הזו ושנחזור להיות יחד כי אנחנו אוהבים.. וככל שהתקשרתי יותר (והתקשרתי המון) ככה היא התרחקה ממני יותר.. ואני לא יודע למה ככל שהיא התרחקה יותר ככה אני התקשרתי יותר.. ונוצר מן כדור שלג כזה שאי אפשר לצאת ממנו.. כי אני הייתי במין בועה כזו.. לא יודע.. בכל אופן כשנתתי לה קצת זמן היא הייתה שולחת לי מידי פעם הודעות.. שהיא מתגעגעת וכאלה וכשאני קפצתי על ההזדמנויות ולא הלכתי לאט לאט היא עדיין אמרה שהיא צריכה את הזמן..מה שקרה שהשכנועים שלי כבר הפכו למטרד מצידה... בדיעבד אני חושב על זה באמת הצקתי לה קצת... ואין לי מושג למ הגעתי למצב הזה שאני מוריד מעצמי את כל הכבוד העצמי ומשפיל את עצמי ועושה ממש צחוק מעצמי עד כדי כך רק בשביל להיות איתה.. אף פעם לא התנהגתי ככה לכל בחורה שהיא.. בכל אופן.. לאחר זמן מה.. היא פשוט אמרה לי לא להתקשר אליה יותר.. ושזה מציק לה.. ושהיא לא רוצה לפגוע בי.. ואז היא גם אמרה שיש לה מישהו חדש.. דבר שהכניס אותי להלם.. כי היא ממש לא בחורה כזו.. ואני יודע בוודאות שהיא אהבה אותי... וזהו מאז לא דיברנו.. בערך חודש וחצי.. לא מדוייק... לאחר שבועיים היא שלחה לי הודעה "מה שלומך" אז רשמתי הכל בסדר.. ומאז לא דיברנו.. אני מודע לטעות שאני עשיתי . פשוט חשבתי ששום דבר לא יכול לגבור על האהבה והכימיה שהייתה ביננו.. ואני אומר את זה בביטחון מלא כי היא הרגישה בדיוק מה שאני הרגשתי.. אבל בכל זאת הייתי אובססיבי כזה שממש נדבקתי אליה.. והאמת היא שאני ממש מתגעגע אליה.. ועדיין אוהב אותה ועדיין חושב עליה המון.. תמיד עולים לי הזיכרונות מהתקופות היפות שלנו.. וזה קורע אותי.. אבל אני לא מעיז לחשוב על להתקשר או על לשלוח הודעה.. התנתקתי לגמרי.. ואני לא יודע למה איפשהו יש לי עוד תקווה שבאחד הימים היא תחזור... האם אני משלה את עצמי סתם? האם אני סתם מבזבז את הזמן במחשבות עליה.. בזמן שהיא אולי באמת ובתמים מבלה לה כבר עם מישהו אחר ומאוהבת מעל הראש? האם אתה חושב שיש סיכוי כלשהו שהיא תחזור או שפשוט אני חייב לשכוח ממנה? כולם אמרו לי לרדת מזה ומהר.. כי אני סתם פוגע בעצמי עוד ועוד במחשבות עליה.. ושהיא לא שווה את זה וכל העידודים למינהם.. שלא ממש עוזרים.. כי לשכוח אני לא אשכח.. אני אשמח לקבל ממך ייעוץ.. או דעה לגבי מה ששאלתי.. תודה רבה רבה רבה על תשומת הלב...

סיפורך נגע מאוד לליבי.אתה בחור מדהים. אין הרבה כמותך וחבל שכך מסתיים לו סיפור אהבה כמו שלך.דעתי, היא, שפשוט תשתדל לשכוח עד כמה שניתן ממנה ולהמשיך לחיות להנות ולבלות.אל תחיה באשליות שאוליי היא תחזור. זה רק יזיק לך.אני יודעת שזה קשה מאוד אבל מנסיון (אישי שלי) זה אפשרי.בהצלחה !!!

תודה רבה רבה על החיזוק! אני באמת מקווה שיהיה בסדר.. פשוט אני לא יכלתי לקבל את זה שככה פתאום זה נגמר.. ככה פתאום אחרי כל מה שעברנו יחד.. ברגעים הטובים וברגעים הלא טובים.. ככה פתאום בפוף אנחנו כבר לא יחד, וגרעו מזה היא נמצאת עם מישהו אחר.. את יודעת איפשהו הגעתי למסקנה שבמערכות יחסים הכל אינטרסים .. היה לה טוב איתי עד שלב מסויים ואז אולי נגמר לה האתגר.. או הכירה מישהו אחר.. ואז פשוט קמה ועזבה בלי לחשוב במי פוגעים בדרך.. ואיפשהו זה לגיטימי לגמרי.. זכותה לעשות את זה, זה החיים שלה.. פשוט הבנתי שהרבה מזה זה אינטרס אחד גדול בכל הדבר הזה שנקרא מערכת יחסים.. והלוואי ואתבדה..

אלמוני יקר,
אני חושב שניתחת נכון את מה שקרה, אבל לא לגמרי הפנמת את זה. היית אכן אובססיבי מדי, שזה אומר, בין היתר, שניסית להשתלט על החברה שלך (לשעבר), על זמנה ועל החלטותיה. גם ההחלטה להתאהב, וגם ההחלטה להשאר מאוהב, וגם ההחלטה להפסיק קשר גם כשמאוהבים (!) כי הוא מזיק לך, היא החלטה של כל אדם בנפרד. היא את ההחלטה שלה עשתה, וכנראה עשתה זאת למרות שאהבה אותך. היא לומדת להתגבר על זה, כי היא עשתה החלטה שהאהבה הזו אינה טובה לה. אתה, כמי שאוהב אותה, חייב לכבד החלטה זו. וכאשר לא כיבדת אותה, רק הראית לה יותר ויותר עד כמה היא עושה החלטה נכונה.ואם תיזכר במריבות "השטותיות" שגרמו לה להחליט לעזוב אותך, תראה, אני כמעט משוכנע בכך, שהיה זה משום שהיא הרגישה שאתה לא מעריך את דעתה, לא מקבל אותה, ולא יודע לוותר כאשר הרצון שלך מנוגד לשלה.לך לדרכך, אלמוני יקר, ואני בטוח שיהיו לך אהבות חדשות. אבל אם תדע להשתמש בלקח שלמדת בקשר הזה כדי לתת לבת הזוג שלך את המרחב שלה, ואת הכבוד לדעותיה ולהחלטותיה, הרי רק הרווחת בקשר הזה. והיה ותרגיש בקשר הבא שלך שאתה חוזר על דגם ההתנהגות הזה, השתדל לעצור בעצמך עוד בתחילתו. ואם תרגיש שזה קשה לך מדי, לך לטיפול פסיכולוגי, כי התהליך הזה יהיה חשוב ליצירת זוגיות טובה ויציבה בעתיד.אגב, כל מה שכתבתי כאן, הוא אכן אינטרסים (זה בתגובה למכתב השני שלך). זה נכון. אתה רוצה להיות מאושר, וזהו אינטרס שלך. היא רוצה להיות מאושרת, וזה אינטרס שלה. אם אתה מפריע לה להיות מאושרת, אז בודאי שהיא לא תרצה להיות איתך, בדיוק כמו שאתה לא רצית לתת לה ללכת, ולחפש את האושר שלה, כי זה היה מנוגד לאינטרס שלך, ולצורך שלך באושר, שהאמנת שהוא איתה. יחסים, אלמוני, הם עניין של אינטרסים, אבל אלה לא בהכרח אינטרסים קרים. לא פעם מדובר באינטרסים רגשיים, של אהבה ושל אושר.

ד"ר.. תודה רבה רבה על ההתייחסות.. ולצערי אתה נורא צודק בדבריך...המצב עכשיו הוא פשוט שאני מתכחש לעובדה שאני לא איתה... האם לדעתך.. או מנסיונך.. מערכות יחסים כאלו יכולים לחזור בעתיד? או שזה נדון לכישלון?נכון, אני אומר לעצמי שאני אכיר משהי אחרת ואני שוב אתהב.. אבל שניה אחרי זה התמונה של פניה עולים לי בראש מחדש... אם אתה אומר שהיא נפרדה בעודה עדיין אוהבת.. האם זה נותן אולי סיכוי בעתיד לחזרה.. ? כי כשהזמן עובר תמיד שוכחים את הרע ונזכרים למה התאהבנו..אשמח לתגובה נוספת ממך.. תודה רבה רבה

אלמוני יקר,
אני חושש שאהבה לבד לא נותנת סיכוי לחזרה בעתיד הקרוב. אולי פעם, בעוד 5 שנים, או 25 שנים בסיבוב השני או השלישי.